חושבים שאנחנו יותר טובים, חכמים, רציונאליים ומתקדמים מהדורות הקודמים? תחשבו שוב

כשאתם שומעים את המילים 'האדם הקדמון', מה עולה בדמיונכם? אדם נבון ומתוחכם, שמחשב חישובים, מסיק מסקנות ופועל ברציונליות, או אדם שנוהם נהימות חסרות משמעות, שוטה-למחצה, שמונחה בידי אינסטינקטים הישרדותיים, יותר מאשר בידי התבונה?

הגישה שבאה לעולם בעידן המודרני קיבעה את הנרטיב השני, וסיפרה את ההיסטוריה האנושית כסיפור של התפתחות לינארית, מהפרימיטיבי והברברי - אל הנאור והרציונלי. בני אדם בעת החדשה התרגלו לראות את עצמם כנעלים יותר על קודמיהם, ולזלזל בתבונתם של הקדמונים. הם פיתחו את הקונספט של "קידמה", והחילו אותו לא רק על התקדמויות טכנולוגיות ופונקציונליות, אלא על עצם האנושיות, התבונה והמוסר. אולם, סיפור זה הוא פשטני, ונסתר פעם אחר פעם על ידי תגליות ארכאולוגיות והיסטוריות. דוגמא לתגליות מעין אלה נחשפה בחודש שעבר בצפון הארץ, והיא מצטרפת לתגליות רבות אחרות, שמאתגרים את נרטיב הקידמה הלינארית, ועוזרות לתקן את העוול שעשינו לאבות אבותינו.

אבי אבות הטכנולוגיה

עמק החולה שבאצבע הגליל, על צמחייתו המשגשגת ונחליו השופעים, הוא אזור שמחקרים רבים נעשו בו, בשל נוכחות ברורה של בני אדם שם בתקופה פרה-היסטורית. המחקרים הללו מתמקדים בשני אזורים מרכזיים בעמק: גשר בנות יעקב ומעיין ברוך. בשני אתרים אלה התקיימה 'התרבות האָשֵלית' – תרבות קדומה ויוצאת דופן של ייצור כלי אבן. אתרים אלו ידועים בשפע של 'גרזני צור' וכלי אבן אחרים, ובייחוד 'אבני יד' – אבנים שסותתו באופן שיהיה נוח להחזיק אותן. הן שימשו למנעד רחב של פונקציות ומטרות, וצורתן מעידה על תחכום ותבונה רבה. מה שהופך את התגליות הללו למדהימות עוד יותר הוא, שבעמק החולה חסרים מקורות צור מתאימים לייצור אבני היד הללו. לאור העובדה שלא היו להם משאיות תובלה ומטוסי סילון בימים ההם, עולה השאלה מהיכן ייבאו את אבן הצור הזו.

כדי לפענח את התעלומה, החוקרים יצאו למסע רב-תחומי ששילב שיטות ארכיאולוגיות, גיאולוגיות ובינה מלאכותית. מטרתם הייתה לאתר את מקורו של הצור המשמש ליצירת הכלים העתיקים הללו. על ידי השוואה בין ההרכבים היסודיים של אבני היד מגשר בנות יעקב ומעיין ברוך עם מקורות צור שונים באזור, הם מצאו כי אפיק נחל דישון, הממוקם קילומטרים רבים מהאתר, הוא המועמד המרכזי לכך. ממצאים אלה מלמדים כי לבני האדם המוקדמים שחיו באותו זמן, היו אסטרטגיות איתור ועיבוד חומרי גלם מתוחכמות. הם לא הסתפקו רק במה שהיה זמין להם בקרבת מקום, אלא ערכו חיפוש ומיון, ואף פנו למקורות הנמצאים במרחק ניכר מאתרי ייצור הכלים שלהם – מרחק הדורש יציאה למסע ותכנון מוקדם. הייתה להם יכולת מפותחת להשוות בין איכויות שונות של חומרי גלם, ולבחור את אלה שניתן להפיק מהם את הכלים האופטימליים. החוקרים הישראלים סיכמו את התגלית בדברים הבאים:

"הממצאים שלנו מעידים על יכולות חברתיות וקוגניטיביות גבוהות של האדם הקדום: הוא הכיר את סביבתו ואת המשאבים הזמינים בה, השקיע מאמץ ניכר כדי להשיג את חומר הגלם האיכותי הנדרש,  תכנן וביצע לצורך זה מסעות למרחק גדול, ואף העביר את הידע החיוני מדור לדור" (מתוך מאמר ב-ynet).

הבנה חדשה זו מאתגרת את התפיסה המיושנת לפיה אבותינו הקדמונים היו פחות חכמים, רציונליים ויצירתיים מאיתנו.

