איך להשאר שפוי ונורמאלי בתוך עולם של פייק, מניפולציות וספינים?

זה נכון שהתפתחות הטכנולוגיה מקלה על עשיית הטוב בעולם, אמר פעם המנהיג ההודי מהטמה גאנדי, אבל היא מקלה הרבה יותר על עשיית הרע, שהרי הרבה יותר קל להרוס מאשר לתקן. אני לא בטוח שהכלל הזה נכון בכל תחום, אבל בכל הקשור למאבק בין אמת ושקר ברשתות החברתיות נראה לי שהרבה יסכימו אתו. השקר כבר מזמן פרש כנפיים, בעוד שהאמת מדדה אחריו בחוסר אונים. אנחנו חיים בעולם של פייק, עובדות אלטרנטיביות ומניפולציות. בעקבות התפתחות הרשתות החברתיות והמדיה כל אדם יכול להפיץ מידע בקלות, והמידע מתפשט כאש בשדה קוצים, במיוחד אם הוא ארסי ומלא בשנאה ופרובוקציה. לשאלה עד כמה מדויק התוכן הנאמר בו יש חשיבות משנית בלבד, וגם כשהאמת מציצה לרגע ומרימה ראש ממהרים להסיט את תשומת הלב שלנו ממנה באמצעות ספינים זולים.

הרבה פעמים משתמשים במונח 'ספין' כדי לתאר שקרים שמופצים ברבים, אבל המשמעות הרשמית היא הסחת דעת, ניסיון להסיט את תשומת הלב הציבורית מנושא שלא נוח למישהו, ולמקד אותה בנושא אחר, שולי וטפל. ספין בעברית זה 'סחריר' ומקורו בבייסבול, שבו השחקן זורק את הכדור בתנועה סיבובית כדי להטעות את החובט היריב לחשוב שהוא יעוף בכיוון מסוים, אבל הסיבוב גורם לו להסתחרר ולסטות לכיוון אחר. פוליטיקאים, מנהלי חברות, ובעלי כוח שעשויה להיות להם נוכחות תקשורתית, מרבים לשכור יועצים אסטרטגיים, אנשי שיווק, ומומחים ליחסי ציבור, ואפילו אנשים שיש להם את התואר המפוקפק spin doctors, כדי שיסייעו להם בעת הצורך להסיט את דעת הקהל מהמקום אליו הם לא רוצים שתגיע. קשה להבחין בין אמירה כנה ובין ספין, ויש בדיחה שאומרת שהסימן המובהק לכך שפוליטיקאי הולך לומר ספין הוא – שהוא מתחיל לדבר.

מי שהתמודד עם בעיית הספינים הרבה לפני הולדת האינסטגרם היה רבי נחמן מברסלב (1772-1810), שהרבה להשתמש בסיפורים ומשלים כדי להעביר את הרעיונות שלו. את הנטייה לשכוח מהעיקר בחיים ולעסוק בטפל הוא מכנה "היצר הרע" והוא מתאר אותו באמצעות המשל הבא:

"הַיֵּצֶר הָרָע דּוֹמֶה כְּמוֹ מִי שֶׁהוֹלֵךְ וְרָץ בֵּין בְּנֵי אָדָם, וְיָדוֹ סְגוּרָה וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּתוֹכָהּ, וְהוּא מְרַמֶּה בְּנֵי אָדָם וְשׁוֹאֵל לְכָל אֶחָד "מָה אֲנִי אוֹחֵז?" וּלְכָל אֶחָד נִדְמֶה כְּאִלּוּ הוּא אוֹחֵז מַה שֶּׁהוּא מִתְאַוֶּה, וְעַל כֵּן הַכּל רָצִים אַחֲרָיו כִּי כָּל אֶחָד סוֹבֵר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ, וְאַחַר כָּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וְאֵין בָּה כְּלוּם"

הספין התקשורתי דומה ל"יצר הרע" הזה. הוא מפתה את כולם לעסוק בו, לרדוף אחר עדכונים לגביו, לכתוב עליו טוקבקים נזעמים, לפרסם פוסט עם דעה נחרצת, לתרום את ה"שנקל" שלך לדיון, לשגר את הסטורי המחאתי שלך, עד שבסוף מתברר לכולם שזה בכלל היה עבודה בעיניים וכל הספין הזה היה סתם כדי לגרום לנו לעסוק בו ולא בנושא העיקרי והחשוב שבינתיים עבר מתחת לרדאר.

רבי נחמן כמובן לא מדבר על ספינים תקשורתיים שעוד לא היו קיימים בימיו, אלא על החיים עצמם. "ספינים של החיים" אפשר לקרוא לכך –  כל דבר טפל, כל שטות שמתנפלת לנו על התודעה וגורמת לנו להשקיע בה משאבים נפשיים, הרבה עצבים והוצאת זמן לבטלה עד שבסוף היא "פותחת את ידה ואין בה כלום". וכל זה במקום לחשוב מה הם הדברים שבאמת חשובים לנו, מה עושה לנו טוב בטווח הארוך, מה מעניק לנו תחושת משמעות, במה אנחנו באמת רוצים להשקיע, מה עיקר ומה טפל.

לרבי נחמן הייתה גם דרך להתמודד עם אותם ספינים קיומיים. הוא קרא לזה "יישוב הדעת" ואמר ש "הָעִיקָּר זה לְהִשְׁתַּדֵּל לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב מָה הַתַּכְלִית מִכָּל הַתַּאֲווֹת וּמִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה”. לעצור את המרוץ ואת הסחף, לשוב אל עצמך ולהקשיב פנימה. הסחות הדעת מגיעות לדעתו מכך שלאנשים יש "מרה שחורה", דיכאון ועצבות. אל יישוב הדעת יגיע האדם אם יהיה שמח יותר, אם יידע למצוא את הנקודות הטובות בתוך עצמו ולשמוח במי שהוא: "ולבוא לשמחה הוא על ידי מה שמוצא בעצמו איזה נקודה טובה על כל פנים". השמחה היא "עולם החירות" לדבריו, היא משחררת אותנו מההיסחפות אחר כל גירוי מזדמן. ככל שנהיה יותר שמחים במי שאנחנו, לדעתו, ככה נהיה יותר מיושבים בדעתנו וחסינים מפני הפיתוי של הדברים הטפלים. ככה יהיה לנו קל יותר להתמקד בדברים החשובים באמת. ואולי ככה גם נתרגש פחות מכל ספין שמופץ בטוויטר.