5 דברים שלא ידעתם על עשרה בטבת

הבבלים חונים על חומות ירושלים ופותחים במצור, הנאצים מחוקקים חוקים מפלים נגד היהודים, וגשם כבד מאיים להטביע את העולם – אלו מקצת העובדות הקשורות ביום הצום שאנחנו מציינים ביום שישי הקרוב. עשרה בטבת הוא חלק מסדרת הצומות שמספרים בסדר כרונולוגי את הטרגדיה של חורבן בית המקדש וממלכת יהודה, לפני אלפי שנים, מהיום שבו התייצבו צבאות נבוכדנצר סביב חומות העיר, ועד היום בו שרפו את העיר והגלו את העם. עשרה בטבת פותח את כל הפרשייה הזו, ומשמעויות רבות ניתנו לו במשך הדורות. קבלו 5 עובדות שלא ידעתם עליו.

א. מה זה בכלל טבת?

"שמות חודשים עלו עמנו מבבל" אמרו חכמים. גם חודש טבת מקורו בחודשים הבבליים ופירושו בשפה האכדית הוא 'טביתו' – כלומר 'זה שטובע'. שם זה מצביע על העובדה שבחודש זה העולם טובע בגשמים היורדים על שדותיו. היו גם שפירשו שם זה מלשון 'טובה', כי בחודש זה אסתר המלכה, כמסופר במגילה, נלקחה לארמון המלך אחשוורוש, מה שהכין את הקרקע לישועה של ישראל מידי גזרת המן הרשע. למשמעות זו גם קשור מזלו של החודש, 'גדי', כי 'גד' זו מילה שפירושה מזל, על שם ה"מזל" שנפל בחלקו של ישראל, שאסתר נבחרה לבוא אל המלך. טבת, אגב, אינו רק שם של חודש, אלא גם שם של 'תקופה'. יש ארבע תקופות על פי המקורות – תקופת תמוז, תקופת תשרי, תקופת טבת ותקופת ניסן. התקופות האלה מקבילות לארבע עונות השנה, אך גם יש להן משמעות רוחנית, ולא במקרה נופלים צומות החורבן, וביניהם עשרה בטבת, דווקא ב'תקופות' מסוימות, כמו שנראה בסעיף הבא.

ב. כשהאיזון מופר יש חורבן 

למועדי ישראל יש רבדים שונים, והם מקבלים את משמעותם גם ממאורעות היסטוריים, גם ממחזור החיים החקלאי, וגם מהתרחשויות מטאורולוגיות. חנוכה למשל, אותו ציינו לא מזמן, יוצא תמיד סמוך לתקופה של "יום ההיפוך", היום שבו שעות האור במשך היום הולכות וגדלות, אחרי חודשים בהם הצטמצמו בהדרגה. עובדה זו מסמלת את המשמעות של חנוכה, שבו האור מתחיל לגרש את החושך. כמו באור וחושך שדוחקים זה את רגליו של זה במהלך השנה, כך גם בין החום והקור ניטש תמיד מאבק. תקופות שבהן מופר האיזון – חודשים של שיא החום או שיא הקור – הן תקופת טבת ותקופת תמוז. לפיכך דווקא בחודשים אלה מציינים ימים של חורבן (עשרה בטבת, שבעה עשר בתמוז, וגם תשעה באב שנופל ב'תקופת תמוז'). הם מנוגדים לחודשים ניסן ותשרי, החודשים של האיזון, שבהם מזג האוויר נעים, ולכן מציינים בהם חגים של גאולה – פסח וסוכות.

ג. האם תוכלו לצום שלושה ימים ברצף?

