אם אנחנו אלו שכותבים את סיפור חיינו - בואו נכתוב עלילה טובה

שני חברים, אלון ואורי, יצאו לעשות קנייה גדולה בסופרמרקט, כל אחד מהם חמוש ברשימה ארוכה של מוצרים. לאחר התשלום בקופה גילו שניהם שהקופאית טעתה בתקתוק המחירים וגבתה מהם יותר מהנדרש. הם הופנו לקופה הראשית, שם המתינו למנהלת המשמרת שתתפנה אליהם. לאחר דקות ארוכות אמרה מנהלת המשמרת, שנראה שאכן יש כאן טעות, אבל היא חייבת לצאת לרגע באופן דחוף, ולכן תוכל רק לתת להם זיכוי לקנייה הבאה. אם ירצו, יוכלו להגיע בעוד חצי שעה, ואז תוכל להחזיר להם את הכסף ישירות לכרטיס האשראי.

אלון הרגיש שהדברים הוגנים. הוא הבין שהקופאית טעתה ושמנהלת המשמרת הייתה חייבת לצאת בשל עניין שאינו סובל דיחוי. הוא העריך את העובדה שהיא אפשרה לו לבחור בין זיכוי עתידי ובין זיכוי כרטיס האשראי ברגע שהיא תחזור, ויצא מהסופר כשהוא מרוצה בסך הכול.

אורי, לעומתו, היה בטוח שעושים לו דווקא. "זאת המדיניות של הסופר", הכריז בפני אשתו כשהגיע הביתה, "אני בטוח בזה! הם גם לוקחים לך 'בטעות' יותר כסף ומקווים שלא תשים לב לזה, וגם במקום להחזיר לך את הכסף הם נותנים לך זיכוי לקנייה הבאה, כדי להכריח אותך לבוא לקנות שוב! פשוט שערורייה...".

דוגמאות דומות יופיעו במקרים נוספים. אם נשאל את אורי לגבי המוסך, סביר להניח שגם שם יסביר שהמוסכניק לא ישר  ומנסה לעבוד על אנשים. ייתכן שהוא אפילו צודק בחלק מהמקרים. אבל, למה גורמת תחושת חוסר האמון שלו? האם הוא באמת שולט עליה או שהיא משתלטת עליו? האם הוא מודע לסיפור, או שהסיפור שולט בו - בתגובותיו, ברגשותיו ובמחשבותיו?

שני אנשים שונים יכולים להגיב אחרת לגמרי לאותה הסיטואציה, אבל ההבדל העיקרי ביניהם הוא לא התגובה, אלא התפיסה שמאחוריה. אם תשאלו אותם, כל אחד מהם יתאר מציאות אחרת לגמרי. איך זה יכול להיות?

ראשית, צריך להבין, שאנחנו לא יודעים מה באמת קורה במציאות האובייקטיבית כביכול. כל מה שאנחנו תופסים עובר דרך הפילטרים שלנו. אפילו מידע חושי, כמו אור וחושך או צורות, עובר דרך הפירוש האישי שלנו. ידוע שהראייה לא מתרחשת בעין עצמה אלא במוח, אשר מפרש את מה שאנחנו רואים. מחקר שפרסמו בשנת 2017 החוקרים אנטינורי, קרטר וסמילי ב-Journal of Research in Personality גילה ש"פתיחות לחוויה" משפיעה על עיבוד המידע החזותי, דהיינו שנפש האדם משפיעה על מה שהוא יכול לראות, וככל שהוא פתוח יותר לחוויה, כך הוא רואה טוב יותר ומבחין בפרטים רבים יותר. לפי מחקר זה, אנשים בעלי גמישות מחשבתית לא רק מסוגלים לתפוס דברים בצורה רחבה וטובה יותר, אלא אף יש להם יתרונות בתפיסה החזותית עצמה.

מחקר אחר, שפורסם ב-Psychology Today בשנת 2015, מראה שאנשים שיש להם פחות פילטרים סנסוריים, דהיינו שהמוח שלהם פחות מסנן רעשים מהסביבה, יפגינו יותר יצירתיות. הם אומנם יכולים לטעות יותר, מכיוון שהמידע הרב שנכנס למוחם עלול להקשות על העיבוד וברירת הנתונים, אבל העובדה שהם פתוחים למידע רב יותר מאפשרת להם לחבר דברים שונים ולתפוס תפיסות רחבות יותר, וכך מביאה לחשיבה יצירתית.

כל זה בנוגע לדברים בסיסיים כמו חוש הראייה וחוש השמיעה. לא קשה לדמיין, אם כן, עד כמה התכונות הנפשיות שלנו, ולא פחות מהן המקומות התקועים בנפש שלנו, משפיעים על המציאות שלנו. אם התכונות הנפשיות מגדירות את התפיסה הוויזואלית שלנו, עד כמה הן יכולות להשפיע על מצב הרוח שלנו, על הצורה שבה אנחנו מסתכלים על העולם וכמובן על המסקנות שאנחנו מסיקים על עצמנו ועל אחרים?

משל המופיע באחד מספרי היהדות מספר על שני חברים שיושבים במקום אחד. אחד מהם מרגיש שהוא נמצא בגן עדן, ואילו השני לא מרגיש כלום! איך זה יכול להיות?

"כִּי עִקַּר הַרְגָּשַׁת תַּעֲנוּג וְשַׁעֲשוּעַ עוֹלָם הַבָּא וְכָל הַשַּׁ"י עוֹלָמוֹת הַכֹּל הוּא בַּלֵּב", אומר רבי נמן (ליקוטי מוהר"ן, קצ"א).

הסיפור מחזק אצלנו את ההבנה, שהחוויה הפנימית היא אישית לגמרי. שני אנשים שנמצאים באותו המקום יכולים לחוות דברים הפוכים או שונים לגמרי. לכן, עלינו להבין שאנחנו חיים בעצם בסיפור, ואם הלב שלנו ריק או עטוף בקליפות, בדמיונות ובסיפורים שלא מיטיבים איתנו - כך נפרש את המציאות סביבנו.

מתוך הספר "הסיפור" של רן ובר - סופר, מרצה ומרצה סדנאות. לקבלת לינק לקבוצת העדכונים בווצאפ לחצו כאן.