נפלתם לבור? זה בדיוק הזמן שבו אסור לכם להתייאש

ההלם שהיכה בנו בעקבות אירועי שבת של שמחת תורה, לא דומה לדבר שחווינו בישראל אי פעם בעבר, לא כמדינה ולא כאנשים פרטיים. החדירה של אלפי מחבלי חמאס לתוך הבתים שלנו, לבסיסי צה"ל ולפסטיבל הטבע ברעים, הרצח ההמוני המזעזע בכמותו ובאופן ביצועו, החטיפה של תינוקות, ילדים, נשים וקשישים לשטחי עזה, התמונות הקשות של משפחות שלמות כפותות ושרופות – כל אלה נחרטו עמוק בליבנו. נוסף לכך, לרובנו יש בני משפחה בשירות סדיר או במילואים, והדאגה להם אינה מרפה.

לטראומה הקשה שאנו חווים, כיחידים וכעם, נוספה קשת של רגשות שליליים, הנעה מחוסר אמון, חוסר תקווה, ייאוש, חוסר אונים ובלבול, ועד לכעס וזעזוע עמוק מעוצמת הרוע אליה נחשפנו. יחד עם זאת, בתוך כל אלה, החדשות הטובות הן כי לנפש האדם יש מנגנוני החלמה מפתיעים בחוזקם, בדומה למנגנוני ההחלמה הרפואיים של הגוף. בטראומה גופנית של עצם שבורה מטפלים על ידי חבישה וקיבוע, ונותנים לפציעה להתאחות עם הזמן בזכות מנגנוני האיחוי וההחלמה הטבעיים, וכך קורה גם במצבים של "פציעה" נפשית.

כמעטפת נוספת, נוכל למצוא חיזוק ונחמה בפסוקים מן המקורות, ובראשם משנה מתוך פרקי אבות; במסכת אבות פרק א', משנה ז' כתוב: "נתאי הארבלי אומר: הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתייאש מן הפורענות". ננסה להבין למה הכוונה.

הכל יכול להתהפך לטובה

מסכת אבות (פרקי אבות) היא המסכת התשיעית בסדר נזיקין במשנה. המסכת עוסקת בענייני מוסר, מידות טובות ודרך ארץ, ובנויה ממאמרים קצרים של חכמי המשנה - התנאים, דרכם הם מבטאים את השקפת עולמם. נתאי הארבלי היה אב בית הדין לצדו של יהושע בן פרחיה, ששימש כנשיא הסנהדרין, וזוהי המשנה היחידה בפרקי אבות המיוחסת לו.

ישנן פרשנויות רבות למשנה זו ורבדים שונים להבינה, אך אנו נתרכז במסר הבא לחזק ולעודד את כל מי שנתון בצרה, כמונו עתה: אל לנו להתייאש בגלל פורענות שבאה עלינו. כלומר, מי שעבר חוויה קשה וטראומתית או משבר חמור בחיים, למרות התחושה שכביכול 'הכול אבוד' ויש רק חושך מסביב – עדיין אסור לו לאבד תקווה. אסור להתדרדר לייאוש תהומי משום שהחיים, כידוע, הם כמו גלגל – פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. יש תקופות טובות יותר ויש פחות, יש עליות ויש מורדות ומן הסתם, אחרי תקופה קשה יגיעו ימים טובים יותר. במציאות החיים האנושית, אנו מגלים את היכולת להתמודד ולהתקדם גם כאשר באים עלינו מכשולים, בעיות ומצבים מסובכים, מתוך הבנה ואפילו ידיעה, כי הדברים יכולים להתהפך לטובה. התנא ניתאי הארבלי, מעודד את האדם לא להתייאש ולהמשיך להתקדם, להתגבר על אתגרים ולהתמודד עם פורענויות, ולמצוא בתוכו תקווה ואמונה באפשרות להשגת שיפור והתקדמות, על אף המציאות הקשה.

תעצרו רגע ותחשבו על זה. להיות חולה - זה כואב, זה מייאש. לחכות לשווא לפרי בטן – מתסכל ומאכזב. לרצות להתחתן ולא למצוא? גורם לבדידות, לדכדוך. לאבד מישהו קרוב - דיכאון עמוק. אבל תחשבו שוב. כמה חולים המשיכו לחיות עוד שנים רבות בניגוד לתחזיות הרופאים? כמה אנשים שהיו בשפל המדרגה מבחינה כלכלית, קמו והשתקמו ואפילו התעשרו? לכמה זוגות הרופאים הודיעו נחרצות שלעולם לא יצליחו ללדת - וזכו לילדים? כמה רווקים ורווקות שכולם התייאשו מכך שיעמדו מתחת לחופה, מצאו לבסוף בן/בת זוג שהיו הרבה מעבר לציפיותיהם ולחלומותיהם? וכך בכל תחום, לעולם אסור להתייאש.

עוד לא אבדה תקוותנו

ייאוש הוא לא רגש יהודי. אנחנו יכולים להרגיש כאב, אכזבה, צער, אבל ייאוש הוא רגש שתוקע אותנו, שמונע מאתנו להתרומם ולהתמלא בתקווה. לאורך כל ההיסטוריה, ראש הטופס

סבל העם היהודי ממכות קשות שניחתו עליו, אך מעולם לא איבד תקווה. לא סתם "עוד לא אבדה תקוותנו" היא שורה בהמנון הלאומי שלנו... מאז ומתמיד, הזהות היהודית ורוחה ממשיכות להתקיים בזכות התמדה והתמודדות עם אתגרים. עצם המאבק התמידי הזה והיכולת להתמודד עם כל קושי, הוא יסוד מרכזי ברוח היהודית. האחדות והגיבוש שלנו כעם אחד, כתף אל כתף לאחר האסון, ותנופת ההתגייסות המדהימה של כל המגזרים במדינה ושל העם היהודי בתפוצות - היא דוגמה מעוררת השראה לכוחות האדירים שיש לנו, להיאחז בתקווה ובאמונה בטוב.