כשסט מחבטי גולף נמכר ב- 772,500 דולרים, יש משהו אחד שאתם מיד יודעים

תקרית חריגה נרשמה בשבוע שעבר בעולם המוזיקה, ומשם התגלגלה גם ל-eBay. בזמן הופעתה של הראפרית האמריקאית קארדי בי, השליכה עליה אישה מהקהל כוס משקה. הזמרת הגיבה והשליכה עליה בחזרה את המיקרופון שלה. המיקרופון שהושלך מוצע כעת למכירה ב-eBay והוא אפילו לא נהרס מהתקרית. המחיר המוצע עליו הוא עצום יחסית למיקרופון. אנשים מוכנים לשלם עליו הרבה יותר מאשר על אותו מיקרופון עצמו ביד ראשונה. אבל למה בעצם? העובדה שהמיקרופון הזה היה בידיים של קארדי בי לא הופך אותו לאיכותי יותר, עמיד יותר, או חזק יותר.

תופעה זו כמובן אינה ייחודית לקארדי בי, והמקרה הזה הוא, למעשה, הדגמה מתונה למדי של עליית מחיר בזכות שימוש של סלב. דוגמא הרבה יותר קיצונית התרחשה בשנת 1996, אחרי מותה של ז'קלין קנדי אואסיס, אלמנתו של ג'ון קנדי, נשיא ארצות הברית שנרצח בשנות השישים. אחרי מותה הציעו למכירה את תכולת ביתה, והחפצים שם נמכרו במחירי עתק. סט מחבטי הגולף של הנשיא קנדי, למשל, נמכר ב-772,500 דולר, וכיסא הנדנדה שלו, נמכר ב-453,500 דולר. כל כך הרבה כסף מושקע בחפצים חסרי שימוש, או כאלה שאפשר למצוא כמותם בדיוק במחיר זולים בהרבה. איך אפשר להסביר זאת?

חיבור בין חוץ ופנים

בשביל להבין את התופעה, מפנים הפסיכולוגים את תשומת לבנו לגיל מוקדם מאד. כבר התינוק נותן לחפצים משמעות שהיא מעבר לקיום הפיזי הפרטי שלהם. התינוק מתייחס למוצץ כתחליף לאם, למרות שהוא לא מעניק לו חלב. באותו אופן הוא גם מתייחס לאגודל שלו, לבובה או לשמיכה. הפסיכולוג ויניקוט מתאר את הפעולה המנטלית הזו בתור ראשיתה של היכולת "לשחק", ורואה בכך את תמצית האנושיות של האדם – האפשרות לחבר בין פנים וחוץ. הרגשות והכמיהות שבתוך התינוק "מוקרנים" על החפצים שבחוץ, וכך הוא נמשך אליהם, כאילו הם באמת מבטאים את המושא שאליו הוא משתוקק. מהתינוק הזה גדל אדם, שמסוגל ליצור, לשחק, ולמצוא משמעות בעולם שסביבו. אך, אדם זה גם מקיף את עצמו בחפצים סנטימנטליים, מתקשה לזרוק דברים לא שימושיים, ומציע מחיר עתק בשביל מיקרופון מטופש.

מחקרים שנעשו בתחום מראים שיש קשר ישיר בין היחס של אדם לחפץ מסוים, והיחס שלו לבעלים המקורי של אותו חפץ. אנשים ירגישו בנוח ללבוש סוודר של אדם שהם אוהבים, אבל יסלדו מסוודר של אדם שהם לא אוהבים. המחיר שאנשים ישלמו עבור חפץ מסוים ששייך לאדם מפורסם, יהיה גבוה או נמוך בהתאם לרצון שלהם לפגוש את אותו אדם מפורסם. התופעה הזו נקראת "הדבקה" (Contagion), כביכול משהו מאותו אדם "נדבק" בחפץ הזה. תופעה זו מבטאת את היכולת שלנו להדביק משמעויות לחפצים, ולראות את המשמעויות האלה עוברות במרחב הפיזי, ממש כמו צבע או לכלוך.

ניצוצות השייכים לשורש נשמתו

החפצים שדנו בהם למעלה, כמו המיקרופון של קארדי בי והמחבטים של קנדי, הם חפצים שמקבלים את המשמעות שלהם מאחרים, ומהשימוש שהם עשו בהם. אולם, התופעה של היקשרות לחפצים רק מחריפה כשאנחנו עוברים לדון בחפצים השייכים לנו עצמנו. חפצים אישיים סנטימנטליים יכולים להיות יקרים לאדם מאד. לפעמים הוא ישקיע הרבה בשביל לשמור עליהם, ולא ימכור אותם גם אם יוכל להרוויח הרבה בעבורם. האם זה דבר טוב והגיוני לעשות?

כנראה שכן, אם זה במידה הנכונה. החפצים שסביבנו הם ביטוי של הזהות שלנו. הם מבטאים את תחומי העניין שלנו, ומשמרים את העבר והזיכרונות שלנו. לפעמים הם גם מורשת מדורות קודמים. יש אמירה בשם הבעל שם טוב, שמבטאת רעיון זה: "כל מה שיש לאדם, הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו, ואפילו כל הכלים שלו, כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו, וצריך להעלותם לשרשם". החפצים הם לא רק כלים לשימושו של האדם, הם נוגעים בו בדרך עמוקה יותר. פילוסופים ופסיכולוגים מלמדים, שחפצים מאפשרים לאדם זהות יציבה. האדם הוא יצור משתנה, אבל המרחב שהוא יוצר סביבו נשאר קבוע. זהות אישית היא תופעה נזילה אם היא לא מקבלת תוקף במציאות החיצונית. היא לא דבר שמתקיים רק בתוך הנפש, אלא מוקרן ממנה החוצה על האופן שבו אנחנו מארגנים את הסביבה שלנו.

כמובן שחשוב להבחין בין איסוף של חפצים שמבטאים את מי שאנחנו, ובין קנייה אובססיבית והתמכרות לתרבות הצריכה, שרק מרחיקה אותנו ממי שאנחנו, ומבליעה אותנו בתוך הנורמות שמכתיב ההמון. כמובן שחשוב להבחין בין איסוף מאוזן של חפצים, ובין מקרים קיצוניים של היקשרות קיצונית, אגרנות יתר, אובססיה ואפילו התאהבות של אדם בחפץ. אולם, כשהדבר נעשה בדרך הנכונה ובגבולות ברורים, הוא מרחיב את הזהות של האדם ומעניק יציבות וסביבה אותנטית שמתאימה "לשורש נשמתו".