5 דברים שלא ידעתם על מגילת העצמאות

כשכותבי מגילת העצמאות ניסחו אותה, ספק אם הם ניחשו שהיא תמשיך לעורר מחלוקות ודיונים יותר מ-70 שנה אחרי שנכתבה. לאחרונה עלה המסמך המפורסם לכותרות בעקבות אי אילו התבטאויות וויכוחים שהתנהלו בין כתלי בית המשפט, בדיון על החוק לביטול עילת הסבירות. לכבוד הדיון הציבורי התוסס, חזרנו אחורה ל-5 עובדות מעניינות על הטקסט שתלוי על כל כיתה ומוסד ציבורי במדינה.

א. לא מגילה ולא עצמאות

בתאריך ה' באייר תש"ח (14.5.1948), ניצב בן גוריון והקריא את הטקסט המכונן שייקרא לימים "מגילת העצמאות". מטרת המעמד הייתה להכריז על הקמת מדינה, באופן חד צדדי. המעמד נעשה בלב המלחמה הקשה, שפרצה כמה חודשים קודם לכן, בידי עמי האזור, שהתנגדו להקמת המדינה היהודית באמצע המזרח התיכון. המעמד התקיים בבית דיזנגוף בתל אביב, ומי שהוביל אותו היה דוד בן גוריון, ראש מועצת העם. בן גוריון, שנודע בחוסר הרשמיות שלו, שבא לידי ביטוי בשערו הפרוע ובמכנסי החאקי הקצרים שלו, הקריא את אותו טקסט מכונן מכמה פיסות נייר. לא הייתה שם מגילה, במובן הקלאסי של מגילת קלף, או כל עיצוב מלכותי וחגיגי. גם המילה 'עצמאות' לא מופיעה בטקסט. היא אמנם הופיעה בטיוטות הקודמות, אך הורידו אותה בסופו של דבר. הטקסט הסופי הגיע רק אחרי רצף ארוך של טיוטות, ששאלת הבעלות עליהן עמדה במוקד של דיון ציבורי וקרב משפטי בשנים האחרונות.

ב. למי שייכות הטיוטות?

לנוסח הסופי של המגילה קדמו טיוטות רבות, שחלקן, עד לא מזמן, היו בידיים פרטיות. במשפט שנערך בין השנים 2015 ל־2019 נקבע שטיוטות אלה יעברו לידיה של המדינה בשל הערך הציבורי שלהן. הטיוטות המדוברות היו בידיהם של בניו של מרדכי בעהם, משפטן בכיר, האיש שחשיבותו בניסוח המגילה, היא כנראה הרבה ביותר מכל כותבים.

את הנוסח הראשוני להכרזה הציג זלמן רובשוב (לימים שז"ר, נשיא מדינת ישראל), אחרי התכנסות הקונגרס הציוני, בשנת 48'. בהמשך הצטרפו למאמצים עוד דמויות, רבות מהן שימשו בהמשך בתפקידים בכירים במדינה, כמו פנחס רוזן (לימים שר המשפטים), ומשה שרת (לימים שר החוץ וראש הממשלה), ובראשם דוד בן גוריון, שעתיד יהיה לכהן כראש ממשלתה של המדינה החדשה בעוד מס' חודשים. מרדכי בעהם, כאמור, היה בסופו של דבר, זה שהוטל עליו להביא את המלאכה לידי גמר. עיון בטיוטות המשתנות, בשינויים, בהוספות ובמחיקות, מלמדות רבות על חילוקי הדעות והגישות השונות של הכותבים ביחס למגילה.

ג. מי זה צור ישראל?

החלק שקודם לחתימות במגילה פותח במילים "מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים...". כיום מקובל לומר שהצמד 'צור ישראל' הוא פשרה שנעשתה בין הפלגים הדתיים והחילוניים במועצת העם. הפלג הדתי רצה להזכיר את הא-ל כמקור הישועה והקמת המדינה, ואילו הזרמים היותר סוציאליסטיים וחילוניים, לא רצו בכך. הביטוי צור ישראל הוא אמנם אחד משמותיו של האל במסורת, אבל המשמעות המילולית שלו היא "החוסן של ישראל". לכן אדם חילוני יכול לראות בו ביטוי לכוחו של העם, ואדם דתי יכול לפרש אותו בתור שמו של האל. ההסבר למילים צור ישראל, לפי פרופ' יורם שחר, שחקר רבות את תולדות המגילה, אינו מדויק. הוא טוען שמרדכי בעהם, שניסח את אחת הטיוטות הראשונות למגילה, עשה זאת במידה רבה כתרגום הכרזת העצמאות של ארצות הברית. צור ישראל היה התרגום שלו לביטוי divine providence  (מילולית: השגחה אלוהית). כלומר, ביטוי זה התייחס במקור להשגחתו של האל ורק בהמשך ייחסו לו את כפל המשמעויות שאנשים מוצאים בו כיום. אולם, במבחן התוצאה ביטוי זה מספיק עמום, ומאפשר לכלל הישראלים להזדהות איתו לפי אמונתם, ולפרש אותו כדרכם.

