צריך להבין: לא כל ילד שאיבד את שני הוריו הוא בר-אימוץ

"חברים וחברות, אני פונה אליכם בבקשה אישית. אם מישהו מכיר תינוק או תינוקת, ילד או ילדה שנשארו יתומים כתוצאה מהטבח הנורא, שאין להם משפחה שתמשיך ותחליף את הוריהם, אני אשמח שתקשרו אותי למי שמטפל בהם. אני ובעלי נשמח לאמץ ולנסות לתת לו או לה את החיים ואת המשפחה שנלקחו מהם בטרם עת. בבקשה, תשלחו למי שמכיר".

את הפוסט הזה העלתה בראשית המלחמה אושיית רשת פופולרית, יוצאת תכנית ריאליטי ידועה. אחריה, העלו גם זמר ידוע ואשתו פוסט בחשבון האינסטגרם שלהם, ובו כתבו:

"אשתי ואני מבקשים לאמץ לחיק משפחתנו את אביגיל היקרה (אביגיל עידן בת הארבע שהתייתמה מהוריה סמדר ורועי עידן, והוחזרה משבי חמאס לאחר 50 יום. ד.ש) שימים ולילות שלמים ראינו כל עם ישראל את החיוך המתוק שלה אל מול עינינו, ייחלנו לרגע שהיא וכל שאר החטופים יחזרו הביתה, מתפללים בשביל כולם. מבקש מנציג המשפחה ליצור עמנו קשר".

התגובות הזועמות לא איחרו להגיע, וביקורת קשה הוטחה אל מול הבקשות: "אין עמדת חלוקה של יתומים ואין איש קשר שמתקשרים אליו כדי לברר איך מאמצים יתום מהדרום. לילדים האומללים הללו יש בני משפחה מורחבת. סבים, סבתות, דודים ודודות, ועוד הרבה מאוד אנשים שיטפלו בהם לפני שפשוט ימסרו אותם לאימוץ", ענתה בחריפות דמות טלוויזיונית ידועה שהיא גם עובדת סוציאלית במקצועה. אחרים כתבו: "יש לה משפחה ברוך השם. אתם עושים צחוק? יש אנשים שרק מחכים לה, תפסיקו עם זה".

ברוך השם, ליתומי הטבח בעוטף (שהתייתמו משני הוריהם) יש משפחות מורחבות, חמות ותומכות שידאגו להם ויגדלו אותם, ואין שום סיבה להפרידם ממשפחותיהם ולמסרם לאימוץ. בהקשר הנוכחי, כשכולנו כואבים את מה שעברו הילדים האלה ומה שנאלצו לראות מול עיניהם, ברור שהמשך הטיפול בהם בחיק המשפחה הביולוגית המורחבת הוא האפשרות הטובה ביותר. יחד עם זאת, במקרים רבים אחרים, גם בעתות שלום, אימוץ ילדים שהוריהם הביולוגיים, משלל סיבות וגורמי רקע, אינם מסוגלים לטפל בהם, היא דרך להבטיח את שלומם הגופני והנפשי, חינוכם ועתידם.

ישראל מתבלטת בין המדינות המערביות בשיעורי ילודה גבוהים יחסית. אין מה לעשות, אנחנו עם אוהב ילדים. ילדים הם העתיד, הם מסמלים את ההמשכיות המשפחתית, החברתית והלאומית, ובמדינה המיוחדת שלנו – לחיות כזוג ללא ילדים עדיין נחשב לסטייה מהנורמה. זוגות רבים שלא יכולים או לא רוצים להביא ילד ביולוגי לעולם, יכולים לקבל ילד דרך אימוץ - אימוץ ארצי של ילדים שנולדו בארץ ואימוץ בין-ארצי של ילדים שנולדו בחו"ל. האימוץ הוא הליך המקנה לאדם מעמד חוקי של הורה על ילד שנולד לאנשים אחרים.

אימוץ כבר בתנ"ך

מתברר שאימוץ ילדים היא תופעה עתיקה, וימיה כימי האנושות. בתנ"ך אפשר למצוא דוגמאות ידועות לסיפורי אימוץ, כשהמפורסם שבהם הוא התינוק העברי משה, שאומץ על ידי בת פרעה המצרית (בשפה של היום, קוראים לזה אימוץ בין-גזעי. כלומר, מוצאו ותרבותו של הילד המאומץ שונים מאלה של ההורים המאמצים): "ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן". (שמות, ב', י')

בספר בראשית, ט"ז, ב' אומרת שרה העקרה לאברהם: "בא נא אל שפחתי, אולי אבנה ממנה". למה היא מתכוונת במילה 'אבנה'? זהו בעצם סוג של אימוץ, אם כי לא במובן הקלאסי, כי אם לשפחה של שרה ייוולד ילד שאביו הוא אברהם, הילד ייחשב כילד של שרה, ייקרא על שמה וכך יבנה הבית ותמשיך השושלת.

במגילת אסתר אנו מתוודעים לראשונה אל אסתר, שהתייתמה מהוריה. בן הדוד שלה, מרדכי, לוקח לו אותה לבת (זהו המקרה היחיד בתנ"ך של אימוץ בת): "ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דדו כי אין לה אב ואם... ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת". (ספר אסתר, ב', ז'). הביטוי המופיע כאן – "אמן" חוזר גם בהמשך: "ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר היתה באמנה אתו" (ספר אסתר, ב', כ'). זהו למעשה המקור למונח המודרני "משפחת אומנה", כשהכוונה היא למשפחה המקבלת לחזקתה ילד לתקופה מסוימת ולעיתים אפילו עד לבגרות, אך אין לה מעמד חוקי של משפחה מאמצת.

גם במגילת רות, מאמצת הסבתא נעמי את בנה של רות, כלתה מבנה שנפטר מחלון, אשר הרתה לבועז, בעלה הנוכחי: "ותקח נעמי את הילד ותשתהו בחיקה ותהי לו לאמנת"... ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי". (רות, ד', ט"ז, י"ז). נעמי היא האימא המאמצת של בנה של נעמי, והוא נחשב, בעיני שכנותיה, לבנה ממש.

לפני אלפי שנים לא היו שירותי רווחה ולא עובדות סוציאליות כמו בעידן המודרני, אך עדיין, מסתבר שאנשים טובים שפותחים את ליבם ואת ביתם לילד זר ומעניקים לו מעטפת משפחתית חמה ואוהבת, הכוונה וליווי לכל ימי חייו – היו תמיד, בכל זמן ובכל תקופה... גם אם הנושא של יתומי מלחמת "חרבות ברזל" הוא נושא 'חם' שמעורר הרבה אמוציות בישראל, ישנם בארץ ילדים רבים אחרים, שבלי קשר למלחמה, משוועים לבית חם ולמסגרת משפחתית תומכת, ומחכים שמישהו יושיט להם יד.