מה בגישה של בנג'מין פרנקלין גרם לכל אמריקה ללכת אחריו?

קפיטליזם הוא מונח טעון ומעורר מחלוקת בימינו. מצד אחד, הוא זוכה, לעתים קרובות, לשבחים כמנוע של שגשוג וקידמה, כמערכת שהוציאה מיליונים מעוני, וכפלטפורמה שאפשרה הרבה המצאות וטכנולוגיות. מצד שני, הוא נתפס כמערכת חמדנית ונצלנית, המעשירה מעטים על חשבון הרבים, ומנציחה אי-שוויון, עוני ופגיעה בסביבה. קפיטליזם נקשר בעיני רבים באנוכיות ותאוות בצע, ולא כמערכת שיש בבסיס שלה אתיקה פנימית.

בניגוד לדיכוטומיה הזאת, עבור בנג'מין פרנקלין, מהאבות המייסדים של ארצות הברית, הקפיטליזם לא היה רק ​​מערכת שמטרתה להרוויח כסף; הוא סימל חיים ערכיים ופרודוקטיביים. הוא האמין שעבודה קשה, חסכנות וחדשנות הם המפתחות להצלחה, ושהקפיטליזם מספק הזדמנויות לאנשים לשפר את עצמם ואת חיי הסובבים אותם. בספרו המפורסם, "הדרך אל העושר", פירט פרנקלין את הפילוסופיה שלו לגבי הצלחה ושיפור עצמי, תוך שימת דגש על חשיבות המשמעת העצמית, ההתמדה והחסכנות. פרנקלין לא רק שואל על מידת המוסריות של הקפיטליזם כמערכת כלכלית ועל התוצאות החברתיות שלו, אלא הוא מתמקד בפרט. הוא בעצם שואל: מהן המידות הטובות שהפרט בחברה הקפיטליסטית צריך לאמץ כדי להיות מקור אושר לסובבים אותו?

בנג'מין פרנקלין (1706-1790) היה אדם בעל כישרונות והישגים רבים. לא רק שהוא היה אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית, אלא שהוא גם היה איש עסקים מצליח, סופר וממציא. במהלך חייו, פרנקלין הפגין כישרון יוצא דופן לחדשנות. הוא המציא את כליא הברק, המשקפיים הביפוקליים ואפילו את כלי הנגינה הקסום הרמוניקת הזכוכית. הוא גם היה נסיין נלהב, והניסוי שבו יצא באישון לילה סוער וגשום עם עפיפון כדי לבחון האם הברק הוא בעצם זרם חשמלי, הוא כנראה הניסוי הכי מגניב בהיסטוריה. הוא היה דיפלומט ומדינאי שמילא תפקיד מכריע במהפכה האמריקאית. הוא גם המציא את הספרייה הציבורית הראשונה, שאפשרה לאנשים חסרי אמצעים גישה לספרים והשכלה. לקראת סוף ימיו היה מחלוצי המלחמה בעבדות (אחרי שבעצמו ביצע את העוול הנורא הזה רוב ימיו). ב־1770 הוא שיחרר את כל העבדים שלו וב־1787 התמנה לנשיא "האגודה של פנסילבניה לביטול העבדות" ועסק במרץ בנושא הזה עד מותו.

את אותה גישה מעשית והישגית שאפיינה אותו, החיל פרנקלין גם על תחום המידות הטובות ותיקון הנפש. עבור פרנקלין, מידות טובות הן לא רק מילים יפות וסיסמאות לדרשה בכנסייה. מבחינתו זה היה פרויקט שיש לעבוד עליו בהתמדה ובמרץ, ממש כמו שעובדים על המצאה מדעית חדשה, על עסק נושא רווחים ועל ניהול הממשל. זה פרויקט לכל דבר. פרנקלין מספר, שכשהחליט יום אחד שהוא רוצה להיות אדם טוב, שנוהג לפי המידות הטובות, גילה כמה הדבר קשה:

"אבל במהרה גיליתי שלקחתי על עצמי מטלה קשה מששיערתי. לעתים קרובות, בעודי מקפיד להישמר מרעה אחת, הופתעתי מרעה אחרת. ההרגל ניצל את חוסר תשומת הלב; הנטייה הייתה לעתים חזקה מן התבונה. לבסוף הגעתי למסקנה, שהחלטה תיאורטית הקובעת שכדאי להיות כליל שלמות, אין בה די כדי למנוע מעידה; יש להיפטר מהרגלים רעים, לרכוש הרגלים טובים ולמסד אותם, ורק אז אפשר יהיה לסמוך על התנהגות ראויה אחידה ומתמדת..." (מתוך 'בנג'מין פרנקלין: האוטוביוגרפיה', הוצאת נהר).

