נכנסתם למריבה/ נכשלתם/ התאכזבתם? קבלו תרגיל מעולה לחיזוק הסנטר הרגשי

כמה הם 10 בחזקת 31?

הרבה מאד מאד... סביר להניח שהמחשבון הביתי שלכם לא יצליח לערוך את החישוב ולהגיע לתוצאה האסטרונומית של התרגיל הנ"ל.

המספר הבלתי נתפס הזה, על פי הערכות מדענים, הוא מספר הווירוסים הקיימים על פני כדור הארץ.

אם לדבר במספרים שנתפסים יותר בשכל האנושי, בכל טיפת מים יש מיליוני וירוסים. ועוד לא דיברנו על מספרם של החיידקים. היצורים המיקרוסקופיים הללו נמצאים בכל מקום, ובכל הזדמנות אפשרית הם מנסים לפלוש לגוף האדם.

זום על רגע הפלישה: הפתוגן, שעד לרגע זה שוטט בנחת על שטר כסף, ידית דלת או שפת כוס, מזהה הזדמנות. הוא נצמד בדבקות הנובעת מחשמל סטטי שקיומו יוצר, אל האצבעות או אל השפתיים שנוגעות באובייקט, ומשם פולש בניצחון אל הגוף האנושי.

כאן מתחילה הדרמה. מערכת החיסון חוסמת את דרכו ובודקת מה היא יודעת עליו. אם הוא מוכר לה, היא מגיבה בדרך הידועה לה מן העבר. אם הוא לא מוכר לה, או אפילו מוכר רק חלקית – היא מכינה בעבורו תגובה מותאמת אישית. תגובתה לווירוס השַפַּעַת הישן שכבר ביקר אצלנו, למשל, תהיה שונה, במעט או בהרבה, אם הווירוס הזה יעבור מוטציה בביקורו הבא.

זוהי מערכת החיסון שיצר בנו הבורא: חכמה ומורכבת.

במקביל אליה, וכאילו בלי קשר, קיבלנו מערכת נוספת ושונה. גם מערכת זו מזהה גורמים חיצוניים שמבקשים למצוא את דרכם לתוכנו, וגם תפקידה הוא להגיב לכל ניסיון כניסה כזה.

זוהי מערכת התגובות הרגשיות שלנו.

יש, כמובן, מספר הבדלים בולטים בין מערכת החיסון למערכת התגובות. בואו נדבר על אחד העיקריים שבהם: על היכולת להתאים תגובה מדויקת לכל טריגר.

בשונה ממערכת החיסון, מערכת התגובות הרגשיות לא תמיד מצליחה לזהות הבדלים בין הטריגרים השונים, ולכן לא תמיד יודעת להתאים את התגובה.

הבשורה הנהדרת היא, שאפשר לאמן אותה לכך.

מעניין יהיה לעקוב אחר התגובות של עצמנו, ולבדוק: האם כשאני נכשל – אני מכיר מספר סוגי תגובות לכישלון, או שתמיד אני מגיב באותו האופן לכל כישלון?

כישלון בטסט אינו דומה לכישלון בעבודה, ולהיכשל בפגיעה בזולת זהו כישלון שונה לחלוטין מטעות במילוי טופס.

האם כל כישלון – ולא משנה כישלון מאיזה סוג - גורם לי להתכנס בעצמי/ להתפרץ/ להרגיש חסר ערך/ להדחיק ולהתעלם? או שאני מסוגל להבין את משמעות הכישלון הנוכחי, ולהתאים לו תגובה ספציפית?

כשמישהו מתנהג בצורה שמפריעה לי – האם אני מסוגל להבחין בנסיבות הייחודיות להתרחשות העכשווית, או שתגובת הרוגז שלי דומה בכל המקרים?

כשאני נהנה ממעשה טוב – האם ההנאה הזו דומה לזו שאני חש כשאני טועם גלידה טובה, או שאני מסוגל לחוש גוון אחר, עמוק יותר, של הנאה?

ככל שאדם מעודן יותר ומפותח יותר רגשית – מניפת הרגשות שלו מגוונת יותר, והוא מצליח לדייק יותר בגון התגובה שלו לכל טריגר.

כדאי לנו ללמוד ממערכת החיסון שלנו את אסטרטגיית ההתאמה, ולבדוק כיצד אנחנו יכולים ליצור תגובות מותאמות אישית בכל סיטואציה.

והנה התרגיל החשוב ביותר, שנכון להפעילו ככל האפשר, בכל הזדמנות: כאשר אנחנו נתקלים במאורע שמעורר את המערכת הרגשית שלנו – כמו מריבה, שינוי בלוח הזמנים, או כל מאורע אחר שנוגע ברגשותינו - נעצור את התגובה האוטומטית הצפויה, ונבדוק:

איך אני עומד להגיב עכשיו?

האם האופן שבו אני עומד להגיב עכשיו, מוכר לי?

האם אני נוהג להגיב בצורה דומה בעוד הזדמנויות?

אם כן, האם ההתרחשות הזו זהה להתרחשויות אחרות בעבר?

אולי הפעם יהיה נכון יותר להגיב בצורה שונה?

כשאנחנו לומדים לדייק את התגובות הרגשיות שלנו בצורה כזו, חוויית החיים שלנו מתעשרת. אנחנו נעשים אנשים עמוקים יותר, מבינים יותר ומרגישים יותר.

משהו לקחת לדרך:

גם אם לא הצלחנו לעצור מראש, להתבונן ולקבל החלטה מושכלת באשר לאופן התגובה שלנו – מומלץ לא לוותר על נוהל העצירה והבדיקה. נשאל את עצמנו רטרואקטיבית: האם האופן שבו הגבנו מוכר לנו?

האם כך אנחנו מגיבים תמיד? ואם כן, האם בסיטואציה הנוכחית יכולנו להגיב באופן אחר, שיתאים לה יותר?

המבט לאחור לא נועד ללבות בנו רגשי אשם, כמובן, אלא מתוך כוונה ללמוד את הסיטואציה ולהפיק ממנה תובנות להבא.