5 עובדות מעניינות שלא ידעתם על הכותל המערבי

הכותל המערבי תופס מקום משמעותי בליבם של רבים, ומהווה מוקד משיכה עבור עם ישראל, על כל גווניו ומגזריו. כולנו יודעים שהוא קדוש לעם היהודי, שהוא חלק מהקיר המערבי של בית המקדש שחרב, ושהוא סופח למדינת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים. עם זאת, ישנן מספר עובדות מעניינות ופחות מוכרות על האתר האייקוני הזה שכדאי להכיר.

א. נבנה ע"י הורדוס, שסבל מ"קדחת בנייה" רצינית

כפי ששמו מלמד, הכותל המערבי הינו קיר שניצב במערבו של מבנה עתיק, גדול ומרשים, שהיווה בית תפילה ועבודה רוחנית לעם היהודי לפני יותר מ-2,000 שנה – בית המקדש. כותל מרשים זה שופץ, או יותר נכון נבנה מחדש, על ידי המלך הורדוס, באופן מדהים ומעורר השתאות. לאיש הייתה "קדחת בנייה" לא רגילה, שבעקבותיה שיעבד כמות עצומה של עבדים תחת שלטונו העריץ. הכותל המערבי הינו רק חלק קטן מתוכנית שיפוץ שאפתנית, שכללה את כל היקף הר הבית, וכן קשתות, קמרונים ומבנים רבים נוספים, שנותנים לארכאולוגים סיפוק רב ופרנסה מובטחת.  

ב. גודלו האמיתי - פי 3 ממה שרואים

הנה עובדה מדהימה: גובהו המקורי של הכותל המערבי היה 60 מטר – יותר מפי שלוש ממה שאנחנו רואים עכשיו! למרבה הצער, כל מה שאנחנו יכולים לראות עתה הם רק 19 מטרים זעומים. הפער העצום נגרם לא רק עקב נפילת אבנים מראש הקיר (או הפלתן במזיד), אלא משום שחלק גדול מהכותל נמצא מתחת לפני הקרקע, במעבה האדמה.

מבנה עצום זה, הכולל 45 שורות של אבן גיר, אשר מוערמות בקפידה זו על זו, ששרד ונשתמר באופן מופלא עד ימינו, ראוי לשם יצירת מופת הנדסית. עד היום לא ברור כיצד הצליחו ליצור מבנה מרשים שכזה ללא מכונות מודרניות.

ג. עוגת השכבות ההיסטורית ניכרת בקיר

הכותל אינו רק קיר מאסיבי, אלא עוגת שכבות מענגת של היסטוריה, בטעם מתוק-מריר. בעיקר מריר. אלפי השנים שחלפו השאירו חותם על הקיר שספג את כל הכיבושים והמלחמות שעברו על ירושלים. החלקים התחתונים מתוארכים לתקופת בית שני המוקדמת, מעליהם השכבה שהוסיף הורדוס. אחריו הטביעו חותם הרומאים, דווקא על ידי ההרס שהותירו, והחלקים העליונים נוספו בתקופה האסלאמית, בימי בית אומיה. גם בתקופת האימפריה העות'מנית, מאות שנים מאוחר יותר, נוספו שכבות נוספות.

השוני מתבטא בגודל וצורת האבנים, וכן בשיטת הבנייה. כל מי שבא לבקר בכותל יכול לראות בעיניו את ההבדלים בין האזורים השונים, וללמוד מכך רבות על ההיסטוריה של הקיר.

ד. מי נתן את הכינוי 'כותל הדמעות'? רמז: לא אנחנו

'כותל הדמעות' הוא כינוי, עם ניחוח קצת נוגה, שניתן לכותל המערבי, המבטא את הכאב והגעגוע של היהודים למולדתם לאורך הדורות. אולם, מעניין לדעת, שמונח זה לא נטבע על ידי היהודים, אלא על ידי עמים אחרים, שראו את היהודים מתעטפים בתפילה ומזילים דמעות על חורבן הבית.

בתקופת השלטון הביזנטי בירושלים (לפני כ-1,500 שנה), היו זמנים שניתנה ליהודים גישה מוגבלת לכותל רק ביום העצוב ביותר שלהם בשנה - תשעה באב, יום האבל על בית המקדש. ביום זה היו בוכים מעומק ליבם, וכך נולד השם 'כותל הדמעות'.

באותם ימים היה זה כינוי של עלבון כלפי היהודים, לכן נמנעו מלהשתמש בו, אך עם השנים הוא השתלב בסיפור היהודי של גלות וגאולה. יש אומרים שהמונח התגלגל דווקא מהכינוי הערבי שניתן לו, כנראה מסיבות דומות – 'אל־מבכה' el-Mabka, 'הבכי' בעברית.

ה. לאן מפנים את הפתקים? (כן, מפנים אותם)

איזה ילד לא השאיר פתק בכותל המערבי, בו הוא ביקש שתהיה לו הצלחה בלימודים, חברים טובים וחד קרן? יותר ממיליון פתקים מוצאים את דרכם לכותל מדי שנה, כאילו הפכה לתיבת דואר קוסמית להתכתבות עם השמים.

אם אתם מתכננים להגיע לכותל לאחר כמה שנים, לחפש את הפתק שהנחתם שם, מצטער לאכזב אתכם. רב הכותל, שממונה על המקום מטעם המדינה, מפנה את ערמת המשאלות הזו פעמיים בשנה, ושולח אותה לשריפה. בכך מתפנה מקום למיליון פתקים חדשים.

אז בין אם את אוהבת היסטוריה, בין אתה נוטה להתרגש עד דמעות, ובין אם יש לך משאלה שברצונך לשים בפתק –מקווה שעובדות אלו יעניקו לכם נקודת מבט חדשה על הכותל, וסקרנות להתעמק באינסוף השכבות ההיסטוריות והרגשיות שהוא מכיל בתוכו.