ד. יהודית ודמוקרטית?

הביטוי 'יהודית ודמוקרטית' השתרש בשיח הישראלי כתיאור שיש סביבו קונצנזוס רחב, אם כי יש חילוקי דעות לגבי המשמעות של כל אחת מהמילים הללו. לפעמים, טועים לחשוב, שביטוי זה מופיע במגילת העצמאות, אבל למען האמת הוא אינו נמצא שם. ראשית, המילה 'דמוקרטית' אינה מופיעה שם כלל. מספר היסטוריונים מסבירים, שהסיבה לכך אינה הסתייגות מהרעיון הדמוקרטי. אחרי הכל, ערכים מרכזיים בדמוקרטיה, כמו שוויון זכויות, בחירות חופשיות, וחירויות יסוד, מופיעים שם. הסיבה לכך היא, לטענתם, שבאותם ימים מילה זו הייתה מזוהה יותר עם מדינות ברית המועצות, וישראל העדיפה להזדהות עם הצד האמריקאי של המלחמה הקרה, שהתקיימה באותן שנים בין האמריקאים והסובייטים. הביטוי 'מדינה יהודית' אכן מופיע במגילה, אבל לא בהכרח מייצג סט ערכים שהיה ברור למנסחיה. הביטוי הזה כבר קיבל מעמד רשמי בהכרזת עצרת האומות המאוחדות על החלטת החלוקה למדינה יהודית ומדינה ערבית, והשימוש בביטוי זה נעשה מתוך רצון להסתמך על החלטת החלוקה. פרשנויות שונות ורבות ניתנו מאז לביטוי זה ולהשלכותיו על צביון המדינה. בכל אופן, הצמד 'יהודית ודמוקרטית' אינו נמצא שם, והוא מופיע באופן רשמי, רק כמה עשרות שנים מאוחר יותר, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

ה. לא כולם מרוצים ממנה (או: כולם לא מרוצים ממנה)

למרות המעמד המיוחד שקיבלה המגילה בציבור הישראלי, מאז ועד היום יש לרבים וטובים השגות עליה. יש כאלה שאינם מרוצים מהעדר הדמוקרטיה שבה, ויש כאלה שרוצים יותר יהדות ומסורת. המשפט הראשון 'בארץ ישראל קם העם היהודי' נוגד את התפיסה המסורתית, שהעם היהודי התחיל עם אברהם באור כשדים (עירק של ימינו), או לחלופין, שהתהווה בארץ מצרים, במשך 400 שנות שעבוד (שזו הפעם הראשונה בה עם ישראל נקרא 'עם' בתנ"ך). מנגד, הביטוי 'צור ישראל', עורר את זעמם של החוגים הסוציאליסטיים באותם ימים, כפי שתיארנו קודם. המחלוקות שאנחנו רואים כיום, אינן חדשות ואינן באות משום מקום. יותר ממה שהמגילה מייצגת קונצנזוס, היא מייצגת פשרה ושיווי משקל עדין בין רצונות מנוגדים, שמאפשרים לחיות ביחד למרות המחלוקות.

הצוותים הרבים, הניסוחים השונים והטיוטות שבאו בזו אחר זו, מלמדים על ריבוי הדעות והוויכוחים שהתקיימו סביב המסמך המכונן, ופלא שהצליחו להגיע להסכמה למרות זאת. גם מפליא שהצליחו לקיים דיונים ולקבל החלטות באופן מתון ושקול יחסית, כשמסביב מתקיימת אחת המלחמה הקשות בתולדות מדינת ישראל. מגילת העצמאות קנתה לה מעמד של קונצנזוס בקרב הישראלים, ומייצגת את האפשרות ליצור חזון משותף למרות חילוקי הדעות הרבים.