מה יותר חשוב – לעבוד קשה בשביל מטרות, או לעשות מה אני אוהב?
להגשים יעדים זה חשוב. בלי יעדים החיים שטים בלי כיוון ומטרה. הבעיה שהשגת יעדים מורכבת מביצוע משימות, ומשימות הן דבר משעמם ומונוטוני, שעל פי רוב, לא מסב לנו הנאה. ובלי הנאה, איך יהיה לנו כוח וחשק להתקדם?
כמה שוקולד אפשר לאכול?
שאלה מתקילה.
התשובות יכולות לנוע בין 'שלוש קוביות' לבין 'חפיסה שלמה'. מכורים מקצועיים ידברו כנראה גם על יותר מזה.
מה שברור הוא, שלכל אדם יש סף. אחרי הסף הזה, ההנאה מהממתק פוחתת עד שהיא נעלמת.
ואז, אחרי שגמרנו ליהנות מהשוקולד, אנחנו מתחילים לחפש אוכל 'אמיתי'.
כי שוקולד הוא דבר נחמד, אבל כדי לשבוע לאורך זמן - אנחנו זקוקים למזון איכותי ובעל ערכים בריאותיים.
הנאה היא דבר חשוב. היא מטעינה אותנו באנרגיות, היא ממתיקה את החיים – אבל היא שוקולד. היא טובה בשביל כאן ועכשיו. מהר מאד מתמוססת הקובייה על הלשון, נעלם הטעם המתוק, ואנחנו שוב מוצאים את עצמנו הולכים בדרך ארוכה ומחפשים עוד מנת אנרגיה.
ולא, זה לא רעיון טוב במיוחד, לחפש כל הזמן מנות אנרגיה קטנות וזמניות. חיפוש כזה מסיח את הדעת מהיעד, והופך את הדרך לרצף של 'מה מתחשק לי עכשיו'.
כדי להגיע לשביעות רצון אמיתית ועמוקה מחיינו בהיבט השלם שלהם, לא מספיק לנו ליהנות מהדרך. אנחנו מבקשים ושואפים להגיע לארוחה העיקרית: להישג בעצמו.
וזה החלק הפחות נוצץ של הסיפור הזה.
כי לפעמים ההישג הגדול שאליו אנחנו חותרים הוא גדול כל כך, עד שהוא מטיל צל על הדרך כולה. וכשהצל שלו מקדיר את דרכנו, ההכוונה 'נסו ליהנות מהדרך' הופכת להיות בלתי ישימה.
זה קורה בעיקר כשההישג הזה הוא לא חד-פעמי, לא משהו של 'לבוא לנַצֵח ולחזור הביתה', אלא אשכול של הישגים שצריך להתמיד ולקטוף לאורך זמן.
לצאת במבצע חד פעמי של סדר וניקיון יסודיים בבית, זה אולי לא קל, אבל כאן יכולה להיכנס לפעולה אסטרטגיית ההנאה מהדרך, ולהפוך את המבצע למשהו נחמד. נתַגמל את עצמנו ואת המסייעים לנו, ניזום הפסקות קטנות ומהנות ונצלַח את המשימה.
לעומת זאת, משימות קבועות של סדר וניקיון, עלולות להפוך לטורח עד כדי כך, ששום תגמול בדרך לא ישנה את תחושתנו השלילית כלפיהן.
משימות גדולות, כמו כתיבת ספר או פיתוח יזָמוּת עסקית, עשויות להפוך למייגעות ככל שנתקדם בהן, מפני שכל הישג שקשור בהן – כתיבת פרק נוסף, גיוס משקיע נוסף – דורש מיד התגייסות להשגת היעד הבא.
זה הסיכון שבהישגיות - היא הופכת להיות מטלה. עוד מטלה בסדר היום. ומטלות, בהגדרתן, אינן חביבות עלינו. הן מחייבות, הן מתישות, הן משעממות, ולפעמים גם מייאשות.
ובמילים אחרות: כדי להמשיך להשיג, מוכרחים ליהנות מההישגים שלנו. בואו נמצא בהישג הקטן שהשגנו את הצדדים שמעוררים בנו חיוך, שמחה ונעימות. כן, גם אם בשכל ברור לנו כל כך למה המעשה שעשינו חשוב, עד שנראה לנו שמטופש להתייחס לקטנות האלה. זה לא מטופש. לא מספיק שיהיה לנו ברור שהיעד חשוב. אם קשה לנו להשיג אותו, למרות חשיבותו, יהיה חכם מאד שנלמד לטעום בו טעם מתוק.
מתיקות כזו נוכל להשיג, למשל, באמצעות משוב מחמיא על פרק שכתבנו. מותר לנו בהחלט להזמין משוב כזה מֵחָבֵר. בקשרי עסקים, טוב לנו להוסיף נופך ידידותי עם הפרטנרים העסקיים שלנו, במידה הנכונה ומבלי לפגוע ביעילות הקשרים הללו. אם צלחנו את משימות הניקיון היומיות, יהיה מקסים שנעצור בבוקר במרכזו של המטבח, נשאף את ניחוח הניקיון, נהיה מודעים לניצוץ שמחזיר משטח השיש לקרני השמש, ונאמר לעצמנו כמה נחמד שעשינו זאת. נעים כל כך לקום בבוקר לבית נקי.
לא פחות מכפי שאנחנו זקוקים להנאה מהדרך אל היעד, כדי שיהיה לנו כוח להמשיך ללכת בה – אנחנו זקוקים גם להנאה מההישג שהשגנו, כדי שיהיה לנו כוח לחזור עליו.
משהו לקחת לדרך:
בעבור מה אתה מוכן לוותר על הדברים החשובים לך ביותר, ואפילו על חייך?
תשובה לשאלה הזו תגלה לך מהם הערכים המפעילים אותך.
שים לב, לא כל הפעולות שאתה עושה נשענות על ערכים - יש פעולות שהן תוצאות של הרגל או של כפייה.
נסה להגדיל את אחוז המעשים בחייך, שאתה עושה מתוך מניעים ערכיים.
החיבור לערכים שלך משמש ככוח פנימי המניע אותך.
משפט מסכם:
אדם חזק הוא זה שמודע לערכיו, ובוחר להניע את חייו באמצעותם.