"מה כבר עשיתי?": אל תהיו אדישים מול מניפולציות, גזלייטינג והטרדות

לאורך ההיסטוריה, האנושות התמודדה עם האתגר להתייחס להתנהגויות מסוימות, שעד שנטבעה להן מילה נשארו חבויות מהעין. יש עוולות סמויות שנעשות מדי יום ואנו לא ערים להן, עד שיוצרים מונח המאפשר לנו לתרגם אותן למילים. כך קרה עם המונח 'הטרדה מינית' שנתן שפה ופתחון פה עבור כל אותן פגיעות שאינן מגיעות לכלל תקיפה של ממש, ועם זאת, פגיעתן רעה, וחובה למנוע אותן. לפני שהמושג 'הטרדה מינית' זכה להכרה רחבה, אנשים, ובעיקר נשים סבלו בשתיקה, מבלי יכולת לתאר במילים, או אפילו להבין בעצמן את הפגיעה שחוו. כשהחברה מצאה את המילים לתאר את הפעולות הללו, ניתן היה בקלות רבה יותר לזהות אותן, לגנות אותן ולהתמודד עם התופעה.

כך גם קרה עם הגזלייטינג, מונח שחדר לשיח בשנים האחרונות, ונתן מילים לתופעה מסוימת שעד אז לא הייתה מוגדרת. הגזלייטינג הייתה תופעה מטרידה שהתקיימה באינטרקציות אנושיות, אולם חמקה מאורה הבהיר של השפה. טקטיקת מניפולציה פסיכולוגית זו, משאירה את הנפגעים מפקפקים בתפיסותיהם, בשפיותם ובערכיהם, וחשים אשמה ובושה, אף על פי שהם הקורבנות האמיתיים. לאחר שהמושג 'גזלייטינג' הוגדר ונדון, אנשים החלו לזהות אותו במערכות היחסים שלהם, ולנקוט בצעדים כדי להגן על עצמם, או לפנות לעזרה וטיפול כדי להתמודד עם התופעה.

כל אותן עוולות סמויות, עד לפני שקיבלו הגדרות, היו בבחינת "אלימות שקופה": כזו שפוגעת, אך לא ניתן לתארה ולהצביע עליה בבירור. עיסוק באותה "אלימות שקופה" קיים אצל רבי משה בן מימון (הרמב"ם), מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, שעסק רבות בנושא התשובה והתיקון. בפרק הנקרא 'הלכות תשובה' בספרו 'היד החזקה', עוסק הרמב"ם בתהליך התשובה והחרטה של אדם, המתקן את דרכיו הרעות. בין היתר הוא מונה מעשים מסוימים שקשה מאד לשוב מהם, כי אנחנו אפילו לא מודעים לכך שעשינו משהו רע. "חמישה דברים העושה אותם אין חזקתו לשוב מהם, לפי שהן דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא". שתיים מהדוגמאות שלו הן:

"האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה, שזה אבק גזל הוא, והוא מדמה שלא חטא, ויאמר: כלום אכלתי אלא ברשותו?".

"החושד בכשרים אומר בלבו שאינו חוטא, לפי שהוא אומר - מה עשיתי לו, וכי יש שם אלא חשד, שמא עשה או לא עשה".

בשני המקרים, האדם הפוגע משתמש בנורמות חברתיות ובמונחים מתחכמים על מנת למשוך ידיו מהתוצאות הרעות שנגרמו על ידי המעשים שלו. הוא מבקש להצטרף לסעודה של אדם עני שהמזון בקושי מספיק לו עצמו, אולם הבושה מונעת ממנו לסרב. הוא מעלה שאלות על יושרו של אדם כשר, בטענה שהוא "רק שואל", תוך התעלמות מהעובדה שעצם העלאת השאלות כבר מטילה חשד ועננה על שמו הטוב של האדם עליו שואלים. כמו בגזלייטינג, גם הדוגמאות האלה של הרמב"ם הן 'אלימות שקופה' – "דברים קלים בעיני רוב האדם". תמיד יש היתממות בצידם של מעשים אלה: "מה עשיתי לו?". עם זאת, הם עלולים לפגוע קשות בזולת. 

בהמשך כותב הרמב"ם על אותן עוולות סמויות: "אף על שמעכבין את התשובה אין מונעין אותה". בדבריו אלה יש אמונה באפשרות לתקן ולהתגבר גם על עוולות סמויות ושקופות. יש בהם קריאה להעמיק את המודעות שלנו ביחס למעשים שבכל יום. לבחון היכן אנו עלולים לפגוע באחרים, מבלי לחפש דרכים להתחמק ולהצטדק. הוא מעודד אותנו לא לפטור את עצמנו בגלגול עיניים ובאמירות כגון "מה כבר עשיתי". דבריו הם קריאה להביט בכנות באותן 'עוולות סמויות', שבעיני הבריות הן קלות, ובפי הפוגע יש עבורן תירוצים והצדקות, אולם יש מי שנפגע בכל זאת.

כשם שזה נכון ברמה האישית, זה נכון גם ברמה החברתית. על ידי זיהוי והכרה בעוולות ללא שם, אנו מחזקים את כוחה של החברה להתעמת עם פגיעות וניצול. השפה משמשת כלי רב עוצמה להכרה ולשינוי, ומאפשרת לנו להקרין אור בהיר על הפינות האפלות של ההתנהגות הקולקטיבית שלנו. הקריאה של הרמב"ם לפעולה חוצה זמן ותרבות, ומזמינה את כולנו להיות ערניים, מתבוננים ואקטיביים, בחתירה לחברה אתית וחומלת יותר.