מה שלא הורג אותנו, מסתבר, אכן יכול לחשל

"מה שלא הורג אותי, מחשל אותי", אמר לראשונה הפילוסוף הגרמני הידוע פרידריך ניטשה ומאז, כולנו מצטטים אותו. המשפט המוכר אינו רק תובנה שהינה פרי 'חוכמת ההמונים' אלא ממצה מונח חדש יחסית בתחום המחקר הפסיכולוגי, שנטבע באמצע שנות התשעים - צמיחה פוסט טראומטית ((PTG – Post Traumatic Growth.

המונח הוטבע לראשונה על ידי שני חוקרים מאוניברסיטת נורת' קרוליינה – ריצ'רד טדצ'י ולורנס קלהון, שהראו כי התמודדות עם אירועים טראומטיים אשר מטלטלים את שגרת החיים וגורמים לסבל רב, עשויה גם להיות מנוף לשיפור ופיתוח מיומנויות אישיות ובין-אישיות חדשות. כלומר, אירוע טראומטי יכול להיות גם נקודת מפנה חיובית בחייו של מי שחווה אירוע כזה, או עשוי לעודד שינויים חיוביים בחייו ובמצבו הנפשי. כמובן שבעקבות הטבח בעוטף והמלחמה, המונח, משמעותו והקשריו רלוונטיים מתמיד. אמנם השיח התקשורתי והציבורי מתמקד בעיקר בהשלכות הקשות של מצבי הטראומה והמצוקה שחוו ניצולי הטבח והחטופים, אך הדיון ב-PTG, כביטוי אופטימי, יכול לשמש כאלומת אור בקצה המנהרה החשוכה, תרתי משמע.

ראיון עם ד"ר קרן אור-חן, ראש המרכז הקליני הבין-תחומי בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, שופך אור על התחום החדש-יחסית במחקר הפסיכולוגי, שכדאי לכולנו להכיר בימים אלה.

ד"ר אור-חן, איך את מגדירה צמיחה פוסט טראומטית?

"אני מגדירה זאת כצמיחה ממשבר, שדרכה ישנה הפקה של רווחים משניים מהמשבר, מהאירוע הכואב. כלומר, מי שחווה את הטראומה, לא רק שרד וחזר אל קו הבסיס מבחינת רמת התפקוד והרווחה שהיו לו לפני האירוע הטראומטי, אלא מצליח לחוות חוויה אמיתית של שיפור, שינוי מהותי. ישנה אפשרות לצאת מחוזקים יותר מן החוויה הקשה ולהגיע למקומות חדשים וטובים יותר בחיים. לדוגמה, במחקר שנערך בקרב נשים אשר חלו בסרטן השד, 83% מהן דיווחו כי השיגו רווחים חיוביים מחוויית ההתמודדות עם המחלה."

כיצד יכולה להתרחש צמיחה פוסט-טראומטית?

"מדברים על חמישה מדדים עיקריים, שבלעדיהם או בלי חלקם לפחות, אי אפשר להצביע על התרחשות של צמיחה מן הטראומה:

הערכה רבה יותר של החיים – הכרה עד כמה החיים יקרי ערך, הערכה רבה יותר ליומיום ולדברים שנלקחו כמובנים מאליהם ונחשבו שוליים. לדוגמה, חטופים רבים ששוחררו סיפרו עד כמה הם מעריכים את זה שהם יכולים להיות בשמש ובאור, לנשום אוויר נקי, לאכול כמה שהם רוצים ומתי שהם רוצים, לישון במיטה שלהם וכדומה.

שינוי במרקם היחסים הבין-אישי ושיפור ביחסים עם אחרים – בזוגיות, במשפחה, עם החברים. מי שחווה אירוע טראומטי מגלה הערכה רבה לאהבתם של אחרים, כמו גם פתיחות וחמלה רבים יותר, ואמפטיה כלפי תחושות צער וכאב של אחרים. כך אנו עדים לחטופים שאולי קודם לכן היו ביישנים ונרתעו מלעמוד מול קהל – יוצאים לנאום ולהפגין בעצרות התמיכה בכל מקום בארץ ובעולם, משום שהם אינם יכולים להישאר אדישים מול סבלם של אחיהם לצרה.