משהבין, שבשביל תיקון המידות לא מספיקה "החלטה תיאורטית", הוא פיתח שיטה שלמה ומאורגנת לשם כך, עם פנקס, טבלה מסודרת ולוח זמנים. כל שבוע צריך אדם לבחור מידה טובה, ולהחליט שהשבוע הוא עובד עליה. עליו להזכיר לעצמו בכל בוקר של השבוע הזה מה המידה הטובה שעליה הוא עובד היום, ולשאול את עצמו בכל ערב האם נהג לפי המידה הזו. את כל הפעמים שהפר את המידה הזו באותו יום עליו לסמן כנקודות בטבלה. בין המידות שהוא מונה יש את החריצות, האיפוק, הסדר ועוד (סך הכל 13). בפנקסו הוא שילב ציטוטים מפילוסופים וחכמים מההיסטוריה על המידות הטובות. בין היתר הביא את הציטוט מספר משלי: "ארך ימים בימינה; בשמאלה, עשר וכבוד. דרכיה דרכי נעם; וכל נתיבותיה שלום".

לרעיונות האלה הייתה תפוצה אדירה וספרו תורגם לשפות רבות והשפיע בכל העולם. כמה שנים אחרי שפרנקלין הוציא את ספרו, רב פולני בשם מנחם מֶנְדְל לֶפִין (1749-1826) הגיע למסקנה שרעיונות אלה קשורים באופן הדוק למסורת היהודית, והחליט להוציא אותם במהדורה עברית. בספרו "חשבון הנפש" הוא מציג את השיטה של פרנקלין עם הפנקס והטבלאות. את המידות הטובות כולנו מכירים, אומר לפין, אבל הן לא חודרות לתוך הנפש בלי השקעה והתמדה. לעומת זאת, עם התמדה – אפשר להגיע רחוק יותר משנדמה. הוא מזכיר בהקשר הזה את הפסוק "אבנים שחקו מים" – כלומר, אפילו אבנים קשות נשחקות בזכות ההתמדה של המים, למרות שהמים נראים רכים ולא מזיקים. כך גם נפש האדם, שבאמצעות התמדה, באמצעות שינוי קטן בכל יום, יכולה לצמוח ולגדול. כך הוא כותב על השיטה הזאת:

"הרעיונות הצפונות בלבו של אדם מלווים אותו בכל מקום ובכל עת, ופועלים בנפשו מדעתו ושלא מדעתו לפי תוקף ממשלתם מביתו... כל מידה ומידה בשבוע שלה פועלת מאד בגוף המתחנך, ומשפעת על כל מחשבותיו" (מתוך 'חשבון הנפש').

למרות שפרנקלין עדיין נחשב דמות מוערכת בעולם, אנשים רבים טוענים כיום שהערכים שלו מיושנים ולא רלוונטיים בחברה המודרנית. לטענתם, הדגש שלו על אינדיבידואליזם ואי תלות בזולת מתעלם מחשיבותה של אחריות קהילתית וחברתית, וכי רעיונותיו מקדמים עולם של "אדם לאדם זאב" שבו החזקים שורדים על חשבון החלשים. הרעיונות שלו אולי יפים עבור אנשים שנולדו במעמד סוציו-אקונומי שנותן להם הזדמנויות, אבל רבים נולדים לתוך מציאות שלא מאפשרת להם את כל זה, ועבורם דברים אלו אינם אלא לעג לרש. יתרה מכך, בעיני רבים המידות הטובות שמציג פרנקלין נטועות במסורות פוריטניות וסגפניות, ויש הרואים בהן הגבלות נוקשות ומדכאות שמקדמות קיום שאין בו שמחה ועונג, אלא השתעבדות קודרת. על הביקורות הללו, שמוצדקות במידה רבה, אפשר להוסיף עוד כהנה וכהנה ביקורות חשובות.

עם זאת, בעיני יש רלוונטיות לרעיונות של פרנקלין למרות הכל. הם מבטאים באופן יפה את הרעיון של "אם אין אני לי מי לי" ושלאדם יש אחריות בלעדית על חייו. מכתב אחד שקיבל פרנקלין מאת ידיד שלו ב־1787 משקף את הרעיון הזה היטב, ואולי גם היום רבים יזדהו עם דברים אלה:

"בית הספר ואמצעי חינוך אחרים מתנהלים על פי עקרונות כוזבים ומציגים שיטה מגושמת שמטרתה כוזבת, אבל השיטה שלך פשוטה והמטרה אמיתית. ושעה שהורים ובני נוער מתייאשים מדרכים ראויות ללמוד מהו אורח חיים הגון ואיך להתכונן לקראתו, תגליתך שהדבר תלוי במידה רבה בכוחו של האדם עצמו — אין שיעור לערכה!" (מתוך 'האוטוביוגרפיה' בהוצאת נהר).

באשר לטענות על 'האופי הקודר והנוקשה' של משנתו המוסרית, חשוב לזכור שפרנקלין היה אדם נמרץ, חדשן ומלא חוש הומור. הוא עצמו הוכחה לכך, שמשמעת עצמית ואורח חיים שיש בו חשבון נפש וביקורת עצמית, אינם גורמים לדיכויה של רוח האדם.