5 המוזיקאים היהודים הכי משפיעים של המאה ה-20

בסימפוניה הגדולה של המאה ה-20, בה עולם המוזיקה חווה תהפוכות שלא ידע מעולם, גם מוזיקאים יהודים מילאו תפקידים מרכזיים, ותרמו את הצלילים שלהם למנגינה הייחודית של התקופה הזו. חמשת האמנים המיוחדים שנכיר היום, לא רק הותירו חותם בל יימחה על עולם המוזיקה, הם גם הביאו את זהותם היהודית לחזית הבמה, והחדירו ליצירותיהם עומק ואותנטיות תרבותית. בואו נלך בעקבות דמויות גדולות אלו וקולן המיוחד.

1. זוהרה אל פאסיה (1905–1994): פיוטים בחצר המלך

בפסיפס של מוזיקאים יהודים משפיעים במאה ה-20, השם זוהרה אל פאסיה זורח כמגדלור של הרמוניה בין-תרבותית. היא נולדה למרגלות הרי האטלס שבמרוקו למשפחה ענייה, ואת ראשית הקריירה שלה עשתה בשירת פיוטים בבית הכנסת. בנעוריה התחילה להופיע בחוגים מצומצמים, בכפרים ובערים, ולאט לאט שמה נודע ברבים. שיריה נגעו בכל כך הרבה אנשים, עד כדי כך שמוחמד החמישי, סולטן מרוקו, התפעל ממנה והזמין אותה לנגן בחצרו. השפעתה יצאה מתחומי מרוקו גם אל הארצות שבאזור, בעיקר לשכנה אלג'יריה.

אל פאסיה נחשבת גם לפורצת דרך, בתור האישה הראשונה במרוקו שהוציאה אלבום מוזיקלי. שיריה המשיכו להדהד במרוקו ובעולם הערבי עוד שנים רבות אחרי שהיא הפסיקה להופיע שם. הם נעשו שירים עממיים ופופולריים, וזכו לגרסאות כיסוי רבות מאמנים מצליחים. את המחצית השנייה של חייה בילתה בישראל, היכן שהשפעתה פחתה אמנם, אך, עם זאת, הייתה חלק בלתי נפרד מהתרבות של יהודי מרוקו בארץ, ושיריה הושמעו בטקסים מסורתיים. מורשתה מהווה מיזוג של המורשת היהודית עם המסורות המוזיקליות העשירות של צפון אפריקה והעולם הערבי. היא מזכירה לנו, שכוחה של המוזיקה טמון ביכולתה לשזור יחדיו את האנושיות המשותפת למרקם הרמוני מפעים.

2. לאונרד ברנשטיין (1918-1980): מאסטרו של פנים רבות

ליאונרד ברנשטיין, שנודע כאיש אשכולות מוזיקלי, עמד בצומת שבין סימפוניות קלאסיות, הזוהר של ברודווי, ואולמי ההרצאות של אוניברסיטת הרווארד. עם כשרון מיוחד לניצוח והלחנה, ברנשטיין הפיח חיים ביצירות מוזיקליות ישנות וחדשות, והוסיף גם משלו לרפרטואר. גם מבחינה פילוסופית, היה מהראשונים להצביע על קיומו של "תחביר אוניברסלי" של מוזיקה, הצרוב במוח האנושי, וגורם לכך שקווי דמיון מוזיקליים יופיעו בתרבויות שונות.

הוא גם הלחין את הפסקול של האדפטציה ההוליוודית לרומיאו ויוליה – "סיפור הפרברים" – בו ראה קריאה לסבלנות ולאחווה. אביו של ברנשטיין, שנולד למהגרים יהודים מאוקראינה, היה רוכל נוצות ברחובות בוסטון, לפני שהכישרונות המופלאים של לאונרד הצעיר העלו אותו לבמות מפוארות. הרקע היהודי שלו היה שזור באתוס היצירתי שלו, והוא הרבה להדגיש זאת. בצעירותו, ניסו לשכנע אותו להמיר את שם משפחתו לברנס, כדי להקל עליו את הדרך למעלה. על כך הוא ענה "אני מעדיף להצליח כברנשטיין, או לא להצליח כלל".

הוא בא לבקר בישראל כמה וכמה פעמים, ואף ניצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

