מתי משרד החינוך יבין שצ'אט GPT שינה את כללי המשחק?

אם יבוא חייזר מהחלל החיצון ויאזין לרשימת הדרישות הרשמית המוצבת בפני עובדי הוראה, הוא כנראה יגיע למסקנה שמורים בישראל הם גיבורי על, שמן הסתם זכו להכשרה ארוכת שנים, ומתוגמלים כהלכה. שהרי מלבד המשימות המסורתיות של משמעת בכיתה, ניהול סכסוכים בין תלמידים סוררים והכנת התלמידים לבגרות הגורלית, כעת מצופה מהם גם להיות מרצים כריזמטיים ומעוררי השראה, ומומחים לטכנולוגיה ופסיכולוגיה. עליהם לספק לתלמיד חינוך "חווייתי", "משמעותי" ובלתי נשכח, ולא סתם ללמד חומר בצורה יבשה. עליהם לא רק להעביר ידע, אלא גם "לתת להם כלים" ל"עולם האמיתי", לאותו עולם חדש מופלא שמשתנה כל הזמן וממתין להם בחוץ, להעניק להם תמיכה רגשית ומותאמת אישית, להכיל כל אחד ולהיות מעודכנים בכל מה שקורה בטיקטוק ובאינסטגרם, כדי להבין את נפש הילד.

אפשר להבין מדוע יהיו להורים דרישות גבוהות עבור ילדיהם האהובים והרכים, אבל נראה שלפעמים שוכחים שמורים הם רק בני אדם, לא קוסמים, לא גיבורי על, וגם לא שיאני השכר בישראל. נראה שהמצב הפך לבלתי אפשרי עד כדי כך, שאי אפשר להמשיך כרגיל. אי אפשר להטיל את כל העול הזה על אדם אחד בכאלה תנאים.

מלבד המבנה של המערכת והחובות המוטלות על צוות ההוראה, גם סוג המידע והכישורים שיש להעביר משתנים בימינו. כמו שהמחשבון צמצם את הצורך שלנו לדעת לחשב מספרים בראש, וכמו שגוגל צמצם את הצורך שלנו לשנן ידע לפרטי פרטים, ככה גם הבינה המלאכותית מעמידה בסימן שאלה את הנחיצות של יכולתנו להתנסח כהלכה ולבצע אינטגרציה של מידע. ראיתי לא מזמן בקבוצת פייסבוק של AI, מורה ששאל איך הוא יכול לגלות אם תלמיד השתמש בChatGPT כדי לבצע את מטלת הבית שלו. אחד המגיבים כתב לו שאין שום טעם לבדוק את זה – כי אם אפשר לבצע את המלאכה עם AI, אין צורך שהתלמיד ילמד לבצע אותה בעצמו. גם אם יש אמת מסוימת בדברים של אותו מגיב, מה יכול לעשות המורה המסכן? הרי מערכת החינוך ממשיכה כרגע בהרגליה הישנים, והוא, בתור חלק ממנה, צריך להמשיך למלא את תפקידו, ולבחון את היכולת של הילד לכתוב עבודה בעצמו כמקובל. המערכת צריכה לשקול מחדש את יעדי החינוך ובית הספר.

אמנם, כולנו התרגלנו שבית הספר במתכונתו הנוכחית הוא הצורה הטבעית לחינוך, אבל לא תמיד היה כך הדבר. בעבר היה הילד מתחנך בחיק השבט או בחוג המשפחה הצר, בידי אביו, אימו או אחיו הגדולים. המעבר לבית הספר התרחש בהדרגה במקומות שונים בעת העתיקה, ואחת העדויות המוקדמות לכך היא המהפכה של רבי יהושע בן גמלא, מימי בית שני, שחי, כמונו, בעידן שבו צורת החינוך בדורו כבר לא הצליחה לתפקד כמו שצריך. כשהנסיבות של זמנו חייבו זאת, המנהיג הנבון החליט שהגיע הזמן לנער את העניינים. "זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל. שבתחילה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה... עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע". [1]  בן גמלא הנהיג חינוך לכולם מגיל צעיר בכל מקום, והוכיח לנו שצורתו של החינוך המסורתי אינה חרוטה בסלע. אם הנסיבות מחייבות זאת, חייבת להיות לנו התעוזה לשנות.

נדמה שבימינו, לא רק אנשים בעלי אופי חדשני שמתלהבים מכל שינוי נכונים לבצע רפורמה בתחום הזה, אלא גם הרבה אנשים שמרנים שנרתעים לרוב משינויים, מאמינים שיש בזה הכרח. יש הרבה רעיונות ויוזמות, כנסים ותוכניות, ארגונים ועמותות, שעוסקים בנושא הזה ומציעים מגוון של רעיונות חדשים וישנים. דורנו ממתין ליהושע בן גמלא שלו (או כמה כאלה), שיביא למהפכה כוללת בעולם החינוך.

עד אז, בואו נהיה קצת יותר סלחנים כלפי המורים שלנו.

[1] תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"א, עמוד א'