מתן משמעות רחבה ועמוקה יותר לחוזק האישי של הגוף - זיהוי הכוחות וההכרה בעוצמה האישית. למרות שהאדם מכיר יותר בפגיעות האישית שלו, הוא עדיין תופס את עצמו כחזק יותר - "אם התמודדתי עם זה, אז אוכל להתמודד גם עם כל דבר אחר". למשל, אם שמתמודדת עם גידול של ילד הסובל מסכיזופרניה וצריכה לגייס לשם כך כוחות נפש רבים, ואז מגלה שהבת הקטנה שלה סובלת מדיכאון מינורי. זה כבר 'קטן עליה' והיא יודעת לקחת את הגילוי בפרופורציה.

הכרה באפשרויות חדשות ושינוי סדרי העדיפויות – צמיחה פוסט- טראומטית יכולה להביא אנשים לזהות הזדמנויות חדשות ולסגל חשיבה בסגנון 'חיים רק פעם אחת וזוהי ההזדמנות שלי לבחור בדרך חדשה ושונה בחיים'. כך למשל, אנשים שעברו גירושין פונים לקריירה חדשה או עושים הסבה מקצועית, וכאלו שיש להם ילדים עם צרכים מיוחדים, מקימים עמותות לתמיכה במשפחות עם גורל דומה.

מסלול התפתחות רוחני – דרך אחרת לחוות שינוי חיובי באמצעות מאבק עם מצוקה ואובדן, היא למצוא משמעות. האירוע הטראומטי מעודד מחשבות והרהורים בשאלות קיומיות חיוניות, ותהליך זה עשוי להוות בעצמו צמיחה. דוגמה אקטואלית היא אנשים שהתקרבו ליהדות ואמונתם התחזקה בעקבות חוויה של 'סיעתה דשמיא' שהרגישו בעת האירוע הטראומטי."

מה יכול לסייע לצמיחה הפוסט טראומטית?

"ישנם שלושה גורמים שמניעים צמיחה זו: עיבוד קוגניטיבי-  תהליך בדיקתו וניתוחו של האירוע הטראומטי, משמעותו והשלכותיו, הוא תהליך הכרחי לצמיחה. במסגרתו, משתנות אמונות והנחות בסיסיות אשר קדמו לאירוע, ולעתים אף נבנות סכמות ומטרות חדשות. אנשים אשר חושבים באופן פעיל אודות הנסיבות, ההרגשות וההשלכות של החוויה שעברו, צומחים יותר. ככל שאנשים שואפים יותר למצוא משמעות לחוויה, כך גדלים סיכוייהם לצמיחה פוסט-טראומטית. יחד עם זאת, לא כדאי שהחיפוש ייקח יותר מדי זמן, שכן חיפוש משמעות מתמשך, אינו בהכרח מבשר צמיחה.

"ביטוי רגשי ועיבוד רגשי - אלו הם הכלים הטובים ביותר להתמודדות עם חוויות טראומטיות. שיחה על רגשות עם אנשי מקצוע או חברים, מתן ביטוי לרגשות בכתיבה או בציור, התבוננות פנימית ועיבוד החוויה מסייעים בהפחתה של רמות המצוקה ומאפשרים גדילה.

"תמיכה חברתית ומשפחתית - התמיכה של המשפחה והחברים יכולה להיות חומרית (סיוע כספי, עזרה במציאת עבודה), רגשית (דאגה, אהבה, אמון) או בדרך של העברת ידע (ייעוץ, הסברים) ומשפיעה באופן ישיר או עקיף על התנהגותו של הנזקק. מעניין לגלות, כי מחקרים רבים מראים כי התמיכה החברתית הנתפסת (כיצד האדם תופס את מה שהוא מקבל מאחרים) הינה בעלת חשיבות רבה יותר בהשוואה לתמיכה הממשית (מה בפועל הוא מקבל)."

אז יש מקום לאופטימיות?

"בהחלט. אני תמיד מדגישה שאירוע טראומתי לא חייב להיות רק כואב. אם משקיעים מאמץ בהערכת האיום ו/או הפגיעה, מדברים על האירוע ומשנים בעקבות כך את ההתנהגות, תוך כדי התבוננות פנימית - יכולת הצמיחה עולה באופן משמעותי. הניסיון האנושי מלמד שגם מתוך השפל העמוק ביותר ניתן להתרומם. אנחנו יודעים שאנשים רבים (ויש על כך גיבוי במחקרים) ששרדו טראומות קיצוניות במישור הלאומי כמו גם במישור האישי, הצליחו לצמוח מהסבל, להקים משפחה ולהוליד ילדים, לפתח קריירה מזהירה ולבנות עסקים משגשגים. למעשה, בין 50% ל-60% מאלה שחוו אסון בחייהם, מדווחים על שינויים חיוביים בעקבות האירועים שחוו."