פוליטיקאי מהפכני או אדם משוגע? דמותו הססגונית של נשיא ארגנטינה החדש

הוא מקבל עצות פוליטיות מהכלב שלו. הוא קתולי מאמין שלא סובל את האפיפיור. הוא היה סולן בלהקת כיסוי של הרולינג סטון, וגם אוהב לשיר אופרה – אם כי ידידיו מדווחים שהוא מזייף לא מעט. בשל התנהגותו האקסצנטרית, יש מי שמשווים לראשי מדינות כמו בוריס ג'ונסון ודונלד טראמפ, וגם יש מי שמרחיקים לכת ומשווים אותו לוולברין. הוא עצמו חובב גיבורי על, ואף יש לו גיבור משלו בשם "גנרל אנקפ" - קיצור של אנרכו־קפיטליסט, שמה של השקפת העולם הכלכלית־פילוסופית שלו. גם תנועות הגוף שלו בראיונות עשויות להזכיר לפעמים דמות מצוירת יותר מאשר פוליטיקאי מכובד. קבלו את הנשיא החדש של ארגנטינה: חאבייר מיליי.

מדובר בנשיא בעל עמדות ימין קיצוניות, והמחלוקות לגביו ברחבי העולם מתפלגת באופן טבעי בין ימין ושמאל. אולם בישראל נוסף עוד ממד להתייחסות אליו, והוא נוגע לתמיכתו הבלתי מסויגת במדינת ישראל, בפרט במהלך האירועים האקטואליים שאנחנו בעיצומם. בהתחשב בעובדה שהיחסים בין ישראל וארגנטינה במשך שנים ארוכות היו יחסים מתוחים – יש בבחירה שלו נקודת מפנה חשובה. מאחר שישראל נתונה בעיצומה של מערכה על דעת הקהל העולמית, וניסיון לגייס תמיכה במהלכיה המדיניים והצבאיים, בחירתו של מיליי היא נכס אסטרטגי.

כדי להבין עד כמה תמיכתו בישראל היא יוצאת דופן ביחס למקובל בארגנטינה, נחזור אחורה לתנודות במערכת היחסים בין המדינות. מערכת היחסים הזו התחילה בטוב, עוד קודם שקמה מדינת ישראל. מהגרים יהודים שברחו מאירופה מוכת הרדיפות והפוגרומים, ושעריהם של מדינות רבות נסגרו בפניהם, זכו לקבלת פנים חמים בארץ הגאוצ'ו והטנגו. אולם אותה מדיניות עצמה, מדיניות של גבולות פתוחים, היא גם זו שיצרה בהמשך את המשבר ביחסים בין ישראל וארגנטינה, כיוון שהיא פתחה את שעריה גם בפני נאצים שנמלטו אחרי המלחמה, ויצרו לעצמם זהות בדויה, על מנת לחמוק מהעמדה לדין. המבצע של המוסד, שהבריח את אייכמן לישראל, מתחת לאף של הרשויות בארגנטינה, יצר משבר ביחסים שנמשך שנים ארוכות.

היחסים העכורים האלה השתקמו בשנים הבאות, סביב אינטרסים שונים, אך בכל זאת המשיכו לדעת עליות ומורדות. העובדה שהחברה הארגנטינאית הייתה ספוגה ברגשות אנטי יהודיים ואנטי ישראליים, תרמה לקושי ברקימת יחסים יציבים. נקודת ציון חשובה שהניעה תהליך נוסף של התקרבות הושגה בשנות ה־90, כאשר פיגועי טרור שיזמו חיזבאללה ואירן נגד יהודים בארגנטינה, הובילו לברית בין המדינות נגד אויב משותף. לריפוי ביחסים נוסף גם הגורם האנושי של מפגשים בלתי אמצעיים: כידוע, ישראלים רבים בוחרים בדרום אמריקה כיעד מועדף לטיול אחרי צבא, וארגנטינה היא ארץ שרובם לא מפספסים. ההתחממות ההדרגתית הזו תזכה כעת בתנופה נוספת, עם בחירתו של נשיא פרו ישראלי ופרו יהודי שטרם נראה כמותו.

גם התמיכה שלו בישראל נעשית בדרכו המיוחדת והלא שגרתית. את רצונו להעביר את שגרירות ארגנטינה לירושלים נימק מיליי כך: "כאשר האחד (the one – כך הוא קורא לה') הורה למשה לשבור את לוחות הברית הראשונים, המילה הראשונה שאמר הייתה 'ירושלים', ושם הקים דוד המלך את בירת ישראל, לכן עלינו לקחת את השגרירות מתל אביב לירושלים" – נימוק לא שגרתי בעולם הדיפלומטיה, שגם המקור הדתי שלו לא לגמרי ברור. גם את תמיכתו ביהודים הוא מבטא בצעד לא שגרתי לפוליטיקאי מוביל – החלטתו להתגייר. לפני שנתיים אמר "אני חושב להתגייר ואני שואף להיות הנשיא היהודי הראשון בהיסטוריה של ארגנטינה". גם לפני כמה חודשים הוא אמר זאת, אבל חזר בו בטענה ששמירת שבת לא תאפשר לו לתפקד בנשיאות. השבוע, אחרי בחירתו, ביקר בקבר של הרבי מלובביץ' בניו יורק, והצהיר שהפעם הוא מתחיל ברצינות בתהליך של גיור, זאת בשל האנטישמיות בעולם נגד ישראל במהלך מלחמת חרבות ברזל.

כמו כל מנהיג פוליטי, גם מיליי שנוי במחלוקת. בפרט לאור העובדה שמדובר במנהיג שנחשב קיצוני, שדעותיו, התבטאויותיו, והמדיניות שהוא מתכוון לקדם, מעוררים ביקורת ואף סלידה בקרב אנשים מתונים יותר, או בעלי תפיסת עולם אחרת. אולם מנקודת מבט ישראלית, בלב לבה של מלחמה בעלת חשיבות היסטורית, מול הרבה עוינות ברחבי העולם, יש בתמיכתו הבלתי מסויגת של הנשיא הטרי עזר רב.