למה אומרים על משהו ישן שהוא "ישן טיכו", ואיך זה קשור לחנוכה?

"זה ממש ישן, מימי טיכו"... היום, כשאנחנו מדברים על משהו ישן נושן, אנחנו אומרים שזה "ישן טיכו". מאיפה הגיע הביטוי הזה? מספרים על רופא העיניים הידוע בירושלים, ד"ר טיכו, שקיבל תרומה של עשרות זוגות משקפיים על מנת לחלקם לעניים, ואמנם כך עשה, אלא שכמה זוגות משקפיים נשארו אצלו ללא דורש. אחרי שנים רבות נמצאו הזוגות הללו, אך כשביקשו לחלק אותם לעניי ירושלים, התברר כי הם כבר אינם תקינים, מפאת גילם המופלג, מימי טיכו...

בית טיכו נבנה בתחילת שנות השישים של המאה התשע עשרה במרכז ירושלים, והיה אחד הבתים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה. תושב הבית הראשון היה אגא ראשיד נשישיבי, חבר עשיר בקהילה הירושלמית הערבית . בשנת 1924 נרכש הבית על ידי רופא העיניים המפורסם ד"ר אברהם טיכו ורעייתו הציירת אנה טיכו. סלון ביתה של אנה טיכו, שאהבה מאוד לארח אינטלקטואלים, אמנים, סופרים ואנשי חברה, היה במשך שנים מוקד עלייה לרגל.

אוסף מנורות החנוכה של ד"ר טיכו, שהוא מן הגדולים בעולם, אמנם צמח בארץ ישראל, אבל מייצג את מרבית ארצות הפזורה שהיהודים ישבו בהן. האוסף מונה כ- 150מנורות מן המאה החמש עשרה ועד המאה העשרים, מהן ייחודיות ונדירות ומהן אופייניות לארצות מוצאן בצפון-אפריקה, סוריה, תימן, עיראק, אפגניסטן, גרמניה, רוסיה, פולין, יוון ,איטליה, גרמניה וישראל. אוסף החנוכיות היחיד במינו, שנבנה במשך כארבעים שנה, משקף לא רק את גלי העלייה הרבים שהגיעו לארץ, את מידת החשיבות שייחסו יהודי התפוצות למנורת החנוכה ואת האהבה שרחשו אליה, אלא גם את תחומי העניין של ד"ר טיכו, את הידע שלו ואת טעמו האישי.

ד"ר אברהם) אלברט( טיכו נולד בשנת 1883 בבוסקוביץ' שבמורביה .את לימודי הרפואה עשה תחילה בפראג ולאחר מכן באוניברסיטת וינה, ושם גם התמחה ברפואת עיניים. בקיץ 1912 הגיע לירושלים וניהל בה מרפאת עיניים מטעם אגודת "למען ציון" שבפרנקפורט. ב- 1913 הוא הצליח להנהיג טיפול מונע בגרענת) טראכומה(, מחלת עיניים מדבקת שעלולה לגרום לעיוורון — בכל בתי הספר בירושלים. ב- 1917הוא גויס לצבא האוסטרי ושימש קצין רפואה בדמשק במלחמת העולם הראשונה. עם שובו לירושלים לאחר המלחמה, ניהל ד"ר טיכו במשך שלוש שנים ((1922 - 1919 את מחלקת העיניים בבית החולים רוטשילד (שהפך לבית החולים "הדסה") בפינת הרחובות הרב קוק והנביאים.

לאחר שרכש את הבית ההיסטורי, פתח ד"ר טיכו בקומת הקרקע שלו בית-חולים פרטי לרפואת עיניים. המרפאה של ד"ר טיכו היתה לשם דבר בכל המזרח התיכון והוא עצמו זכה למעמד נחשב בירושלים המנדטורית. הוא היה ידוע כאדם ישר ורופא מעולה, שכולם – יהודים, ערבים ובריטים כאחד - בטחו בו. מספרים, למשל, על שיח ערבי עשיר שהעניק לד"ר טיכו, אצלו טופל במסירות, סוס לבן יקר. במשך שנים רבות אנה טיכו עבדה לצידו של בעלה כאחות. היא נהגה לרשום את דיוקני הפציינטים במרפאה, ומספרים כי לעתים אף התרחש מעין "סחר חליפין", כאשר החולה היה מקבל טיפול, ובתמורה הוא או בן משפחה שלו היה משמש כמודל לציוריה.

בזכות הצלחותיו הרפואיות ושיטות הטיפול החדשניות שלו, הגיעו למרפאתו של ד"ר טיכו חולים רבים מכל ארצות המזרח הקרוב – מעניי ירושלים ועד נסיכי ערב העשירים. הוא ערך אלפי ניתוחים, עסק במחקר, היה חבר בארגונים בינלאומיים וזכה לאותות כבוד רבים. במאורעות תרפ"ט נדקר ד"ר טיכו בגבו בכניסה למרפאתו בידי ערבי. הכול גינו את הפגיעה בו- מהמופתי של ירושלים והנציב העליון הבריטי ועד לרב הראשי שביקש מכולם להתפלל להחלמתו.

בברכה שבירך אותו ליום הולדת שישים, אמר על ד"ר טיכו ש"י עגנון:

"התחלתי מתעמק במקצוע שטיכו מתעסק בו. מה ראה שבחר ברפואת עיניים דווקא? אם רצה להיות רופא יכול היה לבחור בשאר מקצועות הרפואה, הרי בכישרונו הגדול ובידיו הברוכות היה עושה גדולות בכל מקצוע ומקצוע. אלא, ודאי שמאהבתו לחכמת הציור הקדיש עצמו לריפוי עיניים לפקוח עיניים עיוורות, כדי שיהא כל אדם רואה את תמונותיה הנפלאות של מרת חנה טיכו, שכל הרואה אותן זוכה ורואה את ירושלים כמתוך אספקלריא המאירה..."

בימי חייו היו החנוכיות של ד"ר טיכו תלויות על קירות חדר העבודה שלו, סביב שולחנו.

עם פטירתו בשנת 1960 הוצג רוב האוסף בבצלאל. רעייתו אנה המשיכה להתגורר בבית וליצור בו עד מותה, עשרים שנה מאוחר יותר. לאחר פטירתה, הופקד האוסף בידי מוזיאון ישראל. מבחר ממנו מוצג דרך קבע באגף לאמנות ותרבות יהודית שבמוזיאון ופריטים רבים נמצאים בבית טיכו עצמו. מוזיאון ישראל יזם את שימורו של בית טיכו. בתום שנה של עבודות שימור, נפתח הבית שוב לציבור הרחב, והמבקרים יכולים ליהנות מן הבית המשופץ ולהתפעל מאוסף החנוכיות המרשים שבו.

.מצ"ב חלק מאוסף הפריטים המרשים המוצג במוזיאון