מהי בכלל 'ברכת הגומל' שברכו החטופות המשוחררות בכותל?

בשבוע שעבר התקיים בכותל מעמד מרגש – שלוש חטופות שהשתחררו משבי חמאס, הגיעו למקום כדי לומר "ברכת הגומל". השלוש הן ספיר כהן מקרית אתא, בת 29, ילנה טרופנוב, בת 50, ואירנה טורפנוב, בת 73 מקיבוץ ניר עוז. בן זוגה של ספיר, סשה טרופנוב, (בנה של ילנה ונכדה של אירנה), עדיין נמצא בשבי החמאס.

השלוש נחטפו מביתה של משפחת טרופנוב בניר עוז במתקפה הנוראה ב-7 באוקטובר.  בערב שמחת תורה, הגיעו בני הזוג ספיר וסשה (המתגוררים יחד בתל אביב) לקיבוץ כדי לחגוג את החג עם משפחתו של סשה. כשהחלה המתקפה, כל בני המשפחה הסתתרו יחד בממ"ד, אך המחבלים פרצו פנימה. הם רצחו את האב ,ויטלי טרופנוב, וחטפו את ספיר, סשה, ילנה ואירנה. שתי האחרונות שוחררו מהשבי לאחר התערבותו של פוטין, בשל אזרחותן הרוסית. ספיר שוחררה מהשבי לאחר שנכללה בפעימה השביעית להחזרת חטופים. כאמור, סשה עדיין בשבי.

שלוש החטופות ששוחררו, עמדו בכותל מחובקות ודומעות, אך גם מחייכות, ובירכו את "ברכת הגומל" בהתרגשות רבה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, הַגּומֵל לְחַיָּבִים טובות שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוב". הקהל שהקיף אותן ענה 'אמן', והן המשיכו: "מִי שֶׁגְּמָלְךָ טוב. הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוב סֶלָה".

לאחר מכן הוסיפו את דברי "מזמור לתודה" (תהילים, ק', א'-ה'):

"מִזְמוֹר לְתוֹדָה: הָרִיעוּ לה' כָּל-הָאָרֶץ. 
עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה; בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
דְּעוּ כִּי ה', הוּא אֱלֹהִים: הוּא-עָשָׂנוּ, ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה; הוֹדוּ-לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
כִּי-טוֹב ה', לְעוֹלָם חַסְדּוֹ; וְעַד-דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ".

עשרות המתפללים ששהו במקום, הצטרפו לנשים ושרו בהתרגשות את "שיר למעלות", "עם ישראל חי" ושירים נוספים, כולל שיר חסידי פופולרי שמילותיו לקוחות מהסידור ומתאימות בדיוק למצבם של החטופים, שאנו כל כך מצפים שיחזרו הביתה בריאים ושלמים: 

"אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל
הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה
הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה
הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם
וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה
וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה
וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה
הָשָׁתָא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב
וְנֹאמַר אָמֵן".

למה מברכים ברכת הגומל?

ברכת הגומל היא ברכת שבח לאלוהים על טובה שגמל למברך. מי שמברך אותה הוא אדם שהיה בסכנת חיים או בסכנה משמעותית אחרת, וניצל ממנה. הפירוש הוא, שהמברך מודה לקב"ה הגומל טובות אף ל'חייבים' – כלומר, למי שאין זכויותיהם מצדיקות זאת. הבסיס להלכה הזאת הוא מזמור בתהילים ק"ז, המפרט את ארבעת המקרים שבהם מברכים, ואת הגאולה המתאימה שמביא ה' בעקבות הקריאה לעזרה של מי ששרוי במצוקה. הארבעה הם: יורדי הים, הולכי מדברות, מי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים (שזהו המקרה של החטופות שהשתחררו).

בעיקרון, צריך לברך "ברכת הגומל" תוך שלושה ימים מאז שניצל האדם, אבל מותר להמתין גם עד שלושים יום כדי לומר את הברכה במניין (של עשרה גברים), ולמעשה, גם אם לא בירך האדם לאחר זמן רב, הוא יכול לברכה תמיד. 

האם החיילים צריכים לברך 'הגומל'?

לפי ההלכה היהודית, בהחלט כן. החיילים שלנו עוסקים בפעילות ביטחונית שיש בה סיכון רב, ולכן הם נחשבים כהולכי דרכים שיש בפעילותם סכנה ועליהם לברך 'הגומל'. הברכה צריכה להיאמר רק לאחר סיום הפעילות המסוכנת, מפני שרק לאחר שניצולים לגמרי מן הסכנה – מברכים (דרכם של הולכי המדבריות נמשכה חודשים, והם היו מברכים רק אחרי שהגיעו ליעדם בשלום). חייל קרבי בסדיר צריך לברך בסיום שנות השירות, וברכתו תעלה על כל הסיכונים שעבר במשך הפעילות הביטחונית והאימונים. חייל קרבי במילואים, שהיה בסיכון בשירותו, יברך בסוף שירות המילואים. כאשר יש קרב או אירוע מסוכן בצורה משמעותית תוך כדי הלחימה, צריך לברך 'הגומל' מיד אחרי שהאירוע הסתיים, והחיילים חזרו בשלום לשגרת פעילותם. ובסיום שירותם הצבאי, יחזרו לברך 'הגומל' על פעילותם הביטחונית שנמשכה לאחר מכן 

לצערנו הרב, החיילים הלוחמים בעזה, נקלעים לקרבות קשים ולאירועים מסוכנים כמעל בכל יום מחדש. כפי הנראה, ברכות "הגומל" נאמרות במאהלי צה"ל לא מעט, בסיומו של כל יום קרב, ובלוויית מיליוני תפילות נוספות של החיילים ושל כולנו בעורף – שיחזרו כולם הביתה בשלום.