טעימה מעצרת התמיכה ההיסטורית שהיתה בוושינגטון מול הבית הלבן

"שלום סיון, מניו יורק. הסיפור הגדול הוא לא העצרת ההיסטורית שהייתה כאן אתמול בוושינגטון. הסיפור הוא היום. הבוקר שאחרי.

300  אלף יהודים חוזרים הבוקר אחרים לקמפוס, למשרד, לבית שלהם. מי שהיה שם אתמול לא חוזר אותו יהודי.

הילדים שקיבלו יום חופש מבית הספר והגיעו באופן מאורגן עם אוטובוס, כדי לשלוח חיבוק עד ישראל. האנשים המבוגרים שהגיעו ממיאמי או מקנדה בטיסה, או נסעו שעות ברכב. ובעיקר כל הצעירים שלנו שיחזרו עכשיו לקולג'ים להפגנות הנוראיות של הפלסטינים, אבל יחזרו עם ראש מורם, עוצמה וגאווה.

כל כך הרבה פעמים אתמול רציתי לצעוק: 'בוקר טוב אמריקה!'. לצערנו האלימות הנוראית של חמאס, והגל של האנטישמיות פה באקדמיה, גרם לאנשים להתעורר, לראשונה.

ולמה לדבר על 300 אלף? אני רוצה לדבר על אחד שהעלה דמעות בעיניי: יש לי בן דוד שלא בקשר איתנו. הוא מעולם לא היה בישראל, הוא לא מסכים שהילדים שלו ילכו אפילו למחנה קיץ יהודי בחופש הגדול, הוא לא קשור לשום קהילה יהודית. ופתאום ראיתי אותו שם אתמול. בהתחלה חשבתי שזה מישהו שרק דומה לו, אבל לא. הבן דוד שלי נסע 10 שעות מבוסטון כדי לצעוד בעד עם ישראל, בפעם הראשונה בחייו.

משהו גדול מת בנו ב-7.10, אבל משהו גדול התעורר לחיים".

(צילום: דוידי קרומבי)

מתוך דף הפייסבוק של סיוון רהב-מאיר.