איך לעבור את היום עם פחות לחץ ודאגה?

אם הייתם שואלים אותי פעם האם אפשר לחיות בלי לחץ ודאגות, הייתי עונה אחת מהתשובות הבאות: או שהייתי אומר – כן, אבל רק במנזר בהרי בוטאן, כלומר מחוץ לעולם, בלי דאגות כלכליות, בלי אישה וילדים, ורחוק מאזורי קונפליקט (מישהו אמר ישראל?), או שהייתי עונה – לא, זה לא אפשרי. האפשרות של חיים בלי לחץ ודאגות "בתוך החיים" נראתה לי לגמרי בלתי סבירה. ייתכן שזאת אחת הסיבות שדחפו אותי, ועוד עשרות אלפי ישראלים, לצאת מגבולות הארץ לטיולים במזרח או בדרום אמריקה. גם אם אפשר להפחית לחץ באופן זמני על ידי התרחקות מגורמיו, בסופו של דבר, הוא ישוב, אלא אם הצלחנו לטפל במה שגורם ללחץ עצמו.

ריצ'רד לזרוס, אחד מחוקרי הלחץ המובילים, מגדיר כך את מושג הלחץ: "מצב שבו הדרישות הנתפסות הן מעבר למשאבים (הנתפסים) של האדם, ואי-עמידה בדרישות עלולה לגרום לו נזק".

פירוש הדבר הוא, שלחץ הוא קודם כול מצב תפיסתי. לא מדובר במציאות אובייקטיבית, אלא במצב סובייקטיבי. הלחץ הוא תפיסתי וקשור לתודעה ולחוויות שלנו, לאו דווקא למציאות.

ניקח לדוגמה אדם שהטילו עליו משימה והוא מרגיש לחץ. האם ייתכן שמישהו אחר בסיטואציה דומה יחווה פחות לחץ? בדרך כלל התשובה שלנו תהיה כן – אנחנו מבינים שייתכן שמישהו אחר יחווה זאת אחרת. זאת אומרת, שהלחץ שנוצר קשור לתפיסה של אותו האדם, ולאו דווקא למציאות האובייקטיבית. אם כן, הלחץ מבטא מרחק בין הרצוי למצוי בתחום המשאבים הנתפסים שלי. הלחץ, לפי לזרוס, נובע מהפער בין האופן שבו אני תופס את המשימה שעומדת לפני, ובין הכוחות והמשאבים שאני תופס שיש לי.

אם המשימה שלי היא הכנת ארוחת ערב, והחומרים שיש לי בבית הם בסיסיים מאוד, וגם כישרונות הבישול שלי, לפי דעתי, מוגבלים – הרי שככל שארוחת הערב תיחשב בעיניי רצינית יותר, כך יגבר הלחץ.

איך אפשר לצמצם את הלחץ? אפשר להפחית מתחושת החשיבות של אותה ארוחת ערב. למשל, לומר לעצמי: אלו בסך הכול חברים טובים, הם יודעים שאשתי לא באזור ואני לא בשלן דגול. הם מצפים מראש לפסטה ברוטב עגבניות, אפשר לנשום. לחלופין, אפשר להגדיל את המשאבים שלי. למשל, מבט בארון מגלה קופסת עגבניות איטלקיות חתוכות, בקבוק שמן זית איכותי ועוד כמה חומרים שכבר הכנתי מהם בעבר רטבים שזכו לתשבחות. כעת תחושת הלחץ תפחת משמעותית! נדגיש שוב שמדובר בפער תפיסתי ולאו דווקא אובייקטיבי. הבנה זו היא המפתח לשינוי.

גם אם הפער הוא ממשי ולא סובייקטיבי-תפיסתי, עדיין יש מה לעשות. נניח שהפער הוא בין דרישות פורמליות ובין ביצועים בתפקיד – למשל, בין הדרישה לאחוּז טעויות או החזרות נמוך של פיצות בפיצריה, ובין כישרונו המוגבל של העובד. גם פער כזה ניתן לצמצום, הן על ידי הכשרת העובד (שיפור המשאבים), והן על ידי הפחתת הדרישה לגבי כמות הטעויות.

