יש לכם חילוקי דעות עם קולגה בעבודה? לא חייבים לשבור את הכלים

איך מנהלים קונפליקטים בלי שהם ינהלו אותנו? איך מעבירים יום עבודה פרודוקטיבי עם מגוון אנשים שבאים מרקע אחר משלנו, חושבים אחרת בכל עניין, מביעים דעות פוליטיות שקשה לנו איתן, ואולי אפילו אוהבים וופלים לימון?

לפעמים, נראה לנו שאי אפשר להמנע מויכוח, גם אם הוא מוביל להתלהטות רוחות. יש על הפרק נושא שחשוב לנו לפתוח ולברר. מצד שני, האם המחיר מוצדק?  הרי גם בשוך הויכוח נצטרך להמשיך לעבוד ביחד. 

חכמת היהדות מלמדת אותנו מושג מופלא שנקרא 'את והב בסופה'. מקור הביטוי הוא במקרא, שם מוזכרות הערים והב וסופה שכבשו שבטי ישראל, בפסוק:  "על־כן יאמר בספר מלחמת ה' את־והב בסופה". אולם, התלמוד מפרש את המילים הללו בצורה אחרת: מדובר באנשים שחולקים זה על זה בנושא מהותי או עיוני. הויכוח החשוב נחשב 'מלחמת השם', אבל, למרות היריבות הרעיונית העזה, אינם נפרדים אלא כידידים. 'והב בסופה' – אהבה בסופה של המחלוקת.

מילים אלה הפכו לניב שמופיע רבות בספרות היהודית. ניתן למצוא מקומות רבים בהם, כחתימה על ויכוח, או בצמוד לדעה חולקת, נכתב 'את והב בסופה'. והמשמעות תמיד אחת: דעותינו חלוקות - אבל אין פה שום דבר אישי. אפשר לא להסכים, ובחריפות רבה, על דברים שחשובים ויקרים לנו מאד, ועדיין להישאר ידידים.

אז איך מתנהלים בצורה אפקטיבית מול מקומות של חילוקי דעות? עלינו לשאול את עצמנו: האם הוויכוח כאן מתנהל כמו שצריך, מתוך רצון ללמידה וקשב לצד השני? האם גם אחריו נמשיך להסתדר יפה? בסופו של דבר, המבחן האמיתי הוא האם נוכל לאהוב בסוף. זה מה שחושף האם הויכוח התנהל למטרה מוצדקת - או פשוט למען האגו שלנו.