ישו או אללה? התפנית הדתית המפתיעה של המערב, ומה הקשר אלינו

אנחנו כבר יודעים שהשמועות על "מות האלוהים" היו מוקדמות מדי, אבל עכשיו אנחנו מתחילים להבין עד כמה. שתי כתבות מרתקות שהתפרסמו לאחרונה מציגות שני צדדים של תהליך מפתיע המתחולל כעת בארצות המערב וצובר תאוצה בעקבות טבח שמחת תורה שלנו – תהליך של שיבה לדתות.

מענה לאסלאם הרדיקלי

המאמר הראשון הוא מאת אייאן חירסי עלי. למי שלא יודע, חירסי עלי נולדה בסומליה לשבט מוסלמי, ובשנות התבגרותה בקניה הושפעה בידי האחים המוסלמים להצטרף לשורות האסלאם הרדיקלי, בטרם נמלטה מנישואין כפויים להולנד. שם היא החלה להיות פעילה פוליטית שביקרה את האסלאם הרדיקלי, דבר שהוביל לנסיון התנקשות בה (והתנקשות בבן זוגה). היא התפרסמה בשל ספרה האוטוביוגרפי "כופרת" (Infidel), שגם יצא בעברית. מאז הפכה לאחת הדוברות הבולטות של חבורת "האתאיסטים החדשים" דוגמת ריצ'רד דוקינס, סם האריס ואחרים, ולצידם דיברה תכופות לא רק בגנות האסלאם אלא הדתות בכלל.

אך במאמר הנוכחי, שפורסם ב-11.11 באתר הבריטי UnHerd, הטילה חירסי עלי פצצה והכריזה שהיא... התנצרה. במאמר ובראיון הנלווה היא גם מנתה את סיבותיה. הסיבה האחת היא אישית: היא חוותה משבר נפשי גדול, אך ראתה שהפסיכולוגיה והפסיכיאטריה אינן מציעות כלים המסייעים לה להשתקם. עד שיום אחד מטפלת אחת אמרה לה שהיא חווה "פשיטת רגל רוחנית". זה הוביל אותה לבחון מחדש את אמונתה, ובעיקר להגיע למסקנה ש"אללה" כפי שהוא מוצג באסלאם, אינו הדרך היחידה להבין את אלוקים, ויש חלופות – למשל זו הנוצרית.

הסיבה השניה היא יותר פוליטית ופרגמטית. חירסי עלי הבינה, שההומניזם החילוני אינו מספק עמוד שדרה חזק ומשמעותי דיו כדי להתמודד עם מה שהיא מזהה כשלושת האיומים הגדולים ביותר על תרבות המערב היום: האסלאם הרדיקלי, הדיקטטורות האנטי-ליברליות דוגמת סין ורוסיה, ותרבות ה-Woke הפוסטמודרנית, המכרסמת ביסודות המערב מבפנים. נוכח אלו, ובפרט האסלאם, תמונת עולם רציונלית וספקנית היא פשוט מאד רזה ודלה. נדרשת אמונה בעלת משקל, חוסן ונפח מקבילים, ואת זה היא מצאה בנצרות.

ההאשטאג החדש: "חוזרים לאסלאם"

וכעת לצד השני של הסיפור. מאמר שהתפרסם באתר The Free Press האמריקאי מדווח על גל גדול של צעירים מערביים, ובעיקר צעירות, שמאז טבח ה-7 באוקטובר וגל הפגנות הענק הפרו-פלסטיניות שהוא הצית ברחבי העולם מגלים את הקוראן ובתהליך בזק מקבלים על עצמם זהות חדשה ומתאסלמים.

כך למשל בחורה שחורה צעירה, בשם מגאן רייס, הכריזה בחשבון הטיקטוק שלה ב-20.10, שבעקבות המלחמה בעזה היא החלה לקרוא לראשונה את הקוראן. פחות משלושה שבועות לאחר מכן, ב-10.11, כבר הופיעה רייס כשהיא חובשת חיג'אב (מה שהוביל להכפלת מספר העוקבים שלה), ולמחרת היא הכריזה שהיא המירה דתה רשמית לאסלאם.

רייס, שמספר עוקביה עומד כעת על 880 אלף, היא חלק מגל של צעירים מערביים, שאינם ערביים, ההולכים בדרך דומה. הם לא מכנים עצמם converts, ממירי דת, אלא reverts, שבתרגום חופשי אומר 'משחזרי דת' או 'שבים'. הרעיון העומד מאחורי המינוח הוא הטענה האיסלמית הוותיקה שאסלאם היא הדת המקורית והטבעית של כל בני האדם (כך למשל לפי האסלאם אברהם היה ה"מוסלמי" הראשון, במובן שהיה הראשון להאמין בא־ל אחד), ואם כן, מי שממיר דתו אליה, בעצם, שב לדתו המקורית.

רבים מהמצטרפים לטרנד מושפעים מהמסמך המחריד "מכתב לאמריקה", שכתב אוסמה בן לאדן מעט אחרי הפיגוע במגדלי התאומים, ובה האשים את אמריקה (ואת היהודים, שלשיטתו כמובן מנהלים אותה) בכל השחיתויות עלי אדמות, והציג את פעילות ארגון הטרור שלו, אל קאעידה, כמלחמת "התגוננות" (טקטיקה הסברתית מוכרת בתולדות התוקפנות האסלאמית). המסמך הפך בשבועות האחרונים לוויראלי, והמוני צעירים, שמזה שנים מפנימים רטוריקה אנטי-מערבית בקולג'ים שלהם, בולעים אותו ללא ביקורתיות. 

בעין הסערה

שני תהליכים אלו נמצאים בראשיתם, אך נראה כי מצביעים על מגמה ברורה: התנגשות הציוויליזציות הגדולה הבאה תתרחש בתוך המערב עצמו, ותהיה בין הנצרות והאסלאם. זה לא מפתיע. מדובר בשתי הדתות הגדולות בעולם, שכל אחת מהן רואה עצמה כהתגלות האולטימטיבית של הבורא, ושואפת לגייס לשורותיה את כל האנושות, והמנוגדות זו לזו כמעט מכל בחינה. עצם הופעתן העלתה את העולם על מסלול לקראת מה שאני World War G – קונפליקט עולמי תיאולוגי על טבעו של אלוקים (God) ורצונו מבני האדם.

מה כל זה אומר לגבינו, היהודים? מצד אחד, מול שתי דתות ענק, המונות מיליארדים של מאמינים, אנחנו נראים כמו בקתה בין שני גורדי שחקים. מצד שני, בין אם נרצה או לא, אנחנו בעין הסערה של הקונפליקט הזה. לא זו בלבד שארץ ישראל, ובפרט ירושלים, נמצאות גיאוגרפית וסמלית בין שתי התרבויות, והיו זירת העימות ההיסטורי בין הג'יהאד למסעות הצלב, אלא שהדת היהודית היא השורש המשותף של הנצרות והאסלאם – מתוכה שתיהן צמחו, ואותה הן מתיימרות לרשת ולהמשיך. יתרה מכך, ליהדות יש יותר במשותף עם הנצרות ועם האסלאם מאשר יש להן במשותף זו עם זו.

אנחנו ממוצבים בעמדת מפתח בין שתי הדתות הגדולות והמשפיעות בעולם. שמא אצלנו גם טמון המפתח ליישוב הסכסוך ביניהן? שאלה זו ועוד נבחן בטורים הבאים.