מה קורה כשאנחנו מגלים דווקא בשיא ההצלחה - שהחיים שלנו לא בכיוון?

דיוויד הגיע לניו יורק לפגישת עסקים חשובה. הוא נשכב לישון מאוחר במלון, מתהפך על מיטתו במחשבות על הפגישה. בבוקר התעורר בבהלה דקות ארוכות אחרי שהחל השעון המעורר לצלצל, ומיד נחפז מטה לתפוס מונית צהובה ברגע האחרון. הוא נדחק לתוך המונית, הביט בשעונו וצעק לנהג: "סע, סע מהר!" הנהג ההודי, שהיה רגיל למחזות בלתי שגרתיים, הנהן והחל לדהור בכביש. "סע מהר יותר! אני ממש מאחר, אשלם לך 100$ על כל רמזור אדום שאתה עובר". "יס סיר", הנהג האיץ עוד ועוד. בשלב מסוים הצליח דיוויד להתרווח בכיסא, נשען לאחור בנחת, עצם לרגע את עיניו, ואז פקח אותן באימה וזעק: "רגע, אמרתי לך בכלל לאן לנסוע?". הנהג האדיש הביט בו דרך המראה והשיב: "נוֹ סיר, רק אמרת לי לנסוע מהר!".

האם ייתכן שגם אנחנו חיים כך? רק רוצים שהנהג ייסע מהר יותר, בלי לבחון את הרצונות האמיתיים שלנו? לפעמים אנחנו קוברים אותם תחת ריצוי חברתי. חשוב לנו כל כך לעשות את רצון האחרים, לסמן "וי" על כל ההצלחות הנכונות, עד שהרצון העצמי שלנו נדחק לקרן זווית. ואז איננו חיים את החיים שלנו כלל, אלא חיים של מישהו אחר, אולי של דמות דמיונית שמסתכלת עלינו בציפייה, ואנחנו רצים בלי מודעוּת ומנסים כל הזמן לספק את מבטה הבלתי מרוצה.

אנשים רבים בשיא ההצלחה החיצונית מדווחים על תחושה של פספוס פנימי, תחושה של "חיים שלא בחרו בהם". האמת היא, שההצלחה החיצונית אינה עוזרת לאדם. במקרים מסוימים אפילו להפך. לפעמים, כל עוד האדם מטפס במעלה ההר אל עבר היעדים שלו, הוא עדיין סבור שכשיגיע לפסגה הכול יסתדר. רק כאשר הוא מגיע לפסגה ומתבונן בנוף מסביב, דווקא אז לפעמים הוא מבין – זה בכלל לא מה שרציתי.

בתורה ס"ו בליקוטי מוהר"ן מדבר רבי נחמן על כך, שמי שמנסה כל הזמן להרשים אחרים, לקבל מהם תשומת לב והערכה, מי שנצרך לאנשים כל הזמן – חייו אינם חיים.

וְזֶה פֵּרוּשׁ: "אֲהַלְּלָה ה' בְּחַיָּי", הַיְנוּ כְּשֶׁאֵין נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת וְזֶה "בְּחַיָּי", בְּחַיָּי דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁאֲנִי חַי מֵחַיִּים שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לְחִיּוּת שׁוּם אָדָם כִּי "הַנִּצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת חַיָּיו אֵינָם חַיִּים" הַיְנוּ שֶׁאֵינָם חַיִּים שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא חַי מֵאֲחֵרִים אֲבָל כְּשֶׁאֵינִי נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת וַאֲנִי חַי חַיִּים שֶׁלִּי אֲזַי אוּכַל לְהַלְּלוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו בֶּאֱמֶת (ליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ו).

אם אני צריך לקבל את החִיוּת שלי מאחרים, מסביר רבי נחמן, אעשה הרבה דברים כדי לקבל מהם כבוד או הערכה: אתנהג בצורה מסוימת, אדבר באופן מסוים – וכך אסטה מהאמת שלי. ככל שאני מתייחס יותר לאחרים ופחות לעצמי, לרצונות האמיתיים ולצרכים שלי, כך אני מאבד את האמת, מאבד את החיים שלי.

ההחלטה "לחיות את החיים שלי" אין פירושה דווקא לחיות הפוך מהציפיות של אחרים. גם זה סוג של תלות: המורד הזועף, שעושה בדיוק את ההפך ממה שמצפים ממנו, לכאורה. זוהי אותה המלכודת. הוא עושה את תמונת המראה של מה שכביכול מכריחים אותו, ולכן הוא עדיין באותו ה"סרט". העובדה שהוא עושה את ההפך מהציפיות, אין פירושה שהוא חופשי, וכאמור, פעמים רבות, ככל שהוא מתריס יותר ומתנהג הפוך מהציפיות ממנו, כך הוא נעשה כבול וכפוף יותר לדעותיהם של אחרים. במקרים רבים ייתכן שהוא מנתק את כבלי הציפייה של חברה אחת, אבל בה בעת נכנס לתרבות אחרת, שיש לה קודים תרבותיים חדשים, שאותם הוא מאמץ לחיקו במהירות. הוא יכול להסביר שכל זה נובע מבחירה שלו, אבל התבוננות מעמיקה תראה לנו שהוא למעשה החליף חברה בחברה, תלות בתלות.

אם כן, מה עושים? ראשית, לא להיבהל. השלב הראשון הוא להכיר ולהודות במצבי. ככל שאני מכיר במצבי ורואה עד כמה אני תלוי באחרים, עד כמה אני נצרך לאישור, לא מכחיש ולא מנסה להגיד שאני "מזמן כבר מעל זה" – אני יכול לטפח את רצוני לשינוי. ככל שאני מודע למידה שבה אני נצרך, כך אני יכול להתחיל לחזק את הרצון שלי להיות אמיתי, לחיות את החיים שלי. וככל שהרצון שלי יתחזק, כך יתלוו אליו פעולות, והחיבור שלי אל הרצון ואל נקודת החִיוּת האמיתית שלי יגבר.

אפשר לחיות חיים אמיתיים, חיים שאינם מותנים, אינם מסולפים. נכון, זו יכולה להראות משימה אדירה, אולי משימת חיים, אבל כל צעד קטן בכיוון יכול לשנות לנו את איכות החיים לגמרי. כמו כן, מי אמר שזה "אפס או אחד"? אם אני זונח את ההסתכלות הדיכוטומית האומרת "או שאתה שם או שאתה לא", ומנסה לראות את הטוב, לראות שאני כבר מצליח להתמקד יותר ברצונות ובצרכים שלי, שאני מתעסק פחות במה שאחרים חושבים עליי או על במה שעליי לעשות – כבר הרווחתי.

המעבר לחיים אמיתיים אינו חייב להתבצע בתאריך עתידי דמיוני שאולי לא יגיע, אלא קשור ליגיעה יום-יומית. בתחילה אני שם לב כמה אני נצרך לבריות וכמה החיים שלי הם לא באמת שלי, ואז אני מחזק את הרצון ומתחיל לבצע את הפעולות הנגזרות מרצון זה.

רן ובר - סופר, מרצה ומרצה סדנאות. לקבלת לינק לקבוצת העדכונים בווצאפ לחצו כאן.