יום אחד התקופה הזאת תסתיים – ואז נוכל להבחין בישועות שצמחו מתוך האפלה

הרב חגי לונדין מחכה לחזור לעיר שדרות. כאן בתמונה רואים אותו מבקר את חברו הרב יוסי אורים, שנפצע בשדרות בשמחת תורה. בינתיים, הרב לונדין מפרסם קטעים קצרים של חיזוק, והבוקר פרסם קטע קצר וחשוב - "לקחת נשימה ארוכה". הנה הדברים:

"אנחנו במלחמה כבר יותר מחודש וחצי. לאחר ההלם הראשוני, האנרגיה הראשונית וההתארגנות הטכנית המחודשת – איש איש בגיזרתו – מגיעים ימי שגרת המלחמה.

ימים קשים. להחזיק את הרוח לאורך זמן – זה לעיתים קשה לא פחות מההתגברות הראשונית על הזוועה. אצל החיילים בחזית קיימת תחושת עשייה, אבל בעורף לעיתים מאתגר יותר: השכול, הפחד על יקירינו בחזית, הטיפול השוטף בבית, חוסר הוודאות, הקשיים הכלכליים, המשפחתיים והאישיים – כל אלה גורמים לנו לקום כל בוקר עם תחושת מחנק.

על הפסוק בספר תהילים 'כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ' כותבים חכמינו: 'להודות לה' על כל נשימה ונשימה'. זהו הסוד: להתמקד בכל נשימה בהווה – גם באופן מעשי (נשימות ארוכות ואיטיות) וגם במשמעות של סיפוקים קטנים בעשייה היומיומית: שמירת השגרה ככל שניתן, מציאת מסגרת סבירה ואפילו זמנית לילדים, חסד קטן, תפילה מוצלחת, חיזוק קטן למעגלים סביבנו – כל אלה הן נקודות אור שמעניקות כוח.

להתמקד בהווה. כמובן, הכול נעשה מתוך הסתכלות על העבר והבטה אל העתיד. כל מי שיבחן את תפקודו בימים האלה יגיע למסקנה, שלמרות שאולי לא תמיד היינו במיטבנו – עשינו ככל יכולתנו, וזה הרבה מאוד.

וביחס לעתיד – התקופה הזו תסתיים יום אחד, וניתן כבר להבחין בישועות שצמחו ויצמחו מתוך האפלה. אנחנו היינו רוצים שהתשועה תצמח ללא כל הכאבים הללו, אבל לא אנחנו מחליטים, וגם זה סוג של נחמה.

הרע יעבור, הטוב יתגבר, בעזרת ה'".