במודל הלחץ יש לנו עוד דרך להקל על עצמנו. בדוגמה של העובד, אם הוא ירגיש בטוח בעצמו, וירגיש שבעל הפיצה, בסופו של דבר, בעדו, ורוצה לאמן ולקדם אותו, הוא יחווה פחות לחץ. אצל אנשים רבים זה גם יתורגם לירידה בכמות הטעויות! פחות לחץ יאפשר להם לעבוד בצורה מדויקת יותר.

 כמובן, תמיד יהיו שיטענו שהם מתפקדים הרבה יותר טוב בתנאי לחץ, אבל גם הם, אני משער, היו מעדיפים לבחור באילו תחומים לפגוש את הלחץ, וכמה הוא יהיה אינטנסיבי ומשמעותי.

הלחץ קשור לפחד. כשאני מפחד ממשהו, הפחד מופיע לפעמים תחת מעטה של לחץ. אם "נגרד" את הלחץ נגלה מתחתיו פחד. באופן כללי, אחד הדברים שמגבירים לחץ, פחד ודאגה, הוא תחושת חוסר האונים. כשאדם מרגיש שאין לו מה לעשות במצב נתון, אבל נדרשת ממנו תגובה הולמת – הוא נכנס ללחץ.

יש קשר בין לחץ ובין התחושה המכונה ביהדות "כוחי ועוצם ידי". ככל שאדם מרגיש שהוא העושה והאחראי הבלעדי – הוא יהיה חשוף יותר ללחץ ודַחַק (סטרס). לעומת זאת, ככל שיסוד האמונה יתגבר וישתרש בחייו של האדם – הוא יוכל לחיות חיים חסרי לחץ ודאגות.

מדובר בתהליך ממושך. ננסה להציע כמה תובנות ועצות מעשיות להפחתת הלחץ והדאגה שמקננים בתוכנו. תחילה נשים לב, שלעיתים, הלחץ הוא לא רק פנימי. ישנם גורמים חיצוניים ללחץ, בחלקם נוכל לטפל ובאחרים לא. אימא, שהתינוק שלה מתעורר כמה פעמים בכל לילה, תהיה מותשת ותחווה דַחַק. אומנם בעלה יכול להפחית לה את הלחץ בכך שיעזור לה, אבל גם זה לא תמיד יספיק. לפעמים אפשר להפחית את גורמי הדחק החיצוניים ולפעמים לא.

אולם, גם כשאי אפשר לשנות את המצב החיצוני, נוכל לעבוד על המצב הפנימי שלנו. איך אנחנו תופסים את הלחץ ואיך אנחנו מגיבים לו? זהו כר פורה להשתנות. למשל, אותה אֵם עייפה יכולה להפחית לחץ על ידי קבלת העובדה שזוהי תקופה מבורכת בחייה ובחיי ילדהּ, ותקופה מיוחדת שלא תשוב. היא יכולה להקל על עצמה על ידי צמצום ציפיות התפקוד שלה לתקופה זו. מבחינה מסוימת, קל הרבה יותר לשנות את התפיסה שלנו ואת הדרך שבה אנחנו מתבוננים במציאות, מלשנות דברים חיצוניים, שלעיתים אינם בשליטתנו. אבל, מבחינה אחרת, קשה מאוד לשנות את התפיסה הפנימית. צריך בשלב הראשון לזהות את הטעויות התפיסתיות שלי, את המקומות שבהם אני נופל לשגיאות, ובשלבים הבאים להתחיל להחדיר לראשי תובנה חדשה – שלפיה הדברים אינם כפי שתפסתי בטעות, והעולם יכול להיראות אחרת לגמרי. אחרי שאני מקבל את השינוי לפחות באופן מחשבתי-שכלי, וחוזר ומטמיע אותו בתוכי, הדברים יכולים להעמיק ולחלחל ללב שלי. רק כשהדברים יגיעו באמת ללב – אוכל להירגע ולחיות חיים שלווים יותר.