ביום הראשון לחופש - הסירו את הילדה מקבוצת הווצאפ

צריכת החדשות האינטנסיבית שלנו הרגילה אותנו, שאם אין חדשות - אז הכול טוב. איך אומרים, "נו ניוז - גוד ניוז", הרי אחרת היינו כבר שומעים ורואים דיווחים מתפרצים ודרמטיים בכל המסכים, לא?

אז יש פעמים שהנחת היסוד הזו היא יותר מהרסנית: זה שהילד שלכם שקט - לא אומר שהוא לא מסתיר לבה רותחת, ששוצפת וקוצפת, ומאיימת על השקט הנפשי שלו.

את המכתב הבא קיבלתי ממישהי בשם מ', שלא הכרתי קודם, והחלטתי להביא את תוכנו כאן. אני מקווה שאתם, ההורים, תקראו אותו, ותבינו את השלכותיו על עולמם הפנימי של הילדים שלנו. 

"אני כותבת את הדברים הבאים בשביל להזהיר את ההורים שבטוחים שלהם זה לא יקרה. יש לנו ילדה מקסימה שלומדת בכיתה ז'. מתחילת החופש הגדול, בעלי ואני שמנו לב למשהו מטריד - היא בקושי נוגעת בנייד שלה. שום צלצולים, שום הודעות, שום תנועה של חברות לבית. והנה, לפני סוף השבוע, קיבלתי שיחת טלפון מחברה, שהיא גם אמא של אחת החברות של בתי.

"היא אמרה לי שהיא נכנסת אחת לחודש ככה, בנוהל, למכשיר של הבת שלה, כדי לעבור עליו ולראות שהכול תקין ושאין משהו חריג. בין היתר, היא גם נכנסת לקבוצת הווצאפ של השכבה. היא התחילה לגלול לאחור, עד שהגיעה ליום של סיום הלימודים בחטיבה, אז גילתה שמנהלת הקבוצה הסירה את הבת שלנו מהקבוצה. ככה.

"היא חיכתה שהלימודים יסתיימו, ולמורה כבר לא תהיה השפעה עליה - ופשוט הסירה אותה. מחוץ לקבוצה, הבת שלנו נשארה מנותקת לגמרי, ובלי שום אפשרות לקבל מידע. הוטרדנו משאלות מציפות: איפה היו שאר התלמידים? איך זה שאף אחת לא עשתה או אמרה לה משהו?

"קראנו לבת שלנו לשיחה, ושאלנו אותה אם היא מודעת לכך שהסירו אותה מהקבוצה. היא אמרה שחמש בנות התקשרו ואמרו לה את זה. הן אמרו שהן ניסו, ועדיין מנסות, לגרום למנהלת הקבוצה להחזיר אותה, כי 'זה לא יפה'. הבת שלנו אמרה לנו שהיא בסדר עם זה, ושהיא לא רצתה להטריד אותנו בדברים האלה, לכן העדיפה לא לספר לנו. אמרנו לה שאם מישהו מסיר אותה מהקבוצה זה כמו חרם, שזה דבר ענק, ושלא נעבור על כך לסדר היום. לפני שעתיים דיברתי עם האמא של מנהלת הקבוצה, שהייתה בהלם מוחלט. היא לא האמינה שהבת שלה מסוגלת לעשות דבר כזה.

"כעבור חצי שעה האמא והבת היו בבית שלנו להתנצלות. בנוסף, הבת שלה פרסמה הודעת התנצלות בקבוצת הווצאפ אחרי שהחזירה את הבת שלנו לקבוצה. אז, אני קוראת מכאן לכל ההורים, לגלות אחריות ולא להניח שאם אין חדשות אז המצב טוב. אנחנו חייבים להיות ערניים - תמיד. לפעמים הילדים היקרים שלנו בכלל לא מודעים לכך שהם עוברים חרם, ושאסור להם לעבור על כך בשתיקה. ואם אתם כבר יודעים מי אחראי לפשע הזה, אל תשמרו בבטן ואל תהססו לפנות אליו ישירות. בסך הכול, ועל פי רוב, מדובר באנשים טובים. אז דברו, תסבירו, תשאלו. מקסימום תצליחו".