אל תשכחו להכניס ליומן גוגל קלנדר את משימת 'זמן להתבטל'

בשנת 1932 פרסם הפילוסוף הבריטי ברטנרד ראסל (1872-1970) מאמר עם השם הפרובוקטיבי "בשבח הבטלה". במאמר הוא טען, שבמשך ההיסטוריה רק פלח קטן מהאוכלוסייה נהנה מהאפשרות לבטלה, ולא היה צריך לעבוד, בעוד השאר נאלצו לעמול בפרך למחייתם. לטענתו, דווקא המעמד הבטל היה המעמד היצירתי, כי הבטלה והפניות משחררות את הראש ומעודדות חשיבה יצירתית. ראסל משרטט חזון של "הפחתת עבודה מאורגנת", שבו לכל אדם יש זכות לפחות למינימום של פנאי ובטלה. איפה החזון הזה עומד היום?

מעבדה של בטלנים

החזון של ראסל הציב את הזכות לבטלה כניגוד לחובת העבודה, אבל בימינו גם שוק התעסוקה עצמו מאמץ חלק מהתובנות האלה. כיום הרבה חברות וסטרטאפים מנסים לשלב את היתרונות של "בטלה" במסגרת החברה שלהם. הם יוצרים מוסדות כמו Innovation Labs, שהיושבים בהן לא נדרשים לספק תפוקה עם הספק מוגדר, והם פנויים לחשוב ולהשתעשע עם רעיונות, מתוך הבנה שהפניות הזאת נותנת להם את האפשרות לחשוב מחוץ לקופסא.

בתלמוד יש מוסד דומה לזה של Innovation Lab – "עשרה בטלנים", קבוצה של אנשים שמהווים תנאי לבניית קהילה. מדובר באנשים שיושבים כל היום בבית הכנסת, לומדים, ודנים בצרכי הציבור ובבעיות שונות. הם לא נועדו לפתור את הבעיות המיידיות שעל הפרק – בשביל זה הרי יש את הדיינים, הפוסקים והפרנסים. הדגש בהגדרת תפקידם הוא דווקא על ה"בטלנות" שלהם – על היותם "בטלים ממלאכה", ולא על המוצר המוגדר שהם מספקים, כמו במקצועות אחרים.

במקורות אפשר למצוא ניגוד בין שני סוגי בטלה. מצד אחד הבטלה של אותם "עשרה בטלנים", שהיא מקור לחשיבה יצירתית, ומצד שני בטלה מסוג אחר, שעליה נאמר "בטלה מביאה לידי שעמום, שמביא לידי חטא". בספרות הפסיכולוגית כיום אפשר למצוא את ההבחנה בין עצלות (laziness) ובטלה (idleness) שלוכדת את ההבדל הזה. הסופרת Celeste Headlee שכתבה את הספר Do Nothing מבחינה בין עצלות כחוסר רצון לפעול או להשתמש באנרגיה, הקשורה לרוב בחוסר מוטיבציה, לבין בטלה, המסמלת חוסר פעילות מכוונת, המאפשרת התבוננות פנימית ומחשבה יצירתית.

הסתכלת היום על השמים?

את הבטלה עליה המליץ ראסל כדאי לאמץ לא רק בשוק התעסוקה, אלא גם בחיים האישיים. ההגדרה של "בטלה", כפי שראינו, לא בהכרח תהיה רביצה מול הנטפליקס, או גלילה אינסופית בפייסבוק, אלא בעיקר משבצת פנויה בלו"ז שמשאירים אותה ריקה מ"מטלות", "סידורים" ו"עבודה". משבצת שמאפשרת לאדם לפתח תחביבים ולעשות את מה שהוא אוהב. ראסל מדגיש, ששימוש מושכל בבטלה הוא עניין של חינוך והרגל, מעין "אמנות" שצריך ללמוד אותה, והיא לא תמיד באה בטבעיות. אנשים שאינם מיומנים בה עלולים בקלות לגלוש לעצלנות חסר פשר, או לברוח בחזרה אל המסלול הבטוח של עבודה ללא הפסקה.

מעשייה אחת מעולמה של חסידות ברסלב, ממחישה את הרעיון הזה. מסופר על חסיד אחד שהיה שקוע בעסקיו, והתהלך ברחוב השוק בראש מלא טרדות. השוק עבר ליד ביתו של רבי נחמן מברסלב, וכאשר ראה את אותו חסיד חולף, דפק על זגוגית החלון והזמין אותו להיכנס. כשנכנס שאל אותו רבי נחמן "הִסְתַּכַּלְתָּ הַיּוֹם אֶל הַשָּׁמַיִם?".

החסיד ענה בשלילה.

רבי נחמן הורה לו על חלון ואמר "הַבֵּט בַּחַלּוֹן וְתֹאמַר לִי - מָה אַתָּה רוֹאֶה?".

החסיד השיב: "אֲנִי רוֹאֶה עֲגָלוֹת וְסוּסִים, וַאֲנָשִׁים רָצִים הֵנָּה וָהֵנָּה".

אמר לו רבי נחמן "עוד חֲמִישִּׁים שָׁנָה יִהְיֶה יָרִיד אַחֵר לְגַמְרֵי; זֶה הַכֹּל שֶׁאתָּה רוֹאֶה לֹא יִהְיֶה עוֹד, רַק סוּסִים אֲחֵרִים וַעֲגָלוֹת וּסְחוֹרוֹת וַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. וְגַם אֲנִי לֹא אֶהְיֶה וְגַם אַתָּה לֹא תִהְיֶה. וְהַיּוֹם אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ: מָה אַתָּה כָּל-כָּךְ בָּהוּל וּמֻטְרָד שֶׁאֵין לְךָ אֲפִלּוּ זְמַן לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשָּׁמַיִם?".