פסיכיאטרית מודה: מחצית מהרופאים בוכים בעבודה בגלל המטופלים

נעמי וויסשיינקר היא רופאה פסיכיאטרית שהוכשרה לשמור על רמה מסוימת של ניתוק כשהיא מטפלת בפציינטים שלה. "זה חייב להיות ככה, כדי שאנחנו כבני אדם, נישאר שפויים", היא מסבירה, אך מסייגת. "בתור בן אדם עם רגשות, זה לא מפתיע שהפרתי את הגישה הניטרלית הזו, הרבה פעמים. כשאני מזדהה עם מטופל, אני מוצאת את עצמי לא פעם צוחקת ביחד איתו וגם מוחה דמעה של שבר".

מחקר שנערך על בכי והשפעותיו הראה שדמעות יכולות להקל על הקושי הנפשי שאדם מתמודד איתו, ולסייע אף בקבלת תמיכה מאחרים. זאת ועוד, "מחקר הולנדי משנת 2019 על בכי בקרב רופאים, גילה שכמעט מחצית מהרופאים בכו בעבודה במהלך השנה הקודמת. אם לרופא יש קשר והיסטוריה משותפת עם המטופל, ואם הדמעות קשורות למצב המטופל ולא לבעיות של הרופא עצמו, אז הבכי בדרך כלל מתקבל היטב, ויכול לשפר את הקשר הבינאישי שלהם".

בעקבות המחקר הזה מסבירה ד"ר נעמי כי גם כשהרופא מביע צער כחלק מהרצון שלו להזדהות עם המטופל, יש דרך לבטא את ההזדהות העמוקה הזו. "העיניים צריכות להיות לחות אך לא מצועפות מדמעות. שלא ייווצר היפוך תפקידים, ואז המטופל מרגיש צורך לנחם את הרופא. זה דבר שאסור שיקרה. אבל שוב אני מציינת שאם הרופא בוכה בגלל שחיקה מהמקצוע או עומס עבודה כבד, העמיתים, המפקחים והמטופלים שלו - עלולים לשפוט אותו בחומרה רבה.

"אם הדמעות נתפסות כראויות ואמיתיות, המטופלים ירגישו גם הם חופשיים לבכות, ויביטו על הרופא כעל אדם חם, אמפתי, כנה ואמין. אלו בעצם סוג האנשים שאנחנו רוצים להתחבר אליהם כחברים, עמיתים ושכנים".