מה הפך את ווינסטון צ'רצ'יל למנהיג אידיאלי מול הנאצים?

"בחור טוב במובן הרע של המילה", הוא ביטוי שטבע שר הבטחון דאז משה דיין, ומאז הוא משמש לתיאור מנהיגים נאיביים, שאולי יש להם כוונות טובות, אבל חסרים את היכולת להתמודד עם הקלחת הכוחנית ושטופת המזימות של עולם ההנהגה והפוליטיקה.

ההיסטוריה מלאה במנהיגים כאלה. אחת הדוגמאות המוכרות לשגיאות פטאליות שלהם היא מדיניותו של נוויל צ'מברליין, ראש ממשלת בריטניה, שעל סף פרוץ מלחמת העולם השנייה סבר כי הצליח להשיג הסכם יציב עם היטלר – "הסכם מינכן" הטרגי – רק כדי לגלות תוך זמן קצר ששיטו בו. הוא הוחלף בתפקידו על ידי בן מפלגתו, ווינסטון צ'רצ'יל, שגישתו הניצית כלפי הנאצים לאורך כל הדרך, הוכיחה את עצמה. צ'מברליין נפטר כעבור זמן קצר, ואומרים שהיה זה בשל צער ואכזבה על מה שקרה. בהספד עליו ביטא צ'רצ'יל באופן יפה את הטרגדיה של קודמו:

"נפל בידי נוויל צ'מברליין, באחד המשברים הגדולים בהיסטוריה, להיות נסתר על ידי האירועים, ולחזות בתקוותיו נכזבות [...] אבל מה היו התקוות האלה שמהן התאכזב? מה היו המשאלות שהמאורעות סתרו? [...] הם בוודאי היו בין הנטיות האציליות והנכבדות ביותר של לב האדם – אהבת השלום, העמל לשלום, המאבק לשלום, החתירה לשלום, אפילו תוך סיכון אישי גדול, והימור על הפופולריות ודעת קהל...".

תופעה דומה מופיעה במקורות היהדות בסיפורו של גדליה בן אחיקם, המושל היהודי האחרון בארץ ישראל בימי בית ראשון, שנרצח על ידי מתנקשים. לזכרו נקבע צום בג' תשרי, יום הרצח.

לאחר שהבבלים, בהנהגת נבוכדנצר, כבשו את הארץ, וחיסלו באכזריות את ממלכת יהודה, הם אפשרו ליהודים לקיים כאן אוטונומיה קטנה תחת האימפריה הבבלית. המתקפה הבבלית נגרמה בעקבות המרד שהנהיג נגדם צדקיהו מלך יהודה, שפעל ביוהרה ובניגוד לדברי הנביאים, שהתנגדו למרידה זו. גדליה בן אחיקם, בתבונתו הפוליטית, הבין מבעוד מועד את הטעות הקשה בהתגרותו של צדקיהו, והנהיג אופוזיציה למרד שלו. לפיכך, כשכבשו הבבלים את ירושלים, אחרי שרצחו רבים מהעם והגלו רבים נוספים, הם מינו את גדליה להנהיג את האוטונומיה שהזכרנו.

תקוות רבות נתלו בגדליה בן אחיקם. הניצולים קיוו שיניח את היסודות לחידושה של הממלכה היהודית בארץ ישראל, ושיהיה הזרע ממנו תצמח הישועה. אולם, היו מי שלא ראו בעין יפה את מינויו של בן אחיקם. אחד מהם היה ישמעאל בן נתניה, אשר סלד מהברית של בן אחיקם עם הבבלים הכובשים. על אף שגדליה בן אחיקם הוזהר מפני הרוצח הפוטנציאלי, הוא לא שעה לאזהרות ולא האמין לחשדות. לבסוף, הוא אכן נרצח. חכמים בתלמוד העבירו עליו ביקורת נוקבת בשל כך, ותמצית המסר שלהם ביחס לסיפור הוא: "לשון הרע – למרות שאין לקבל אותה, צריך לחשוש לה".

הטרגדיה הגדולה של האנושות היא, שהצירוף של כוונות טובות, או "נטיות אציליות" בלשונו של צ'רצ'יל, לצד פכחון וחשדנות בריאה, הוא דבר נדיר אצל מנהיגים. כוונות טובות לרוב באות עם נאיביות, ואת הפיכחון והחשדנות, מלוות האינטרסנטיות, האנוכיות והציניות. האתגר הגדול של כל חברה הוא למצוא את המנהיגים הנכונים והראויים, שמשלבים בתוכם את הצירוף האידאלי הזה. את השילוב הזה דרשו חכמים על הכינוי 'עדינו העצני' – כינוי שניתן בתנ"ך לדוד המלך. הם דרשו את המילה 'עדינו' מלשון עדינות, ואת המילה 'עצני' מלשון עץ שהוא נוקשה. עדינות ומידות טובות מחד, ונוקשות ותוקפנות במקרה הצורך מאידך.

כמו שהימים שבין ראש השנה ליום כיפור נועדו להיות ימים של חשבון נפש בין אדם לעצמו ולחברו, כך נוכל לראות את צום גדליה – שנמצא בתוך הימים האלה – כזמן של חשבון נפש חברתי ולאומי ביחס למנהיגים שאנחנו בוחרים לעצמנו. זה הזמן לשקול אילו תכונות אנחנו כחברה מעריכים במנהיגים, ולאמץ שיפוט נכון בבחירתם.