ישובי עוטף עזה - 5 שמות של הישובים ומה עומד מאחוריהם

יישובי עוטף עזה

מאז ה-7 באוקטובר מתגלים בכל יום סיפורי כאב וגבורה נוספים, מיישובים רבים הפזורים לאורך הגבול עם עזה. כמות בלתי נתפסת של קרבות שהתרחשו במקומות, שרבים בישראל אפילו לא הכירו את שמותיהם, ולא ידעו על קיומם לפני כן. רוב היישובים בעוטף הם וותיקים ונושאים עמם את שמותיהם שנים רבות. חלקם עלו על הקרקע עוד מלפני קום המדינה. שמות יישובי העוטף מספרים את ההיסטוריה ארוכת שנים, של העם היהודי, מימי התנ"ך, דרך הציונות והקמת המדינה. במאמר זה נבחן 5 שמות של יישובים בעוטף, ונבין מה עומד מאחוריהם.

א. עין הבשור - הראשון להכיר בחשיבות העורף

ביישוב עין הבשור שבדרום העוטף, התחולל קרב ארוך, שבסופו הצליחה הכיתת כוננות לחסל את המחבלים שפלשו לשטחה. קרב אחר התרחש באותו אזור לפני קרוב לשלושת אלפים שנה. דוד המלך שב לצקלג שבאזור הסמוכה, שבתוכה התארח, הוא ומשפחתו. שם גילה כי העמלקים – שבט מדברי עוין וחסר בושה – פשטו על העיר, בזזו רכוש, שבו אנשים, וביניהם נשותיו של דוד המלך. דוד מגייס את חיילותיו לרדוף אחר העמלקים. כשהוא מגיע לנחל בשור – הנחל המסמן את סופה של הארץ הנושבת ותחילת המדבר, ועל שמו קרוי עין הבשור – הוא מחלק את חייליו לשתי קבוצות: שליש נשארים על הנחל לשמור על הכלים, והשאר באים איתו למלחמה. בתום המלחמה, אחרי שהם חוזרים כמנצחים, ושלל רב בידיהם, דוד מכריז, שגם החיילים שיצאו להילחם, וגם אלה אותם השאיר, יחלקו את השלל, שכן בלי הנשארים אי אפשר. "כחלק היורד במלחמה וכחלק הישב על הכלים יחדו יחלקו" נאמר. מסיפור זה ניתן ללמוד על חשיבותו של העורף בזמן מלחמה, כפי שאנחנו חווים על בשרנו כיום.   

ב. שדרות - שדרות של אקליפטוסים

אמנם יש בתוכה, לצד הרחובות והסמטאות, גם לא מעט שדרות, כמו בכל עיר – אבל לא על שמן היא קרויה. את שמה קיבלה העיר שדרות, משדרות האקליפטוסים שניטעו לאורך כבישי הנגב. עצים אלה נטעו על ידי הקרן קיימת לישראל (קק"ל), בימים בהם ארגון זה היה המנוע העיקרי של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. מטרת האקליפטוסים הייתה ליישב את הביצות ולאפשר את הפיכתו של אזור זה למשגשג ומניב, והוא ממשיך להיות כזה היום למרות כל מה שעבר עליו. העיר שדרות עצמה הוקמה כמעברת עולים ב-1951, עד שהפכה לעיר כמה עשורים אחרי כן. מאז שנות ה-2000 היא סובלת יותר מכל עיר אחרת מרקטות, עפיפונים, בלונים, וכל אמצעי תבערה אחר. קרב שדרות שהתחולל בה ב-7 באוקטובר, ייזכר כאחד הקרבות הקשים, הטרגיים וההרואיים ביותר בתולדות המדינה.

