ג'אנק גרוע לנו לא רק במזון – אלא גם במסך

המונח פיד (feed) נעשה נפוץ החל מתחילת השנה שעברה, כשפייסבוק כינתה את העמוד הראשי אליו נכנסים המשתמשים שלה בשם זה. השם החדש החליף את המונח היותר מקובל, ניוז פיד (news feed), שנהג בה קודם, ונועד להדגיש שלא מדובר רק בידיעות חדשותיות, או אפילו בתכנים חדשים, אלא בתכנים מגוונים מכל סוג. ניוז או לא ניוז, אני רוצה להתמקד רגע במילה feed, שפירושה באנגלית הזנה. מה הקשר בין אוסף הפוסטים שאנחנו עוברים על פניהם עם האצבע הגוללת, ובין אוכל והזנה?

המטאפורה המשווה בין מזון לידע אינה חדשה, והיא נמשכת הרבה אחורה. חכמי התלמוד השוו בין לימוד תורה לאכילת לחם, וגם את הפסוק "כל צמא לכו למים" דרשו על הצימאון לחכמה ודעת. גם את הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך" הם דרשו על לימוד התורה. ההשוואה למאכלים בסיסיים, כמו לחם ומים, מדגישה את הנחיצות של תכנים בעלי ערך לנפש, וההשוואה למאכלי מתיקה, כמו דבש וחלב, מדגישה את העונג שאפשר להפיק מהם. התובנה היסודית במשל הזה היא, שכשם שלגוף דרוש מזון, כך גם הנפש צורכת תכנים רוחניים. ואם זה ככה – כדאי לבחור בזהירות את התזונה שאנחנו מרכיבים עבורה.

מי שפיתח את המטאפורה הזו בפירוט היה הפילוסוף והסופר לואיס קרול, הידוע בעיקר כמחברה של 'אליס בארץ הפלאות'. במסה יפה שכתב בשם הזנת הנפש (Feeding the Mind), הוא מסביר מה ניתן ללמוד מהמשל הזה. בעוד שאת הגוף אנחנו זוכרים תמיד להזין, הוא טוען, את הנפש קל יותר להזניח. הסיבה לכך היא, שאי אפשר לשרוד בלי תזונה לגוף, אבל אפשר לשרוד זמן ארוך בלי תזונה לנפש ("לשרוד כבעלי חיים. לא כבני אדם" הוא מדגיש). אף על פי כן, תזונה לקויה לנפש פוגעת באושרנו, וחשוב לתת על כך את הדעת.

במסה הוא מציע כמה עצות מתחום התזונה הנפשית ששווה להתבונן בהן:

* לבחור תזונה ראויה - כמו שהגוף דורש מאכלים איכותיים שמיטיבים איתו – כך גם הנפש. לפעמים אנחנו נימנע ממאכלים, אף על פי שהם טעימים לנו, מפני שכבר למדנו על ההשלכות שלהם. אחרי זה הם יגרמו לנו קלקול קיבה או צרבת. לנזק שתזונה נפשית גורמת לנו אנחנו פחות ערים, וכדאי שנבחן יותר מקרוב מה קורה לנו אחרי צריכה של תכנים מסוימים. כך נבחר בחכמה, מבין שלל התכנים שאנחנו מופצצים בהם, את אלה הראויים לנו.

* לרווח בין הארוחות - מצד אחד, חשוב לגוון את התכנים שאנחנו צורכים, כדי שנזכה להנות מכל אבות המזון. תכנים כבדים לצד תכנים קלילים, תכנים מרים לצד תכנים מתוקים. מנגד, לא כדאי לערבב, וחשוב לתת מרווח בין תוכן לתוכן. כל דבר שאנחנו קוראים או צופים צריך להתעכל, אחרת נקבל "קלקול נפש" בלשונו (בדומה לקלקול קיבה). אם נעבור ישר לתוכן הבא, ייתכן ונעמיס על הבטן הרוחנית שלנו יותר מדי, ונפגע ביכולת לספוג ידע חדש.

* ללעוס היטב - מבחינת לואיס זו העצה המאתגרת ביותר, אבל גם הכי חשובה. לעיסה נפשית פירושה – להרהר בכוחות עצמנו על מה שזה עתה למדנו או קראנו. לנסות לשחזר את הרעיון של אותו ספר, סרט, מאמר או כתבה, ולחשוב מה דעתנו על כך. אולי לפתח את הרעיון הזה עוד, או לנסות להתנגד אליו ולהפריך אותו. הרבה יותר קל לקפוץ מיד לעיסוק הבא מאשר לחשוב בכוחות עצמנו, אבל כך אנחנו משאירים בתוך הנפש ערימה לא מאורגנת של אוכל לא לעוס, ולא מפיקים ממנו את כל האיכויות שהוא יכול להעניק לנו.  

את התופעה של גלילה אינסופית וחסרת תוחלת בפיד של הפייסבוק, ייתכן והיה לואיס משווה לנשנוש מתמשך בין הארוחות, שטוב במינונים קטנים, אבל רע כשהוא נעשה בלי שיקול דעת. או שהיה משווה את זה לאדם שאוכל קוביית שוקולד אחת, נהנה ממנה, ומתפתה לאכול עוד ועוד, עד שפתאום הוא מגלה שהוא סיים שלוש חפיסות ועכשיו יש לו בחילה. אולי הוא היה מציע לנו דיאטה חלקית, יום צום מדי פעם, או אפילו ארגון מחדש של כל התפריט…