תחרות בין הדורות

אחד מאלו שהצביעו על הפער בין חכמתם של הקדמונים ובין הדרך המזלזלת שבה הם נתפסים על ידינו, היה הרב אברהם ישעיהו קַרֶלִיץ (1878-1953, ידוע בכינוי 'החזון איש' על שם ספרו). בספרו 'אמונה ובטחון', הוא מקדיש פרק שלם כדי לשרש טעות זו. הוא טוען, שהסטריאוטיפ שיש לדורות האחרונים נגד הדורות הראשונים, נגרם על ידי המידה האנושית של "אהבת התחרות", שגורמת לראשונים לנסות להוכיח את היתרון שלהם על האחרונים, ולהפך. את הוויכוח הזה מתאר החזון איש במילים הבאות:

"הראשונים אומרים: אנחנו חכמים מכם, והדורות הולכים ומתמעטים, לבם של הראשונים כפתח של אולם, וליבם של האחרונים כסדקי מחט.

והאחרונים בלעגי שפה ילחשו: הלא הראשונים היו בטלנים, לא היה להם קשר מדינות, ולא ידעו חלקי תבל זה מזה, כל מזונם היה טבעי, וגז כבשים לבושם, גם מלחמתם היתה בחרבות ורמחים ובקשתות ומקלעות. ואנחנו, מסילות הברזל סללנו על פני כל כדור הארץ, עשינו טלגרף, טלפון ורדיו, עשינו את האישים כולם למשפחה אחת, כל חכמי תבל נועצו יחדו, העולם עיר אחת גדולה לפנינו.."..

הדעה של האחרונים נגד הראשונים, טוען החזון איש, והמחשבה שהם טובים יותר, לוקה בכמה כשלים. הכשל הראשון הוא במחשבה, שאם יש לנו טכנולוגיה מפותחת יותר מזו של קודמינו, זה אומר שאנחנו חכמים יותר. אולם השאלה הרלבנטית, אומר החזון איש, היא מידת "הלימודיות" של כל צד ולא מידת "השימושיות" שלו. כלומר, המבחן האמיתי לחכמה של כל דור - לא נעוץ בכמות אמצעי הטכנולוגיה העומדים לרשותו. זאת משתי סיבות:

ראשית, מפני שהטכנולוגיה של האחרונים מבוססת על הגילויים והמורשת של הראשונים. "אם הרחקתי לראות", אמר ניוטון, "הרי זה מפני שעמדתי על כתפי ענקים". שנית, מפני שהראשונים נמנעו מלייצר כלים מסוימים לא רק מתוך חוסר יכולת וידע, אלא גם מתוך תפיסה ערכית: "שחששו שיבואו הדברים בידי אנשים שאינם מהוגנים, וישתמשו בה לעבודות זרות ולשפיכת דמים".

החכמה הנשכחת

הכשל השני, אומר החזון איש, הוא בהתעלמות מהעובדה שהרבה המצאות של הראשונים נשכחו. "מן הטבע להמציא הרבה ולהשכיח הרבה, ואין אנו יודעים את חשבון הנשכחות לתת להם מספר". פעם לא היה תיעוד לכל דבר, וגם לא הייתה תפוצה לכל כלי שנוצר כמו בימינו, וייתכן שהיו המצאות מתוחכמות רבות שלא הגיעו לידיעתנו ונעלמו בתהום הנשייה.

אולם, אפילו המעט שכן הגיע לידיעתנו, מספיק כדי להוכיח לנו כמה החכמה של הקדמונים הייתה רבה. יש הרבה שרידים מהדורות שעברו שעד היום חוקרים מתקשים לפענח, וכולנו עומדים משתאים בפני התבונה שעיצבה מפעלים אלה, שמוצאם בציוויליזציות עתיקות ומפותחות. כמה ציוויליזציות כאלה, מוזכרות בדברי החזון איש:

"ולפנינו חכמת מצרים שהחנוטים שלהם קיימים עד היום ונלאו חכמי דור האחרון למצוא סודם [...] וכן נמצאים באפריקה וברומי בניינים שכיות החמדה המשתקף מהם גנזי נסתרות של חכמה ודעת".

אחרי כן הוא אוסף ומלקט דוגמאות של המצאות מופלאות נוספות מדורות קודמים, מספרים שונים בהם עיין. "וזעיר שם וזעיר שם אנו מוצאים שימושים מפליאים בדורות הקודמים", הוא כותב. הוא מביא דוגמאות מרתקות של ניתוחים מורכבים, ורפואות מתוחכמות, שנעשו לפני מאות ואלפי שנים, ושנוגדים את הדימוי הרווח על שטחיותה של רפואת העבר.

התגליות האחרונות בעמק החולה מזכירות לנו שבני האדם הקדמונים לא היו היצורים הפשטניים המתוארים לעתים קרובות בנרטיבי המודרני של ההיסטוריה. במקום זאת, הם היו בעלי רמה של תחכום ותושייה שאפשרה להם לשגשג בסביבות מאתגרות. על ידי התבוננות בממצאים מימים עברו, אנו זוכים להערכה עמוקה יותר לתבונה, לחוסן ולכושר ההמצאה של אבותינו, ונותנים להם את הקרדיט המגיע להם על כך שסללו את הדרך לציוויליזציה המודרנית.