ג. קיבוץ בארי - הנקודות שזיכו אותנו בנגב

בקיבוץ בארי התחולל טבח נורא, שלא ניתן להכיל את התיאורים ממנו. אחריו התרחש קרב קשה של כוחות צה"ל, עד לטיהור מוחלט של השטח. בארי מוצב על גבול המדינה, ועובדה זו קשורה לנסיבות הקמתו. בשנות ה־40 של המאה שעברה, עוד לפני שידעו מתי יעזבו הבריטים את הארץ ותקום כאן מדינה, גם הגבולות של המדינה שתקום היו לוטים בערפל. מלבד מאמצים דיפלומטיים מול האומות, במטרה שיכירו בשטחים רבים ככל האפשר כשטחי המדינה היהודית, נעשו גם ניסיונות לקבוע עובדות בשטח, על פי סיסמתו הידועה של טרומפלדור: "במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור גבולנו". אחד המבצעים המוצלחים בהקשר הזה, היה מבצע 11 הנקודות שיזמה הסוכנות היהודית, ובו נפרשו 11 נקודות לאורך צפון הנגב. בין הנקודות האלה היו אורים, חצרים וגם קיבוץ בארי, שהתיישבו בו גרעיני תנועות הנוער של תנועת העבודה, והוא קרוי על שם אחד מאנשי הרוח הבולטים של תנועה זו, ברל כצלנסון. "הבניין שלנו הוא לא בניין אבנים אלא בניין לבבות", הוא אמר על הציונות, שקיבוץ בארי הוא אחד מפירותיה הבשלים.

ד. זיקים או אזיקים?

קיבוץ זיקים, שנוסד לפני 74 שנים, ידע קרב קשה על גדרותיו ב-7 באוקטובר, שבסופו הצליחה כיתת הכוננות לגרש את המחבלים משטחם. שמו מספר על האמונות, התקוות וההשקפות והסוציאליסטיות של מייסדיו. "לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים, וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל", נכתב בספר תהילים, ומההקבלה שבפסוק אפשר להסיק שזיקים מקביל לכבלי ברזל, כלומר אזיקים. אולם, משמעות השם היא הפוכה. זיקים זה ריבוי של המילה זיק, ניצוץ קטן של אש. המילה נבחרה לשם הקיבוץ בגלל משפט שכתב הסופר הרוסי הידוע פושקין לחבורת המורדים הרוסים הדקבריסטים, שרצו להשתחרר מהאזיקים של הצאר, ולקבל חירות. "מזיקים תצא להבה" כתב להם פושקין, וגם חברי הקיבוץ העניקו לביתם שם זה, כתקווה לעתיד בו תצמח להבה.

ה. כרם שלום - דרכו האחרונה של אבשלום

באמצע חודש ינואר, שנת 1916, באמצע מלחמת העולם הראשונה, יצאו שני צעירים יהודים מחופשים לבדואים, לעבר חצי האי סיני, בדרך חשאית. מטרתם הייתה ליצור קשר עם המודיעין הבריטי שישב במצרים, כדי להעביר להם מידע חיוני, שיעזור להם להביס את הטורקים ולכבוש את הארץ. שני הצעירים האלה היו אבשלום פיינברג ויוסף לישינסקי, חברי תנועת ניל"י, שהאמינה ששלטון בריטי בארץ עדיף לציונות יותר משלטונם של העות'מנים. במהלך המסע נורה בראשו אבשלום פיינברג, על ידי שוטרים טורקים, שעלו על עקבותיו. בשל גרעיני תמר שהיו בכיסו, צמח במקום שנפל עץ תמר. על שמו נקרא יישוב שהוקם סמוך למקום, ארבעים שנה מאוחר יותר – כרם אבשלום. השם התאים גם לזה הערבי שנקרא לפי כן – כרם אבו סאלם. מאוחר יותר נקרא המקום כרם שלום. כרם שלום היה אחד ממוקדי הלחימה הקשים ב-7 באוקטובר, ועוד רבות יסופר על גבורת הלוחמים והנופלים בו.

השמות של יישובי העוטף מייצגים את מה שיישובים אלה מגשימים בפועל במשך כל השנים: חלוציות, חקלאות, ציונות, גבורה, כאב, שכול, וסולידריות. העבר המרשים וההרואי של המקום הזה, מעניק תקוה גם לעתיד, לקום מההריסות ולבנות מחדש את האזור, שיהיה משגשג ופורה כבתחילה.