אם פוטין היה יודע לבחור בני ברית - הוא לא היה צריך לחסל אותם
אחרי שכוח וגנר שפוטין שריין, במטרה לסייע לו במלחמה עם אוקראינה - יצא נגדו, והכריז על מרד במשטר הרוסי, פוטין הבין סוף סוף, שכאשר מעירים את הדוב משנתו – הוא יכול להיות מאד עצבני
- יאיר סעדון
-
אא
בשלהי אוגוסט האחרון, התרסק מטוסו של אחד האנשים שלכד את תשומת הלב של העולם בחודשים האחרונים – יבגני פריגוז'ין. האיש היה אוליגרך רוסי ופורע חוק סדרתי, שניהל ועמד בראשו של כוח וגנר – מיליציה פרטית של שכירי חרב, בשירותו של כל המרבה במחיר. במהלך הפלישה של רוסיה לאוקראינה, אחרי שהתברר כי האוקראינים לא יוותרו על חירותם, ולא ייכנעו לבריונות של הקרמלין, פנה פוטין אל הכוח הזה כדי להיעזר בו. פוטין קיווה שיוכל לשלוט במיליציה ששכר, אבל התבדה כהוגן. בחודש מאי האחרון פריגוז'ין העביר ביקורת על משרד ההגנה הרוסי, הכריז על מרד, והחל להצעיד את חייליו בדרך למוסקבה. המשטר הרוסי הלחוץ שלח מטוסים כדי להפציץ את הכוח המתקרב, אבל התברר שלפריגוז'ין היו טילי נ"מ (נגד מטוסים), והוא הפיל כמה אמצעי לחימה יקרים, והסב נזק כבד לכוחות הרוסיים. המרד דוכא, בסופו של דבר, ופריגוז'ין נרצח כאמור, כשיירטו את המטוס שלו. אבל, לא לפני שגרם נזק אדיר למשטר הרוסי. הסיפור מלמד מה קורה למי שלא בוחר את בני הברית שלו בחכמה.
"מי שהולך לישון עם כלבים, שלא יתפלא שהוא קם עם פשפשים" אומר פתגם עממי, שיש לו עוד גרסאות רבות (מי שהולך לישון עם נחשים, יתושים, קרציות ועוד). "כיוון שניתנה רשות למשחית - אינו מבחין בין צדיקים ורשעים" אמרו חכמים. כשמשתחרר כוח הרסני לעולם - אי אפשר לשלוט בו, והוא עלול להתהפך גם על מי ששחרר אותו. הרעיון הזה לא מצטמצם לשכירי חרב או בעלי זרוע מפוקפקים, אלא גם לבריתות רחבות יותר. בפרקי אבות ישנה הוראה שאומרת "אל תתחבר לרשע". הגאון מוילנא מפרש אותה "על בריתות פוליטיות עם שותפים מפוקפקים". לפעמים האינטרסים המיידיים של מדינה דוחפים אותה לפנות לעזרה, מבלי לשקול את ההשלכות ארוכות הטווח של העניין. את הסכנה שבדבר, והדרך להימנע ממנה, אפשר ללמוד מסיפור הברית בין ממלכת יהודה לאשור,שבסופו של דבר, הביאה למפלתה.
מסופר בתנ"ך על המלך אחז, שמשל בממלכת יהודה בתקופה של תהפוכות ולחצים מבית ומחוץ. המלכים של ארם ומצרים השכנות השמיעו כלפיו איומים, שיצטרף אליהם לברית כנגד אשור הצפונית, אחרת יתנכלו לו. מול איומים חיצוניים אלו, הוא ביקש את עזרתה של... אשור בעצמה. במבט ראשון, הברית הזו נראתה נבונה, והבטיחה הגנה מפני היריבים הנושפים בעורפו. אולם, הנביא ישעיהו, שחי בימים ההם, התנגד לברית הזאת, ואזהרותיו הוכיחו את עצמן. הוא אמר לאחז: "השמר והשקט, אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה" (הכוונה לארם ומצרים). הוא דרש ממנו, שלמרות הפאניקה שהוא חש, לא ינהג בפזיזות, ולא יירתע מהשכנות הדרומיות שממילא אין כוחן גדול כל כך ("זנבות האודים העשנים" – עצים הנשרפים ומתכלים). ישעיהו הרבה לבקר את מלכות יהודה על "גבהות הלב" שלה, ויש מפרשים שמסבירים שהדבר קשור לגאוותו של המלך, שגרמה לו להאמין שיוכל לשלוט בתוצאות ובהשלכות של הבריתות שיכרות עם חזקים ממנו. אולם, בסופו של דבר, נכנע המלך אחז ללחץ, לא שעה לדברי הנביא, וכורת ברית עם אשור כנגד שני השכנים מדרום – ובכך מתחיל את ההתדרדרות. הברית של אחז עם אשור הביאה לשחיקה הדרגתית באוטונומיה ובזהות של יהודה. האשורים דרשו מחוות כלכליות וציות מוחלט, ובסופו של דבר, הכפיפו את יהודה לרצונם. בחירתו של אחז ליישר קו עם כוח רב עוצמה, אך הפכפך ובלתי נשלט, הביאה, בסופו של דבר, לאובדן הריבונות והכבוד של ממלכתו ולחורבנה.
יחידים, מפלגות ומדינות, לעיתים בוחרים להתחבר עם אלו שיעזרו להם בטווח הקרוב, מבלי לקחת בחשבון את ההשלכות שיש לכך, ומתוך גבהות לב ומחשבה שיוכלו לשלוט בתוצאות. סיפור אחז משמש כאות אזהרה, הממחיש את הסכנות שבכניסה לבריתות ובהתחברות לשותפים שעלולים להיהפך לרועץ. הוא מלמד על הצורך להימנע מגבהות לב ומחיפזון, לנהוג בתבונה פוליטית, ולבחור נכון את החברים שלנו.