איך לקבל את זה שבן הזוג שלי נכשל בתחום שמאד חשוב לי?

לילך תמיד היתה סיפור הצלחה חברתי. כך לפחות היא מספרת. או לפחות עד שהתחתנה עם ארז.

לפני החתונה ארז היה נראה בחור עדין וחייכן, שיכול היה בהחלט להשתלב בחבר המרעים של לילך. זמן לא רב לאחר החתונה, אמרה לילך באנחת צער, שהיא גילתה שהחיים עם ארז לא פשוטים כפי שחשבה.

"מה בעצם קורה?", ניסיתי להבין, "ולמה ארז לא הופיע לפגישה?".

"מתנצלת", אמרה תוך שהיא מאדימה מעט, "האמת... שאני קצת מתביישת בו. מעדיפה לא להביא אותו אם זה לא הכרחי. חשבתי קודם לדבר בעצמי, להסביר את המצב, ואחר כך, אם יהיה צורך, אביא אותו".

מסתבר, שעבור לילך, ארז הוא  אוסף של כשלונות צורבים.

"באיזה תחומים הוא נכשל?", ניסיתי להבין.

"זה די גורף", אמרה. "אבל הבעיה העיקרית היא הבעיה החברתית".

מסתבר שהוא גרוע, בעיקר, ביצירת קשרים עם בעלים של חברות שלה, ולכן הם די מבודדים חברתית. היו לה ציפיות ממנו.

איך הכשלון של בן או בת הזוג משפיע על החיים שלנו, וכיצד אנחנו אמורים לקבל את זה?

ראשית, כדאי להבין, שכדי להתמודד עם כשלונות, צריך לחפש ולבדוק לא רק מהן הציפיות שלנו, אלא גם מה המושג הצלחה אומר לנו בתחומים שונים, ומהי ההשקעה שלנו באותם תחומים. ננסה להסביר, אם, לדוגמא, מישהו מנסה כל היום להיות נחמד ו"פוליטיקלי קורקט", בלי לעצבן אף אחד, והוא מתחתן עם מישהי ש"לא סותמת את הפה", וגם דואגת להגיד מה שהיא חושבת על כל נושא בעולם בכל מפגש חברתי, הוא במצב מאד קשה. הוא מנסה להגן ולשמור את הדברים בפנים, ולהראות לכולם כמה הוא נאור ומתקדם, והיא... להיפך. זאת אומרת, מה שהוא קורא לו כשלון מצד בת הזוג שלו - העובדה שהיא, לפי דעתו, חסרת טאקט, שהורסת להם את המפגשים החברתיים, מישהו אחר היה מגדיר כתכונה חיובית - מישהי אמיצה שמוכנה לוותר על התדמית הפלסטית המחוייכת ולהגיד "את האמת בפנים". אותן מילים, אותו מצב - ואנשים שונים רואים אותן בצורה שונה לגמרי.

אחד הדברים שקשים לנו, כאמור, הוא הפער בין איך אני רוצה שיתפסו אותי ויסתכלו עלי, לבין מה שאני חווה בתוכי. למשל, אני רוצה להחשב מוצלח מבחינה כלכלית, ואני עושה מאמצים בכיוון. יכול להיות שאפילו אצליח בצורה חיצונית, אבל, יתכן שעדיין ארגיש מבפנים, ביני לבין עצמי, כשלון.

"יכול להיות שזה גם קשור אלייך?", שאלתי את לילך. היא לא הבינה על מה אני מדבר.

"איך זה יכול להיות קשור אלי? הרי אלו הכשלונות של ארז".

"כמובן, אבל איך זה קשור אליך?".

היא חשבה רגע ואמרה "זה מאד פוגע בי. הכשלונות של ארז מחריבים לי את החיים".

"לא, התכוונתי איפה הכשלון שלו פוגש אותך?".

היא נשמה לרגע נשימה עמוקה ועצמה את עיניה. "האמת, בתור ילדה לא הייתי כל כך מוצלחת. ההצלחה עלתה לי בדמים".

"מה הכוונה?".

"סיטואציות חברתיות מאד קשות לי. אני תמיד מרגישה בתחרות מול חברות שלי. אפילו כשאני עם אנשים שאני לא מכירה, תמיד נראה לי שאוהבים אחרים יותר ממני. למרות שאני ממש משתדלת לעשות רושם טוב".

"ומה עם ארז?".

"זהו, שארז בדיוק להיפך!... הוא לא מודע לסביבה שלו", אמרה בכעס. "הוא מתנהג בצורה שלא... שלא...".

"שלא נראית טוב?".

