הסופרת נגד הפילוג ברשתות: "אני מסרבת להניח ארס במרחב הציבורי. לא עוד רעל. מספיק"

הסופרת והציירת רוני גלבפיש, פרסמה לאחרונה פוסט בעמוד הפייסבוק שלה, בו היא משתפת בכנות למה עלינו לקיים שיח מכבד ולא לתת מקום לרעל שמתפשט ברשת.

לפוסט היא מצרפת תמונה של הדס וכותבת: "זו הדס, בערב שבת, בשדה החיטה הצומחת שוב. פעם הדס הייתה תלמידה שלי, ואז הייתה לחברה אהובה שלי".

רוני ממשיכה וכותבת: "הדס הייתה בשבעה באוקטובר בכפר עזה, בבית של אמא שלה, בממ"ד. בחוץ נרצח טל, אחיה, חבר כיתת הכוננות של כפר עזה."

"והדס, שקוראת פה לעתים קרובות, היא עכשיו המצפן שלי."

"בגלל הדס הורדתי היום סטטוס שהיה כאן. הורדתי כבר סטטוס על שמאלנים ועכשיו סטטוס על מתנחלים. הורדתי למרות שהיה לי מעניין ולמדתי המון."

"בקלות ויתרתי על כל הדיון, כי חשבתי איך הדס קוראת עכשיו את זרם הארס הרעיל, ולא יכולתי לשאת את זה."

"ולא רק הדס. גם ענבל מבארי וגם איילת מנירים, שעל אחיה נדב השבוי עדיין בעזה אני מתפללת יום יום, וגם אילה שבעלה היה בעזה חודשים ועוד איילה שבעלה היה בצפון ועכשיו הוא בעזה וגם מורן שבנה עדיין שם וגם תמר ויעל ורותי ומיכאלה ועוד הרבה אמהות ואבות שלא ישנים בלילות כבר שבועות."

"ותומר ובני ויוכי ונירית ואורית ואילה שאיבדו ילדים במלחמה הזו. והלל ומנחם שאיבדו אחים."

"ולכבוד עוד רבים אחרים שקוראים פה. כולם מצפנים שאני מכיילת בעזרתם את מה שאני מוכנה לעמוד מאחוריו - ומה שלא. כי כל מה שמופיע אצלי, באחריותי."

"לכבודם, לכבוד ההקרבה שלהם והאומץ והטוב, אני מסרבת להניח ארס במרחב הציבורי. מסרבת לאפשר פה דמוניזציה של אנשים, גם בעלי תפקידים, וציבורים. די, אי אפשר יותר. פה לא יקראו לשמאלנים בוגדים ולא יכנו מתנחלים צמאי דם, ולא יקראו לאנשים שופרות או שטופי מח."

"אני מתעקשת לכבד כל אדם, גם את מי שדעותיו שונות מדעתי. גם את מי שכשל בתפקידו. אני מתעקשת להבדיל בין אויב ליריב פוליטי. אני מתעקשת להאמין שאפשר לדון על הפערים בחברה הישראלית ואפילו על מה שקורה בעזה בלי להידרדר לסחי המזעזע הזה."

"ואם אתם לא יכולים לעמוד בזה, אני אמחק את מה שכתבתם. זו לא הוכחה שאתם צודקים ואני לא יכולה לעמוד מול האמת העירומה והאמיצה שלכם! לא."

"זה פשוט הגבול שאני בוחרת להציב על הקיר שלי, לכבוד מי שאיבד בשבילנו, לכבוד מי שלוחם להגנתנו."

"כולנו מכירים מישהו שנמצא שם. מישהו שנפגע שם. ממליצה בחום למצוא איזה מצפן משלכם, ולחשוב איך אנחנו עושים את המקום הזה טוב יותר, לכבודם. מגיע להם. ומגיע גם לנו."

לסיום כתבה: "לא עוד דמוניזציה. לא עוד רעל. מספיק."