מה קרה לגלויות ה"שנה טובה", ומדוע הפסקנו לשלוח אותן?

מדי שנה בשנה בערב ראש השנה, אנשים נוהגים לשלוח זה לזה ברכת שנה טובה. יש עוד כאלה שמקפידים על הגלויות הישנות והטובות, אבל הרוב כבר מזמן עברו דיגיטציה, ושולחים את הברכה בווטסאפ, בפייסבוק או במייל. הרבה חושבים שהשינוי הזה היה גם רגע הקבורה של אותן ברכות שנה טובה, ושהן איבדו ממשמעותן בעקבות זאת. ברכת שנה טובה לקונית ושבלונית, שנזרקת כשלאחר יד בהודעת ווטסאפ, ובמיוחד כשהיא נשלחת לעוד 200 אנשים בניוזלטר או ברשימת תפוצה, היא אינה אלא פעולה מכנית ללא ערך אישי. מנגד, יש אומרים, שעדיין מדובר במנהג יפה וטוב לשמר אותו, גם אם הוא לא ממש נעשה מתוך אותנטיות. כדי ללבן את הבעיה, הבה נתבונן בהיסטוריה ובמקור של אגרות השנה טובה, ובמה שעומד מאחוריהן.

השורשים של ברכות שנה טובה הכתובות על נייר צמחו בגרמניה בסוף ימי הביניים, שם נכתבו בשולי מכתבים ואגרות, ובהדרגה התפשטו משם לקהילות מזרח אירופה. המנהג קיבל תפנית מרעננת עם תחילת השימוש בגלויות במאה ה־19, שהפכו להיות מדיום מרכזי ביצירת כרטיסי שנה טובה, והזדמנות לצרף ציור או תמונה ברוח הזמן והמקום. בתחילת המאה ה־20, ברכות אלו קיבלו מימד ייחודי הקשור להגירה היהודית ההמונית לאמריקה בין השנים 1881 ו־1924. כרטיסים רבים תיארו סצנות של מהגרים חדשים ממזרח אירופה, עטויים בלבוש מזרח אירופי מסורתי, המגיעים בהתרגשות לאדמת ארצות הברית. אגרות אלו סימלו את התקווה להתחלה חדשה וחיים טובים יותר ב"עולם החדש" של אמריקה. במקביל, התפתחו כרטיסי שנה חדשה בעלי אופי ציוני וחלוצי, ועוטרו בתמונות וסמלים שונים הקשורים בעלייה והתיישבות, כמו ארבעת המינים, תקיעה בשופר, סצנות מחיי החקלאות, ספינות העולים, או חומה ומגדל. כל גלויה מלמדת על אופי התקופה והמקום בהם נוצרה.

אחד האזכורים הראשונים למנהג, מופיע אצל מנהיג חשוב בארצות אשכנז במאה ה־14, רבי יעקב הלוי בן משה מולין (בקיצור: המהרי"ל). הוא מציין את המנהג במילים הבאות:

"משנכנס אלול, כשכותב אדם אגרת שלום לחבירו, צריך לרמוז בהתחלתו שמבקש עליו להשיבו לטוב בשנה הבאה עלינו לטובה, על דרך 'בשנה טובה תכתב ותחתם', או 'תולה ארץ על בלימה', 'יטיב לך כתיבה וחתימה', וכדומה".

אמירת שנה טובה, כמו שעולה מהדברים, דומה לאמירת 'שלום' או 'מה שלומך' כשנפגשים, 'מזל טוב' באירועים, 'שבת שלום' בשבת, או 'חג שמח' במועדים. אמירות כאלו לא כל כך אישיות, ולא בהכרח נאמרות עם הרבה רגש, אלא בעיקר מתוך מנהג. מטרתן היא להנכיח את האירוע שקורה עכשיו בעולם (פגישה, מועד או שמחה), ולתת לנו מילים לומר לכבודו. הן חלק מהסדר החברתי, ולא נועדו בהכרח להוציא מאיתנו אמירה אישית וכנה. גישה רשמית כזאת למנהג השנה טובה מסתתרת בדבריו של רבי יעקב הלוי (המהרי"ל), שמביא מיקום קבוע לברכה (תחילת המכתב) וגם נוסחים קבועים (כגון: 'בשנה טובה תכתב ותחתם'), ובכך מקבע זאת כמנהג חברתי עם חוקים וכללים, ולאו דווקא כאמירה אישית.

לצד זאת, קיים במקורות גם רובד נוסף. הערה מעניינת על המנהג אפשר למצוא כמה דורות מאוחר יותר במאה ה־19, כשרבי ישראל חיים פרידמן (המהרי"ח), מוסיף לו רמז מפסוק בתורה שעוסק בברכת שלום: "וישאלו איש לרעהו לשלום" – ראשי המילים בפסוק זה הן 'אלול' (בשינוי הסדר). אפשר ללמוד על המשמעות של המנהג מהסיפור שבו נכתב הפסוק. שני האנשים ששואלים "איש לרעהו לשלום" הם משה ויתרו החותן שלו, אחרי שלא נפגשו זמן ארוך מאד. לראשונה נפגשו כשהרשויות המצריות רדפו אחרי משה הנער, שנמלט משם אל המדבר, אחרי שהרג שוטר מצרי אכזרי שהכה אחד מבני עמו. יתרו היה כהן במדין, וכשראה את משה הנע ונד במדבר, הוא הכניס אותו לביתו ואירח אותו ביד נדיבה. לבסוף, משה גם נשא לאישה את ציפורה, בתו של יתרו. המפגש המחודש ביניהם התרחש זמן רב אחרי כן, כשמשה כבר היה מנהיג גדול, שהוביל את עם ישראל אל החירות ביד רמה. המפגש מתואר במילים חמות, בהן משה מספר ליתרו "אֵ֤ת כׇּל־הַתְּלָאָה֙" שמצאה את העם בדרך, ועל הישועה שזכו לה. יתרו מצדו משתתף איתו בשמחה על ישועת העם – " וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ" (מלשון חדוה). המפגש ביניהם הוא מופת למפגש בין אוהבים שלא התראו זמן רב.

ברפרנס למפגש בין יתרו למשה טמונה גישה מעניינת ביחס למטרתן של ברכות השנה הטובה – מפגש אישי וקרוב עם אדם יקר לנו שלא ראינו זמן רב. השגרה שוחקת ואנחנו שוכחים מאנשים רבים שיקרים לליבנו. לרבים מאיתנו יש במגירה רשימה (אמיתית או מטאפורית) של כמה אנשים שהיינו רוצים ליצור איתם קשר, ולדבר איתם מדי פעם, אבל כל אחד עסוק בענייניו והדבר לא יוצא לפועל. ראש השנה הוא הזדמנות לשלוף את הרשימה הזו מהמגירה. זו הזדמנות להיזכר באותם חברים ותיקים ולפנות אליהם, לשמוע "את כל התלאה" שמצאה אותם בשנה האחרונה, ולתקף את הקשר איתם. הוא תזכורת שהחיבורים שלנו חורגים מהקשרים המיידיים שמזדמנים לנו אילוצי היום־יום, כמו עבודה ולימודים, ושיש אנשים בעולם שכדאי לנו לרענן את הקשר איתם מתוך בחירה מודעת.