"בדיוק. זה העניין - זה פשוט לא נראה ולא נשמע טוב. כשאנחנו נפגשים, למשל, עם המשפחה שלו, האחיינים שלו מבקשים, מידי פעם, שיספר להם סיפורים ובדיחות. בהתחלה עוד הייתי מקשיבה, אבל אחרי פעם או פעמיים כבר לא יכולתי לסבול את זה. זה היה נורא. סיפורים מטופשים ובדיחות קרש שלא מצחיקות אף אחד. ממש התביישתי. כל פעם שהוא היה מתחיל, הייתי מנסה לשקוע בשיחה עם אחת הגיסות שלי, או שהייתי מנסה ללכת למקום אחר בלי שירגישו".

"תגידי", שאלתי, "ובהתחלה, כשעוד היית מקשיבה לו, הוא היה שם לב אם את איתו?".

"ברור, הוא תמיד היה מחפש את המבט שלי".

"והמבט היה מעודד ומעורר בטחון אצלו?".

"כנראה שלא", הרכינה את מבטה.

"לא?".

"לא. כנראה שהמבט שלי שידר בעיקר דריכות, חוסר סיפוק וביקורת. אני מבינה עכשיו, שהרבה מהתלונות שלי על ארז קשורות לדברים לא פתורים אצלי".

"מה למשל?".

"למשל, העובדה שאני כל הזמן מנסה להיות מושלמת בסיטואציות חברתיות. זה גורם לי להרבה מאד מתח, וגם מחבל בקשר ביני לבין ארז. בגלל שהוא כל כך הפוך ממני, זה גורם לי כל הזמן לנסות להקטין אותו ולשלוט בו, שלא יפשל. עכשיו שאני חושבת על זה, אני לא באמת יוצרת קשרים עמוקים כפי שהייתי רוצה. אלו קשרים חברתיים שטחיים, אולי אפילו מלאכותיים במידה מסויימת. אני מתחברת בעיקר עם האנשים ה'נכונים', ולאו דווקא עם אלה שמשרים עלי בטחון ושמחה. כנראה הכשלון של ארז הוא גם הכשלון שלי, אבל בצורה שאני לא מוכנה להודות בו".

השלב הראשון בקבלת הכשלון של בן או בת הזוג שלנו - הוא לא להבהל ולא להאשים, אלא לעצור לרגע. לנשום ולהתבונן - מה זה מפעיל אצלי?

האם מישהו אחר היה יכול לראות את זה אחרת?

איזה חלק בדימוי החברתי שלי - הכשלון הזה סודק?

עם יד על הלב, אם זה היה קורה לי, האם הייתי מגיב/ה באותה חומרה ולפעמים באותה "צדקנות"?

מה ההתנהגות שלי גורמת לבן או בת הזוג שלי, וכיצד הייתי רוצה להגיב?

בכלל, האם ההסתכלות שלי על הנושא הזה מגדילה ומצמיחה את בן או בת הזוג, או להיפך?

"אני מבינה שפעם הבאה אני חייבת לבוא עם ארז, שתפגוש אותו ותראה שהאמת היא שהוא בעל מדהים", אמרה וחייכה.

"מדהים?! חשבתי שהוא כשלון!".

"בתחומים מסויימים, אולי, אבל הוא באמת בנאדם מדהים. מאד רגיש ועמוק. אני חושבת שהוא גם מאד חכם ו...". 

כאן אנחנו יכולים לפגוש את הצד השני של החרב המתהפכת, שגם הוא קשור לכשלון - ההצלחה של בן הזוג. כפי שאני צריך לקבל את הכשלונות של השני, בלי להרגיש שהם מחריבים אותי, כך אני צריך להבין שגם ההצלחה שלו לא מגדירה אותי. החיים הם אוסף דינמי של עליות וירידות, וקשר אמיתי מכיל את כל הקשת. פעמים רבות, נמצא את הקשר דווקא מתחזק מהתמודדות משותפת עם סיטואציות קשות או מאתגרות.

בני הזוג שלנו משקפים לנו הרבה חלקים בתוכנו, שאנחנו לא תמיד מוכנים לראות. אם נסכים לרגע לא להתנגד, ולהתבונן במבט של אמת, עם נכונות לגדול וללמוד, נוכל לחזק את הקשר, ולצמוח יחד דווקא מהמפגש עם הדברים שמוצאים חן בעיננו, ולחילופין, מאלו שמוציאים אותנו מהכלים.

בהצלחה לכולנו.

רן ובר - סופר, מרצה ומרצה סדנאות. לקבלת לינק לקבוצת העדכונים בווצאפ לחצו כאן.