"קיבלנו סטירת לחי מצלצלת – שכחנו מיהם האויבים האמיתיים שלנו"

מלחמת "חרבות ברזל" נכנסת בימים אלו לחודש הרביעי שלה. מאז האירועים הקשים של אותה 'שבת שחורה', גילינו כולנו מצפון עד דרום את פניו היפות של עם ישראל. אנשים מופלאים המגיעים מן השטח מפיחים בנו אופטימיות ותקווה כי למרות הכל, כמילות השיר שכתבה שמרית אור, 'עוד נדע ימים טובים מאלה'.

אחת מהן היא סטלה ויינשטיין, חברת מועצת העיר אשדוד ובעלת משרד לייעוץ ארגוני ואסטרטגי בתחום הפיננסי והפוליטי, אשר בחרה מפרוץ האירועים הקשים להקדיש את מרצה למען פעילות חברתית.

עם פרוץ המלחמה, החלה ויינשטיין בניהול גיוס מערך תרומות שכלל רכישת ציוד לחיילי צה"ל, החל מאפודים, ביגוד ועד לפעילויות הווי ופנאי. בהמשך, כחלק מעבודתה השוטפת בתחום הייעוץ הארגוני והאסטרטגי לעסקים בעולמות הפיננסיים, החליטה להציע סיוע ללא עלות עבור עסקים מאזור הדרום שנקלעו לקשיים נוכח המלחמה.

לדבריה: "בתקופת שגרה, ועל אחת כמה וכמה בעתות חירום, חשוב לדעת כיצד לנהל מינוף נכון ולנהל תזרים. זה עשוי להיות ההבדל בין הצלחה של עסק מצד אחד, לבין קריסה טוטאלית מן הצד השני. שמחתי על הזכות לסייע ל-5 עסקים שהיו זקוקים לתדרוך כלכלי כמו אוויר לנשימה. סייעתי להם לבנות אסטרטגיה של רה-ארגון, החל מתוכנית התייעלות, עצות כיצד לארגן ולנהל את התזרים מחדש, לדחות תשלומים לספקים, הכל חלק ממעטפת ליווי שלמה ובעלת חשיבות עליונה".

השבועות חלפו וויינשטיין החליטה לנצל את קשריה מהעולמות הציבוריים, כדי לתמוך במטה משפחות החטופים, זאת באמצעות שורה של קשרים וחיבורים ולארגונים ועמותות משפטיות, מתוך מטרה לסייע בתביעה באו"ם ובבית הדין הבינלאומי בהאג באשמת פשעים כנגד אנושות אותם ביצע ארגון הטרור חמאס.

"השנאה היא לא חלק מאיתנו"

ויינשטיין (36) נחשבת כאמור לאישיות המעורה בחיים הציבורים והקהילתיים. בראיון מיוחד עימה היא מבקשת לנצל את הבמה על מנת לשלוח מסר חד ונוקב כלפי אזרחי ישראל, מתוך שאיפה על רקע אירועי השבעה באוקטובר לצאת חוצץ כנגד השיח המפלג, על בסיס תפיסת עולם ברורה כי 'מה שהיה לא יהיה עוד'.

"אם אני מסתכלת לאחור, איבדנו את זה לחלוטין בשנה החולפת. זו הייתה שנה מאוד קשה, בסיומה קיבלנו סטירת לחי מצלצלת. נוכחנו למרבה הצער לראות שכאשר אנחנו מרשים לעצמנו לריב ולהתפלסף מבפנים, אנחנו בעצם שוכחים מיהם האויבים האמיתיים שלנו".

לדבריה: "זה כמובן בסדר לא להסכים, שכן היהדות מאז ומעולם התבססה על דיון שטומן בחובו התפלספות, בו יושבים יחד ודנים בסוגיות ברומו של עולם. זה בהחלט מבורך שלכל אחד ואחת מאיתנו תהיה הסתכלות שונה בסוגיות חברתיות, אזרחיות, פוליטיות או משפטיות, אולם לא יתכן שבשם תפיסת עולם כזו או אחרת נשנא האחד את השני. התדרדרנו לתהום בשנה האחרונה, עד למצב שבו אף אחד לא ידע כיצד לרדת מן הסולם".

האם אירועי "השבת השחורה" והמלחמה שהגיעה בעקבותיה אכן לימדו אותנו לקח?

"אני רוצה להאמין שכן. בתפיסת העולם שלי ושל עוד רבים שחושבים כמוני, מי שמייצר את הפילוג הבלתי נסבל הזה, אלו פוליטיקאים משני הצדדים של המפה. אנשים שבמשך שנים על גבי שנים לא מקיימים את ההבטחות שלהם לבוחרים, ולא באמת פעלו או השיגו הישגים כלשהם עבורם. מהסיבה הזו, ברגע שהם מגיעים לבחירות הם נתונים לחסדיהם של קמפיינרים שחזרו לשיטה הכי ידועה בספר של הפרד ומשול, כלומר האשמה של הצד השני. זהו שיח רדוד שהגיע מתוך עולמות הריאליטי. כמי שחוותה את הפוליטיקה מאחורי הקלעים במשך קרוב לשלוש שנים, ראיתי את המגמה הזו בכל אחת מהמפלגות בכנסת ללא יוצא מן הכלל".

תסבירי.

"אסביר איך הדברים עובדים. יש ועדה מסוימת בכנסת שבה אמורים לדון על סוגיות חשובות. מבין 11-15 חברים בוועדה, בכל זמן נתון נמצאים בחדר לא יותר מ-3 חברי כנסת, אלא אם כן יש תקשורת ומצלמות. מה שקורה ברוב המכריע של הפעמים הוא שחבר כנסת כלשהו נכנס, עושה רעש וצלצולים ויוצא כאשר אין מצלמות. אותו דבר גם במליאה. הכל חלק מהצגה שלמה שהציבור אוכל. נוצר מצב שבו חברי הכנסת שאנחנו משלמים להם מכיסנו את המשכורת, לא נמצאים יותר מ-40 אחוז מזמנם במליאה".

איך זה משליך על השיח החברתי בארץ?

"הנקודה היא שעלינו אחת ולתמיד לצאת מהשיח הזה של ימין ושמאל. עלינו להבין שעובדים עלינו בעיניים. אותם חברי כנסת שרבים מול המצלמות, יושבים אחר כך במזנון וצוחקים זה עם זה. הגיע הזמן שנדע להיות חכמים יותר מזה ולהבין שלא ניתן להם יותר לזרות חול בעיני הציבור ולהפנות את תשומת הלב לפילוג.

"החוכמה כבני אדם נבונים היא להחליט מראש שהשיח המפלג הזה לא מעניין אותנו יותר. עלינו להפסיק להגיב בטוקבקים, ברשתות החברתיות או בכל מקום אחר בו יש שיח מפלג. בפעם הבאה שניתקל בפוליטיקאי או באדם שחותר לכיוון הזה, הפתרון הטוב ביותר הוא פשוט להעביר ערוץ או להתעלם. השנאה היא לא חלק מאיתנו. גם מי שחושב אחרת ממני, הוא עדיין אח שלי. גם הוא או בני משפחתו מתמודדים עם השפעות המלחמה ומצויים באותם מתחים. זוהי הביקורת העצמית שתאפשר לנו לקום מתוך השבר הגדול שפקד אותנו. לא ניתן עוד לסוכני הכאוס הללו לעורר בנו ריבים".