מרתק: העולמות השלמים שקיימים בתוך שלהבות נרות החנוכה

שמתם לב שלאור נרות החנוכה יש סגולה מהפנטת? אם תמקדו את העיניים בשלהבת הנר, מבלי להזיזן, תוכלו ממש להיכנס למין מצב מדיטטיבי ולהתנתק לכמה רגעים מהמאורעות החיצוניים (שבחנוכה הזה במיוחד הם קשים מנשוא). "אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד" - כך אומרת תפילת החג, כאשר ההזמנה 'לראות את הנרות' היא הזמנה לרגיעה, למדיטציה, לסוג של חוויה רוחנית אל מול הלהבות הקטנות. בשלהבת הנר אנחנו יכולים למצוא חיבור ייחודי בין פתילת הצמר או השעווה – ללהבת האש, המייצג את החיבור שבין החומר לרוח ובין הגוף לנפש.

האש היא יסוד רוחני

כשאנו מביטים בנרות החנוכייה – אנחנו רואים מנורה (העשויה ממגוון חומרים, קישוטים, עיטורים וואריאציות כיד הדמיון של אמנים ויוצרים) ועליה ניצבים שמונה נרות דולקים. לכאורה, אין פשוט מזה. אבל למעשה, לאור הנרות יש משמעות רוחנית עמוקה.

חכמנו חילקו את החומר הפיזי הקיים בעולם לארבעה יסודות – אש, רוח, מים ועפר. יסוד האש שונה משלושת האחרים משום שהרוח, המים והעפר הם כולם פיזיים. כלומר, ניתן למדוד אותם, חלים עליהם חוקים פיזיים מסוימים והם מוגבלים בזמן ובמקום. לעומתם, האש היא אלמנט מופשט. אי אפשר למדוד אותה והיא אינה מוגבלת למקום כלשהו ולזמן כלשהו. נוסף על כך, העוצמה שלה אינסופית. נר אחד יכול להדליק מספר אינסופי של נרות, באופן תיאורטי, מבלי שיפסיד מאורו כלום. האש היא היסוד הרוחני ביותר, כי במובן מסוים, מציאותה נוגדת את חוקי הטבע.

קשר בין חומר לרוח

בספר המיסטי העברי הקדום, ספר הזוהר (חלק א', עמוד נ, ע"ב), אנו מוצאים עוד הזמנה להסתכלות מדיטטיבית באור הנר. הנה חלקים מן הכתוב בזוהר, בתרגום לעברית: "המבקש לדעת חכמת היחוד הקדוש יסתכל בשלהבת העולה מן הגחלת או מן הנר הדולק, שכן השלהבת אינה עולה אלא כשהיא נאחזת בדבר גס".

אנחנו יודעים כי הנר אינו יכול לבעור מבלי להיאחז בפתיל או בשעווה (דבר חומרי, גס) ובהקבלה של ספר הזוהר: הרוח אינה יכולה להתקיים בעולם הזה ללא גוף. המסורת היהודית-קבלית מדגישה דווקא את היותו של הגוף משכנה של הנפש ואת מערכת היחסים ההוליסטית והעדינה המתקיימת בין רבדי הקיום הגשמיים והרוחניים שלנו. כל עוד הנר דולק, כל עוד השלהבת נאחזת בפתיל, הגוף שלנו חי ואנחנו קיימים.

מי שיש לו ראיה חדה במיוחד, יכול להבחין כי בשלהבת יש בעצם שני אורות שצבעוניותם שונה - אזור של אור שחור-כחלחל-אדמדם בסביבת הפתיל ואזור של אור לבן בהיר מסביבו או מעליו. מהי המשמעות הרוחנית של הבדלי הצבע הללו? במפת הקיום האנושית שאותה מגלה לנו בעל הזוהר באמצעות ההתבוננות בנר, הפתיל מקביל לגוף, ואילו שני חלקיה של השלהבת מקבילים לממדי הרוח והתודעה האנושית.

ועוד אומר הזוהר: "אור תכול זה-שחור זה לעתים נהפך אדום, ואילו האור הלבן שעליו אינו משתנה לעולם, שהרי לבן הוא תמיד". במילים אחרות: סיפור חיינו, הדרמה המתקיימת במרחבים שבין הפתיל, או הגוף, ובין האישיות, כלומר האור הצבעוני, היא המקיימת והמגלה את האור הרוחני בעולם (האור הלבן). בכל רגע ורגע מתגלה האישיות שלנו על גווני גווניה, והיא המפיצה את האור, את הטוב בעולם. יחד עם זאת, בדיוק כמו הנר, כל רגע של חיים מקרב אותנו אל סופם. בעירת הנר מכלה את הפתיל וכך גם אנרגיית החיים שלנו מגיעה אל קיצה. בשיבה טובה, כך אנו מקווים...