מילים של השראה: מדוע מוסא ברלין אינו מוכן לנגן בפני כל קהל?

המוזיקה של מוסא ברלין נעה בין עצב ושמחה, מסורת וחידוש, שורשיות ארצישראלית וזיקה למורשת הגלות העשירה. עם הקלרינט שהולך אתו לכל מקום, משמר ברלין בנגינותיו מוזיקה יהודית בת מאות שנים, אך גם נמצא בדיאלוג מתמיד עם המוזיקה המקומית שצמחה והתפתחה על אדמת ישראל. קבלו ארבעה ציטוטים מעוררי השראה מבכיר הכליזמרים בישראל.

1. "בזמן שאני מנגן אני חושב איך הציבור יתעלה על ידי המנגינה שלי. אני לא מנגן אם אין לי מטרה. לכן, לא אנגן באולם קונצרטים מנגינה שמטרתה היא רק לגרום הנאה. זו הסיבה שאינני מנגן בפני כל קהל, וגם איני מנגן בכלל בבית, כי אין מטרה לנגינה כזו" (ראיון לזאב גלילי).

מוסא ברלין, כיום בן 83, נולד וגדל במוסדותיה של הציונות הדתית: ישיבה תיכונית, שירות בגולני ולימודי פיזיקה בבר אילן. בעודו בתיכון, עודד אותו מנהל בית הספר לנסוע להילולה שמתקיימת במירון מדי שנה. הילולה זו היא חגיגה שעושים לזכרו רבי שמעון בר יוחאי, תנא שדמותו קשורה לעולם הקבלה וחכמת הסוד. בהילולה זו מקובל לנגן מוזיקת 'כלייזמר', שהיא מוזיקה יהודית שהתפתחה במזרח אירופה במאות השנים האחרונות. ברלין נשבה בקסמה של המוזיקה העממית והעתיקה הזו. הוא התמסר לנגינה שבה הוא ראה לא רק מקור להנאה אישית, אלא שליחות רוחנית. במקום אחר הוא כותב על כוחה של המוזיקה:

"נגינה מפתחת את האדם מבחינה רוחנית. אני לא יודע אם יש משהו דומה לזה. גם מציור אפשר להתפעל, אבל בציור קולטים את כל ההרמוניה ברגע אחד. בנגינה זה דבר מתמשך שתופס אותך" ('עניין אישי', בשבע).

2. כשנשאל מה ינגן במירון הקרוב: "אין לי מושג, לא יודעים מראש. זה ספונטני. לפי מה שאני מרגיש בקהל, ולפי מה שאני מחליט בעצמי באותו הרגע" (ראיון עם נתנאל לייפר כיכר השבת, 2017).

את עיקר פעילותו המוזיקלית מקיים ברלין באירועים מוזיקליים סביב לוח השנה היהודי: 'פסטיבל צפת', 'הילולת מירון', 'שמחת בית השואבה', 'הקפות שניות', אירועים שחלקם קשורים בתנועת החסידות. החסידות היא תנועה רוחנית שהתפתחה במזרח אירופה במאות האחרונות, ושמה דגשים על ערכים של שמחה, אותנטיות וספונטניות. היא מרדה נגד דתיות המתקיימת רק באופן מכני, טכני וחסר לב.

על הבעל שם טוב, מייסד התנועה, נאמר, שמעולם לא תכנן מראש מה יאמר בדרשה. הוא היה צריך לעמוד מול הקהל ולהרגיש אותו כדי לומר את דברים שייגעו בו וייכנסו לליבו. על תלמידו, שידוע בכינוי "המגיד ממזריץ'", מסופר שהיה יודע לכוון את דבריו לקהל המאזינים, באופן כזה שכל אחד מהם היה מרגיש כאילו הוא פונה אליו באופן אישי. מוסא ברלין, בציטוט שהבאנו, מיישם את אותו עקרון גם בהקשר המוזיקלי. גם מוזיקה היא שפה, והמסרים שמועברים בה צריכים להיות מתואמים למאזינים, ומכוונים על פי האינטראקציה בין הנגן לקהל.

3. "...היהודי במזרח אירופה היה מנותק מן האדמה ומן השורשים. זו היתה מוסיקה מינורית. כאן המוסיקה יותר דומיננטית, עם יותר שורשים לאדמה, והיא מז'ורית. יש דברים שנוגנו כאן ולא נוגנו שם. היו דברים ספציפיים לארץ. גם הערבים, הדרוזים והצ'רקסים, שהשתתפו בחגיגות, הביאו איתם ניגונים שלא עברו למזרח אירופה..." (ראיון לזאב גלילי).

למרות שבמהותו מוסא ברלין הוא "כליזמר" שממשיך מסורת ארוכת שנים, ליבו ונגינתו פתוחים לקבל סגנונות חדשים בהתאם לשינוי הזמן והמקום. הוא משלב גם שירים מעולמה של ארץ ישראל, עם שורשים וחיבור לאדמה, לצד וביחד עם המנגינות המסורתיות. דוגמא יפה לשילוב זה באה לידי ביטוי באלבומו 'ניגון מולדת', שם הוא מחבר ותופר יחד ניגונים ושירים ממגוון מלחינים ומסורות. הניגונים מצטרפים בצורה הרמונית ואורגנית, ולא מרגישים שהם באו ממקורות תרבותיים שונים.

4. "כל מי שרוצה להשתפר, שייקח ילדים עם תסמונת דאון, יתבונן בהם וילמד מהם. אלו הם ילדי גן עדן שלפני החטא" ('עניין אישי', ערוץ 7).

ברלין לא מעניק השראה רק במוזיקה שלו, אלא גם באורח חייו יחד עם אשתו. לצד ארבעת ילדיהם, אימצו עוד שני ילדים הלוקים בתסמונת דאון. האימוץ דרש מהם לשנות את מקום מגוריהם - מאלקנה לאלון שבות, כיוון שלא מצאו באזורם מסגרת שהתאימה לילדים. ברלין מדבר בחום ואהבה על ילדיו המאומצים:

"שהגיעו לא דרך הרחם אלא דרך הלב, ושינו לגמרי את הלך המחשבה שלנו ואת תפיסת עולמנו".

מוסא ברלין מביא את בשורתה של מוזיקת הכלייזמר העתיקה, לצד דינמיות, פתיחות וחדשנות. עבורו, מוזיקה היא לא רק עניין להנאה אישית, אלא מקור להשראה, התעלות, והתפתחות פנימית. ההשראה וההתעלות לא מצטמצמות בגבולות הבמה והנגינה, אלא מתבטאות גם באורח חייו של מוסא ברלין, שיש בהם תחושת שליחות ומעשים מעוררי השראה.