5 דברים שלא ידעת על מזכיר המדינה היהודי הראשון בארה"ב

"את חייבת לזכור שקודם כל אני אמריקאי, שנית אני מזכיר המדינה, ורק שלישית אני יהודי" אומר קיסינג'ר לגולדה מאיר בסרט 'גולדה' משנה שעברה, בשיחה הדרמטית שמתרחשת ביניהם על רקע מלחמת יום כיפור שפרצה. על כך עונה לו גולדה: "הנרי, אתה שוכח שבישראל אנחנו קוראים מימין לשמאל". חילופי דברים אלה, בין אם נאמרו ובין אם לאו, מצביעים על הסנטימנט של הנרי קיסינג'ר, שנפטר בשבוע שעבר בגיל מאה, כלפי העם היהודי ומדינת ישראל, סנטימנט שהוא לא הירבה להדגיש, אבל כנראה שלמרות זאת הוא תמיד היה שם. בישראל הוא ידוע בעיקר דרך הפריזמה של מעורבותו במלחמת יום כיפור, כמזכיר המדינה של ממשלת ארצות הברית, אבל השפעתו מגיעה עד קצוות הגלובוס. 5 דברים שלא ידעתם על אחד משרי החוץ הגדולים והמשפיעים בתולדות ארצות הברית.

א. הכול התחיל בעיירת ספא

המשפחה אליה נולד היינץ הקטן הייתה משפחה יהודית מתבוללת באזור יהודי תוסס. שם משפחתו המקורי היה קיזינגר, שם שקיבל על עצמו אחד מאבות אבותיו, על שם עיירת הספא קיסיל שבגרמניה. היינץ נמלט בגיל קטן עם משפחתו מאימת הנאצים, והגיע לארצות הברית, שם שינה את שמו להנרי קיסינג'ר. בגיל עשרים התגייס לצבא והוצב בחיל המודיעין, בגלל השליטה שלו בגרמנית. הוא התקדם עם הכוחות האמריקאיים לתוך גרמניה הנאצית. לבוש מדים הוא שב לגרמניה מולדתו, כחייל של הצבא האויב. הוא אף לקח חלק בשחרור של אחד ממחנות הריכוז הנאציים, ואת חוויית המפגש עם הזוועה הזו תיאר עשרות שנים אחרי זה כאחת הנוראות בחייו. במסגרת הממשל הצבאי הקצר שארה"ב קיימה בגרמניה הכבושה, הוא מונה למושל העיר קורפלד, למרות שהיה רק טוראי בדרגתו. כל חייו המשיך המבטא הגרמני להתגנב לקולו ולהסגיר את מוצאו, למרות ששינה את שמו וזהותו. לפי אחיו הגדול – שדווקא כן הצליח להיפטר מהמבטא הישן שלו – הסיבה לכך היא שהנרי "לא יודע להקשיב".

ב. פוליטיקאי שעשה שיעורי בית קודם

לפני שפנה החייל המשוחרר לפוליטיקה והעפיל לחלונות הגבוהים, כיכב דוקטור קיסינג'ר בקריירה אקדמית, בתחום ההיסטוריה המדינית. במחקרים מהם הורכבה עבודת הדוקטורט שלו הוא התמקד בדמויות מפתח בהיסטוריה הפוליטית של אירופה, ובפרט בשר החוץ האוסטרי בן המאה ה־19, הנסיך קלמנט מטרניך, ממנו קיבל את הנטייה השמרנית והתפיסה הדוגלת בשאיפה לאיזון בין הכוחות הפועלים בזירה הבינלאומית, את החתירה לסדר עולמי יציב, ואת הסלידה ממהפכנות. עוד בהיותו מרצה באוניברסיטה, מחקריו עוררו עניין בציבור ובצמרת הפוליטית. כמה שנים מאוחר יותר הוא בעצמו עתיד להגיע לפוליטיקה, מתוך השכלה רחבה ותפיסה פוליטית מבוססת ועמוקה, יותר ממרבית האנשים שמגיעים לתחום, וזה חלק ממה שיהפוך אותו לדמות כל כך ייחודית.

ג. ההצעה הסינית המוזרה

"דיפלומטיה" הוא שם ספרו של קיסינג'ר, שגם מורה על התחום בו הצטיין יותר מכל. הוא עצמו הגדיר דיפלומטיה בתור "אמנות ריסון הכוח" ומפעל חייו הענף כולל דוגמאות רבות ליישום של הגדרה זו (מלבד הדוגמאות ההיסטוריות הרבות שהוא מביא בספר). היה לו חלק חשוב בהפסקת מלחמת ויאטנם ובהפשרת היחסים עם ברית המועצות שהביאו לקץ המלחמה הקרה. גם השלום בין ישראל ומצרים היה פרויקט שעליו עבד עוד לפני מלחמת יום הכיפורים, וביתר שאת אחריה. היה לו גם חלק חשוב בפריצת הדרך ביחסים בין ארה"ב לסין, מהלך מפתיע עם השלכות משמעותיות על משחק השחמט הגלובלי מול רוסיה. אנקדוטה משעשעת על המפגש שקיים קיסינג'ר עם מנהיג סין הקומוניסטית מאו דזה דונג, מספרת כי מאו הציע לו במהלך המשא ומתן הצעה מפתיעה ומוזרה: "אין לסין הרבה מה לתת. מה שיש לנו עודף זה נשים. אז אם אתה רוצה אותן, נוכל לתת לך כמה כאלה, כמה עשרות אלפים" ובהמשך גם העלה את ההצעה ל"עשר מיליון". קיסינג'ר המופתע סירב לו בנימוס דיפלומטי: "זו הצעה כל כך חדשנית. נצטרך ללמוד את הנושא".

ד. כתב אישום תלוי ועומד

לצד יכולותיו הדיפלומטיות, עליהן אף זכה בפרס נובל לשלום (עקב סיום מלחמת ויאטנם), היה גם צד שני ושנוי במחלוקת במדיניות של קיסינג'ר – תפיסתו הנודעת בשם "ריאל פוליטיק". תפיסה זו, אותה למד מהקרדינל רישלייה, עוד דמות היסטורית עליה נסובו מחקריו האקדמיים, גורסת כי על מדינה לדאוג לפני הכל לאינטרסים שלה ולטובת אזרחיה, ולהעמיד את השיקולים הקשורים לדת, אידאולוגיה או הסדר העולמי, בחשיבות משנית לצרכים הפרטיקולריים שלה. התוצאה הייתה, לפי טענת מתנגדיו, פגיעה קשה בעמים רבים במזרח הרחוק ובדרום אמריקה, שלעצותיו ופעולותיו של קיסינג'ר היה חלק בהתרחשותה. בעקבות זאת יש מדינות אליהן אסור לו להיכנס, כיוון שיצא בהן צו מעצר נגדו, ובואו לשם יביא לכדי העמדתו לדין.

ה. יהודי אחרי הכל

"היטלר זכה בבחירות, וחמישים מיליון אנשים מתו במלחמת העולם השנייה כתוצאה מכך, וביניהם שישה מיליון יהודים. לכן השיעור שלמדתי כילד קטן הוא, שפוליטיקה זה דבר חשוב מאד". את הציטוט הזה אמר ברני סנדרס, פוליטיקאי יהודי אמריקאי וותיק, מהאגף היותר שמאלי של המפלגה הדמוקרטית, שנולד גם הוא בגרמניה. קיסינג'ר הרפובליקן עומד בצד השני של המתרס הפוליטי מסנדרס הסוציאליסט, אך עם זאת נראה ששניהם חולקים חוויה דומה. אף שקיסינג'ר עצמו לא הירבה להזכיר את השואה, ולפעמים אפילו התבטא באופן שנשמע מנוכר לזהותו היהודית, בכל זאת בעיתים מזדמנות הודה בהשפעה העמוקה של זהותו ושל עברו על פועלו. "הייתי מזכיר המדינה היהודי הראשון וכמובן, חיי היו חיים של משפחה יהודית שעברה את השואה", אמר בראיון לעיתון 'ידיעות' לפני ארבע שנים. "אלה כמובן לא היו חוויות שאדם יכול להפריד מהפעולות בהן הוא נוקט בחייו המקצועיים. לאורך כל הקריירה שלי נותרתי מודע באופן עמוק לעבר שלי, לעבר שלנו".

קיסינג'ר הספיק גם להתייחס למלחמת חרבות ברזל שנפתחה כחודש וחצי לפני מותו. בסגנון הענייני והסולידי שלו, הצביע על המסקנות העולות ממתקפה זו, ביניהן הבעייתיות בנוסחת 'פתרון שתי המדינות' שמתקפת חמאס הוכיחה ביתר שאת, כיוון שהוא משאיר על כנו "טריטוריה אחת שנחושה להפיל את ישראל". הוא אף ביצע השוואה מעניינת בין המצב כיום לזה שהיה במלחמת יום כיפור, בה הוא היה מעורב לעומק.

הנרי קיסינג'ר הוא אחת הדמויות המשפיעות והבולטות בדיפלומטיה העולמית של המאה ה-20. עד יומו האחרון, עשרות שנים אחרי שעזב כל תפקיד רשמי, המשיך להיות דמות משפיעה שהפוליטיקאים וחוקרים רבים עולים אליו לרגל, נועצים בו, ומקבלים ממנו השראה. מורשתו תמשיך להתסיס מחלוקות וויכוחים על פוליטיקה, כוח וזכויות אדם, ותובנותיו ימשיכו לעורר עניין אצל דורות של מדינאים.