שלוש שאלות שיכולות לשנות את מערכת היחסים שלכם עם אוכל

כשזה מגיע לאוכל, חשוב שנשים לב כיצד אנו מרגישים לגבי עצמנו, וכיצד אנחנו חושבים על האוכל שאנחנו אוכלים. פסיכולוגית בשם ליסה פיירסטון טוענת שישנם 'מסרים' שאנחנו מקבלים בתת המודע שלנו לגבי אוכל, ועלינו ללמוד להאזין לעצמנו ולקולות שעולים בנו סביב האוכל. 

"לחוויות הילדות הראשונות שלנו, שבהן למדנו איך להזין את עצמנו, יש השפעה חזקה לאורך כל חיינו. אם נוכל לזהות ולהבדיל אלו גישות לא בריאות הפנמנו סביב אוכל, סביר שנמשיך בתת המודע שלנו במעגל של ביקורת עצמית או אפילו ענישה והלקאה עצמית בכל פעם שאנחנו אוכלים".

לדבריה, כשאנחנו עושים זאת, כשאנחנו לוקחים זמן להרהר בסוגי המסרים שקיבלנו סביב אוכל, חלק מה'מסרים' הללו עשויים להיות מזוהים מיד עם כאב נפשי חד מאיזה קול 'פנימי' שלוחש לנו שאנחנו שמנים מדי ושבטח עכשיו נצטרך שוב לרדת במשקל. 

"כשהיינו במצוקה בילדותנו, אולי קיבלנו שוב ושוב עוגייה בניסיון להרגיע אותנו - דפוס שלא רק מפנק את הילד אלא גם מרגיל אותו למערכת של בולמוס כשהוא בסערה פנימית", מסבירה פיירסטון. "או שהיה לנו הורה שמערכת היחסים שלו עם אוכל הייתה משולבת בבולמוסים כשהם היו בסערה. בין אם ידענו את זה ובין אם לא, הרעיונות והחוויות שלנו סביב אוכל התעצבו והושפעו במצבים הללו".

עוד מציעה פיירסטון להקשיב לקולות הפנימיים שיש לנו סביב אוכל ולראות האם אנחנו 'מזינים' על הדרך רגשות כמו אשמה, חרדה, ספקות עצמיים ושנאה עצמית שמתלבשים ב'קול פנימי קריטי' שמזהיר אותנו לכאורה מפני מה שאינו בריא עבורנו. "הקול הפנימי הביקורתי הוא כמו מאמן אכזרי בתוך הראש שלנו שמרחיב את המחשבות והעמדות ההרסניות שהפנמנו במהלך חיינו. ה'מבקר' הזה יכול להתרכז במה שאנחנו אוכלים ובאופן בו אנו מזינים את עצמנו גם מבחינה רגשית". 

אחת הפעולות החזקות ביותר שאנו יכולים לנקוט כדי לשנות את מערכת היחסים שלנו עם אוכל היא לאתגר את הקול הפנימי הביקורתי שלנו. זה אומר לזהות אותו בכל פעם שהוא עולה ולסרב ל'פקודות' המערכתיות שהוא נותן לנו.