עשרה בטבת הוא לא הצום היחיד בחודש טבת. שלושת הצומות הידועים שעוסקים בחורבן בית המקדש הראשון מסודרים לפי הכרונולוגיה הזאת: הבבלים מגיעים אל החומות (עשרה בטבת), הבבלים פורצים את החומות (שבעה עשר בתמוז), הבבלים שורפים את בית המקדש (תשעה באב). בחמישה בטבת, כשנה וחצי אחרי חורבן הבית, מגיע המבשר לבבל ומודיע ליהודים הגולים שנמצאים שם על הבשורה הקשה. יש דעה שאומרת שדווקא התאריך הזה, חמישה בטבת, צריך להיות יום צום, ולא עשרה בטבת. גם בתשעה בטבת יש נוהגים לצום על מותו של עזרא הסופר, דמות מרכזית בשיבת ציון ובבניין בית שני, אחרי גלות בבל. אירוע נוסף היה תרגום התורה לשפה היוונית בגזרת המלך תלמי, שנתפסה בעיני יהודי ארץ ישראל כפגיעה בקדושת התורה, והם קבעו צום ביום שזה קרה, שמונה בטבת. לפיכך, מלבד עשרה בטבת, גם התשעה, השמונה והחמישה בו הם צומות אופציונליים לכל החפץ.

ד. יום השואה הראשון

יום השואה שכולנו מכירים נקבע בתאריך כ"ז בניסן, מתוך רצון לקשור אותו עם מרד גטו ורשה שהתרחש בחודש ניסן עצמו (למעשה המרד התחיל בערב פסח, אבל לא רצו לקבוע את יום השואה בערב פסח, אז דחו אותו לכמה ימים אחרי פסח). אבל כמה שנים לפני שיום זה נקבע בידי הנהגת המדינה, הרבנות הראשית של היישוב היהודי בארץ ישראל, בחרה את עשרה בטבת להיות 'יום הקדיש הכללי', שבו יוכל להגיד קדיש כל מי שלא יודע באיזה תאריך נספה הקרוב שלו. היו גם ניסיונות להפוך את היום הזה ליום השואה במובן הרחב יותר, עם תפילות, קינות, וקריאת "מגילת אירופה" לזכר החיים היהודיים שנחרבו. אולם בסופו של דבר יום זה, 'יום השואה הראשון', נעשה פחות מרכזי בזיכרון השואה בחברה הישראלית.

ה. צירופי מקרים קלנדריים

אירועי החורבן של העם היהודי מופיעים ומתגלים באופן מפתיע ומעניין בעוד מקומות בהיסטוריה. כך למשל בתשעה באב, יום חורבן הבית, התרחשו במהלך ההיסטוריה גירוש יהודי אנגליה (1290) וספרד (1492), ועוד אירועים טרגיים רבים. יהיה מי שיראה בזה צירוף מקרים סתמי, ויהיה מי שיראה בזה אות משמים, אבל בין כה וכה המשמעות הסמלית והפואטית של זה ברורה. גם עשרה בטבת, היום בו התחיל המצור כאמור, היה נקודת ציון בדרך הייסורים של חורבן יהדות גרמניה. בתאריך זה, בשנת 1938, נאסר על יהודים לעבוד ביחד עם גרמנים, גזירה שכמו המצור על חומות העיר ירושלים, הטרימה את החורבן הגדול שיבוא מעט אחריה.

כמו כל המועדים בלוח השנה היהודי, גם עשרה בטבת טומן בחובו רבדים־רבדים של משמעויות מגוונות, שהולכות וטופחות ומתרחבות מדור לדור. יום המסמל את בואו של הגשם המטביעה את העולם בברכתו, אך גם את הכפור המצמית והפרת האיזון של מזג האוויר בארץ. יום אבל על מאורעות שהתרחשו לפני אלפי שנים, אך גם יום הנצחה למאורעות טרגיים שהתרחשו רק במאה שעברה. יום שמחבר בין הזכר של עבר והאבל של ההווה. "צום ראשית החורבן [עשרה בטבת]" נכתב על יום זה בעיתונות העברית לפני שבעים שנה, "הוכרז יום זיכרון לאחרית החורבן [השואה]. יום שבו סמך מלך בבל אל ירושלים הוא אב-פורענות לעם שאיבד עצמאותו ולבש כלי גולה. קו אחד מתוח מנבוכדנצר עד הרוצח הגרמני. חיית-הטרף מבבל, רומי וברלין בקשה לטרוף את ישראל".