3. ברברה סטרייסנד (1942-): צלילים נוקבים

שמה של ברברה סטרייסנד, הוא שם נרדף לוירטואוזיות ווקאלית וכישרון רב-גוני. עם קול קסום וכושר משחק, היא הפכה לאייקון של עולם הבידור, ואפילו קיבלה דמות סאטירית בסאות' פארק. סטרייסנד גדלה בלב שכונה יהודית בברוקלין, ואביה נפטר כשהייתה בת פחות משנה. "הייתי ידועה בתור ילדה עם קול יפה ובלי אבא", סיפרה לימים על ילדותה. היא החלה את דרכה כזמרת ג'אז בברים, תקופה שמתועדת באלבומה החינני Live at the Bon Soir. בהמשך עברה למוזיקה "רצינית" יותר, ואחת הבלדות הנודעות שלה היא "Woman in Love", שעוסקת בדרך מרגשת באהבה ובדידות. במקביל, פיתחה קריירת משחק, השתלבה בעולם הקולנוע, ושיחקה בכמה סרטים מצליחים. שני עולמות אלו השתלבו כאשר ביימה את המחזמר הקולנועי "ינטל", שהוא גם דיאלוג מרתק עם הזהות היהודית שלה, וגם אחד הסרטים המצליחים בארצות הברית. הסרט עוסק בסוגיות של מגדר, מסורת ואהבה, דרך סיפור יוצא דופן מהעולם היהודי של מזרח אירופה. גם מעורבותה החברתית ניכרת, והיא ידועה בעמדותיה הליברליות, בפועלה למען זכויות אדם ובתמיכתה בישראל. היא תרמה את הבניין למדעי היהדות באוניברסיטה העברית בירושלים, לזכרו של אביה עמנואל סטרייסנד, ונכחה בטקס קריאת השם.

4. לאונרד כהן: הטרובדור הפואטי

קולו העמוק של לאונרד כהן והכתיבה המיוחדת שלו, יצרו בלדות מלאות השראה, שפנו גם אל הרגש וגם אל המחשבה. את תחילת דרכו עשה בתחום כתיבת השירה, לא כמוזיקאי אלא כמשורר. שירו “Suzanne”, למשל, נגע לליבה של עדת מעריצים צנועה, לפני שהולחן והפך להיות אחד הלהיטים שלו. עובדה זו מעידה על הדרך המיוחדת בה הוא מחבר בין אמנות גבוהה ופופולרית, וביכולת שלו להביא מילים חזקות ומסרים עמוקים לתוך עולם הפולק. השירים שלו עוסקים באהבות נועזות, התמודדות עם המוות, ביקורת תרבות וחברה, ועוד נושאים רוחניים. רעיונותיו עוצבו על ידי חקר אמונות שונות, כולל שורשיו היהודיים.

כהן, שנולד למשפחה יהודית במונטריאול שבקנדה, נחשף לניגוני בית הכנסת מגיל צעיר. חשיפה זו הנחילה בו חיבור עמוק למוזיקה ולמסורת היהודית, והשפיעה על סגנון כתיבת השירים הייחודי שלו. בבגרותו חש זיקה לישראל ואף בא לנגן בה ללוחמים במלחמת יום כיפור. הוא אף חיבר את "Lover, Lover, Lover" במדבר סיני בהשראת הלוחמים, וכתב את "who by fire" בהשראת הפיוט היהודי העתיק של יום כיפור 'ונתנה תוקף'. עוד כתב את "dance me to the end of love" בהשראת התזמורת הטרגית שניגנה באושוויץ.

השפעה זו הגיע לשיאה בסוף ימיו, כשיצא עם אלבומו "you want it darker" שפותח בשיר "הנני", משלב את החזנים מבית הכנסת בו גדל, ומקיים חשבון נפש נוקב עם האמונה והמורשת שלו.

5. קרול קינג (1942-): משוררת לפני הכל

קרול קינג החלה כנגנית פסנתר מוכשרת, ופרצה עם אלבומה "Tapestry" מ-1971, שהפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. "Tapestry" כלל סינגלים להיטים כמו "It's Too Late" ו-"I Feel the Earth Move". היא גם הייתה פורצת דרך בתור האישה הראשונה שזכתה בפרס הגראמי היוקרתי בקטגוריה של "אלבום השנה" (וזכתה בכל ארבעת הקטגוריות). עוד נודעה בזכות שירים שכתבה ללהקות מצליחות אחרות, כמו הביטלס והמונקיז, ושירה "Where You Lead" התפרסם כפתיח של הסדרה המצליחה בנות גילמור.

למעשה, היא ראתה את כתיבת השירים, ולא את הביצוע, בתור עיקר הייעוד שלה, ואמרה על כך "קודם כל אני כותבת שירה, תמיד הייתי, וכנראה תמיד אהיה. ביצוע לצורך הדגמה הוא תוצר טבעי של כתיבת השיר. לאחר מכן, אני שמחה לשמוע שאנשים אחרים עושים זאת בדרכים אחרות".

היא גדלה כיהודייה וזיהתה עצמה ככזאת, וזהות זו התבטאה כשצירפה את קולה המיוחד לאלבום Life's a Lesson, אלבום של תפילות יהודיות, בו שרה ביחד עם בן סינדר את השיר 'אני מאמין', אותו שרו יהודים בקרונות בדרך למחנות ההשמדה בתקופת השואה.

בתזמורת הגדולה של ההיסטוריה, חמשת המוזיקאים היהודים הללו הלחינו יצירות שיש בהן חדשנות, תשוקה ועושר של תרבויות ורעיונות. זהותם היהודית לא הייתה רק הערת שוליים בסיפוריהם, אלא חוטים בלתי נפרדים שנרקמו במרקם הביטוי האמנותי שלהם. מהרחובות של פרברי בוסטון ועד אולמות הקונצרטים של אירופה, מבית הכנסת שלמרגלות הרי האטלס ועד לאולמי ההפקה של הוליווד, יצירתם היא חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו.