האם היוונים, בטווח הארוך, נצחו את היהודים?

תגובה שפרסם גולש לסרטון חנוכה שהעלינו לעמוד האינסטגרם שלנו, הכילה את הטענה הבאה: בסופו של דבר, רוחה של יוון הביאה אותנו לגלות את קצוות היקום, והיא אחראית לכל ההישגים המדעיים הגדולים. התרבות היהודית? היא בעיקר נלחמת בכל רעיון של קדמה.

הבה נעמיק מעט יותר בשורשי המאבק בין יוון וישראל – והאופן בו מורשתו התרבותית של כל אחד מהעמים משפיעה על העולם כולו עד היום.

הרש"ר הירש, מגדולי רבני גרמניה, כתב בפירושו לחומש שהיהודים והיוונים נועדו שניהם להיות 'המורים של העולם'. לפי התורה, לנח היו שלושה בנים: שם, חם, ויפת. הצאצא המשמעותי של שם הוא העם היהודי. הצאצא המשמעותי של יפת הוא העם היווני. שם ויפת הם הבנים שכיבדו את אביהם והתברכו בשל כך. שם היה הבן הרוחני יותר, ובהתאם לכך מה שהנחילו צאצאיו היהודים לעולם היה האמונה בא-ל אחד והמוסר העברי הבלתי מתפשר המבוסס על דבר האל. יפת, ששמו מורה על יופי, הנחיל לעולם מדע, אמנות, ותרבות כללית.

לא נגד המחקר המדעי ואהבת החכמה של היוונים יצאו המכבים למלחמה איתם, כלל וכלל לא. המלחמה ביוונים הייתה תולדה של הניסיון ההלניסטי העיקש לגרום ליהודים להודות שהחכמה שלהם – אינה אלוהית. לא היה אכפת ליוונים שהיהודים יטענו שידע כזה או מסורת אחרת בידיהם. מה שהם התנגדו לו הוא אמונתם שהתורה ניתנה להם על ידי אלוהים – אל אחד, שלא דמה בכלום למערכת האמונות האלילית של ההלניסטים. וכך כותב ד"ר יהושע אמיר על יחסם של הכובשים היוונים לעם שמצאו בארץ יהודה:

"...אם נפנה אל מסורות-הדת שלהם, שבהן הייתה תפארתם של עמי המזרח מאז ומעולם, הרי חסרה להם אותה מיתולוגיה מרתקת וחושנית של מלחמות אלים ואהבות אלים, שבה היה נוח לחכמי יוון לחשוף את מסתורי הפילוסופיה העמוקים ביותר. ...דמויות האבות, דמויות אלה של נוודים-למחצה, החיים על גידול צאן ומקנה, היו שונות יותר מדי מן האבירים החמושים שלחמו על טרויה כדי לדבר אל דמיונם של היוונים."

מה כן אפיין את דתם של היהודים? מערכת מוסרית נחושה, שקידשה את החיים, לא בגלל החיפוש אחר 'קלאוס' – פרסום של תהילה – אותו קדשו היוונים, אלא בגלל האמונה שהתורה, שהיא מכתב אלוהים, מספרת לנו שהאדם נברא בצלם אלוהים.

את האימפריה ההלניסטית ייסד אלכסנדר מוקדון, שמורהו היה הפילוסוף היווני הדגול אריסטו. בספרו 'פוליטיקה', אריסטו תומך בהריגת תינוקות לטובת הקהילה. הוא מאמין שלעם טוב יותר אם חברים בו רק אנשים בריאים וחזקים, ועל כן מציע, כעמדה מוסרית מומלצת, לרצוח תינוקות שנולדים עם מומים או עיוותים.

אריסטו לא היה היווני היחיד שדיבר בגלוי על מדיניות כזו. הוא עצמו היה תלמידו של אפלטון, שבספרו 'המדינה' מציע שבעיר האידיאלית השכבה המושלת תהיה מורכבת מגברים ונשים שיחיו ללא כל קשרי נישואין ומשפחה נורמליים, כאשר כל אחד מהם יכול להביא ילדים עם כל מי שירצה  - אולם איש מהם לא יכיר את ילדיו. כחלק ממבנה רצוי זה, הציע אפלטון שאחרי גיל הפוריות של גברים ונשים, אותו הוא קובע עד גיל 40 לנשים ועד גיל 55 לגברים, יוכל כל אחד מהם לקיים יחסים עם מי שירצה, בתנאי שיהרוג כל תינוק שיצליח להיוולד למרות גילם הבוגר של בני הזוג.

היוונים, אכן, אהבו חכמה. אבל החכמה שלהם הייתה אנושית מעיקרה. אם סברתם האנושית הובילה אותם למסקנות מעודדות רצח תינוקות, כפי שהובילה לכך את חכמיהם הגדולים ביותר, אפלטון ואריסטו, לא היה להם כל צו מוסרי עליון שיכול היה לגבור על הגיונם. היהודים, לעומת זאת, חיו חיים שבהם החכמה האנושית כפופה לצו המוסרי העליון, דברו של האל. המסורת היהודית מעולם לא נלחמה בקדמה; אולם כל רעיון אנושי לקדמה נאלץ לעמוד במבחן של מוסר התורה. כשענף האיגניקה, השואף ל'השבחת המין האנושי' באמצעות עיקור של 'בלתי רצויים', פרח בראשית המאה העשרים, לא נמצאו בין תומכיו יהודים דתיים – או אפילו כאלה שרק חונכו לאור המוסר התנכ"י.

החכמה היוונית, התגליות המדעיות, העקרונות הפילוסופים שהגו – כל אלה אכן שמשו את העולם רבות בפיתוח הידע שלו במשך אלפי שנים. אולם, אם אנחנו חיים כיום בציוויליזציה, שלפחות באופן רשמי מכפיפה את המדע לסטנדרטיים מוסריים, ושמסרבת בשם ידע טכני ושיקול דעת אנושי לבצע מעשי זוועה בבני אדם – התודה על כך היא למסרים שלימדו היהודים את העולם. גרמניה הייתה המדינה המתקדמת ביותר מבחינה מדעית וטכנולוגית באירופה לפני מלחמת העולם השנייה, כמו גם בעלת ההישגים האמנותיים הגבוהים ביותר בתחומים רבים. כל זה לא מנע ממנה להמיט אסון על האנושות ולבצע את השואה. היטלר האשים ב'מיין קאמפף' את היהודים על שהטילו מום באנושות – מום ושמו מצפון. ומהו המצפון עם לא הכניעה בפני צו מוסרי שמתעלה על הדחף הפרטי?

זו הייתה ליבת ההתנגדות של יוון ליהדות. הם דרשו מהיהודים לכתוב על קרני שווריהם כי אין להם חלק ונחלה באלוהי ישראל. יש לכם תורה? תחשיבו אותה כחכמה – כפי שאנחנו מחשיבים את כתבי הפילוסופים שלנו. אל תגידו שזהו צו מוסרי עליון מהבורא.

אולם, היהודים התעקשו – ונצחו במלחמה, ניצחון לטווח הקצר כמו גם לטווח האורך. אלפיים שנה מאוחר יותר אפשר להודות: עם כל הכבוד לחכמת יוון, אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לחיות בעולם שהמוסר שלו מתבסס על הפילוסופיה היוונית – במקום, למשל, על עשרת הדברות.