עוד חוזר הניגון: אמנים שממלאים אולמות עם פסוקים מהמקורות

"והאמת
שאין אמת אחת או שתיים,
ציפור ברחה לי מהידיים,
והשקר בן חלוף.
והאמת
שאתה הוא אלוהינו
ואתה הוא מושיעינו
ואת אהבתי בסוף".

(מלים ולחן: שלמה ארצי)
 

אולי תתקשו להאמין, אבל כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת, הוציא שלמה ארצי אלבום רומנסות ופיוטים וגם שר שירי קודש ותפילה. למשל, "יברכך השם מציון" בלחן של דוד ויינקרנץ - שיר שזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר החסידי (בביצוע הזמרת אילנה רובינא) וארצי הקליט לו גרסת כיסוי. ארבעה עשורים ויותר לאחר מכן, בשנת 2016, הקליט ארצי עם הזמר הדתי ישי ריבו את הדואט המצמרר "והאמת" אותו כתב והלחין, בו הוא מבטא אמונה חזקה בבורא עולם.

בשנים 2006-2005, המוזיקה היהודית, עם טקסטים הלקוחים מהמקורות, הצליחה להפוך לזרם מרכזי בעולם המוזיקה הישראלית, כשהאמנים המובילים היו שולי רנד, עמיר בניון, עובדיה חממה ועוד. באותם ימים, זה היה מופרך להאמין שגם מוזיקאים לא דתיים, כמו שלמה ארצי וברי סחרוף, יקליטו חומרים אמוניים וישירו על ישועת השם וגדולתו בלי למצמץ. בסופו של דבר, לא רק שאותם אמנים לא חששו לגעת ביהדות באופן ישיר ובלתי אמצעי, אלא שהדואט של ארצי וריבו, בו שניהם שרים: "והאמת שאתה הוא אלוהינו, ואתה הוא מושיענו" מסמל עליית מדרגה משמעותית. בשיר, נע ארצי מהעולם הזה, שבו האמת מתעתעת ולא ברורה, אל עבר האמת האבסולוטית שטמונה בקב"ה. הוא מתחיל ב'אמת' של העולם הזה - "והאמת, שאין אמת אחת או שתיים, ציפור ברחה לי מהידיים, והשקר בן חלוף", ולאחר מכן מגיע אל האמת האבסולוטית שאין בלתה - "והאמת, שאתה הוא אלוהינו, ואתה הוא מושיעינו...".

 
ככה זה התחיל

החל משנת 2005 התפתחה בעולם המוזיקה הישראלי תופעה תרבותית מרתקת, חוצת מגזרים - מוזיקה יהודית מקורית. מבחינה היסטורית, המוזיקה היהודית במאות השנים האחרונות, ובעיקר במזרח אירופה, נשענה על הרעיון של "קטונתי מליצור" ולכן נלקחו פסוקים מהמקורות ובעיקר מהתנ"ך כפי שהם, הולחנו והושרו, ושימשו תחליף לשירה המפותחת של תור הזהב בספרד רק מאות שנים בודדות קודם לכן. מאז, המוזיקה היהודית המסורתית באה לידי ביטוי בהרכבים של חתונות או שמחות אחרות, בהם 'מיחזרו' שירים "חסידיים". הרבה מהלחנים של שירים אלה, היו לקוחים מהמוזיקה ומהפולקלור של אותן קהילות מזרח אירופאיות, כאשר הסגנון המוזיקלי הושאל מתושבי המקום הלא יהודים. כך למשל, המוזיקה ה"חסידית" המוכרת לנו, מבוססת למעשה על מוזיקת פולק (עממית) מזרח-אירופאי.
עם ראשית שיבת ציון, עולם המוזיקה בארץ ישראל של יהודים שהוגדרו 'חילונים', העתיק וחיקה את התרבות האוניברסאלית של אומות העולם (בעיקר במערב), וכך נוצרו מילים ולחנים חדשים ומקוריים, שאין להם קשר ליהדות כלל. המוזיקה היהודית המסורתית בתקופה זו נחשבה למוזיקה "דתית" ופעלה בציר נפרד מהמוזיקה ה"חילונית". 

כאמור, בערך משנת 2005, החלו להקות והרכבים שצמחו באווירה היהודית הדתית והמסורתית, ואחריהם גם אמנים שאינם דתיים, ליצור מוזיקה מפותחת מהמקורות, הנשענת על מקורות היהדות, כשהם נוטים לעבר יצירה נטו של מוזיקה ששמה המדויק הוא "המוזיקה היהודית-ישראלית המתחדשת". ההתפתחות של הז'אנר הזה נעוצה בסיבות רוחניות, תרבותיות, סוציולוגיות, פסיכולוגיות ופוליטיות רבות, ובאופן כללי נשענת על התפיסה של "חדש ימינו כקדם".

יצירה יהודית
ז'אנר "המוזיקה היהודית-ישראלית המתחדשת" כולל מגוון אפשרויות. זה יכול להיות לחן למילים מקוריות של האמן, שבהן משובצים פסוקים מן המקורות, כשהלחן נותן חיות ומשמעות לפסוקים. אפשרות נוספת היא הלחנה של מזמור שלם (בעיקר מתהילים) או חלק גדול ממנו, או הלחנת פיוטים של חכמי ישראל שנכתבו במשך הדורות. למשל, האלבום של מאיר בנאי משנת 2007, כולל פיוטים יהודיים וגם פיוטים עם לחנים מסורתיים. להצלחה עצומה זכה השיר "לך אלי" מתוך האלבום, המבוסס על הפיוט "לך אלי תשוקתי" מאת ר' אברהם אבן עזרא, אשר נכתב במאה ה-12. עוד אפשרות היא נעימה או קטעים אינסטרומנטליים – נגינה ללא שירה, המורכבים מחומר מוזיקלי שנחשב למקצועי ומוכר בעולם, ולא מוזיקה עממית כמו בז'אנר החסידי.

ז'אנר "המוזיקה היהודית-ישראלית המתחדשת" מתרחב מיום ליום ומשנה לשנה וכולל מגוון רחב של זמרים והרכבים: אמנים דתיים מבית (ישי ריבו, אורי דוידי, חנן בן ארי). אמנים חוזרים בתשובה (שולי רנד, עמיר בניון, מאיר בנאי, אביתר בנאי, יזהר שאבי, עדי רן ועוד). אמנים שאינם דתיים אך יוצרים מוזיקה יהודית (דוד ד'אור, ברי סחרוף, קובי אוז ועוד), ואמנים יהודים מהתפוצות (מרדכי בן דויד, מתיסיהו, אברהם פריד ועוד).
אולי האספקט המעניין ביותר של המוזיקה היהודית-ישראלית המתחדשת מתבטא באמנים שאינם דתיים שהחלו ליצור בז'אנר, מבלי לשנות את אורח חייהם. הם רואים את עצמם חלק מהקשר היהודי העמוק של הדורות, חכמת הדורות וחכמי ישראל. כשאנחנו רואים אמן כמו ברי סחרוף מרעים בשיר לפני החיילים: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל", הוא מבטא את התופעה החדשה-יחסית הזו. בשביל לקחת חלק במוזיקה יהודית, מסתבר, לא צריך להיות דתיים.