מי זו סימי לאק ולמה כבר אין יהודים בתימן?

האם שמעתם אי פעם שמות ישראליים כמו קפטן מוטי לוחים, יובל למנוחות, נתן לידוח, סימי לאק, אני עייף או אלי קופטר?...

הספינה הראשונה שהותקפה הייתה על ידי החות'ים מתימן בחודש שעבר הייתה ה"גלקסי לידר", נושאת כלי רכב השייכת לחברה בריטית בבעלות איל הספנות הישראלי, רמי אונגר. כוח צבאי חות'י השתלט על הספינה וחטף אותה לתימן. העובדה כי לא היו ישראלים על הספינה, לא הפריעה לציוץ בערבית, שהוגדר כ"שופרות החות'ים", להפיץ רשימה שקרית אבל משעשעת של שמות הישראלים שהיו כביכול על הספינה שנחטפה. ביניהם מנינו כמה לעיל, שמצביעים בבירור על היותם FAKE...

בחודשיים האחרונים משבשים החות'ים השולטים בתימן את השיט בים האדום על ידי תקיפת ספינות בבעלות ישראלית, וספינות שהם סבורים כי הן בדרך לישראל. החות'ים גם ביצעו תקיפות רבות של ספינות שאין להן שום קשר לישראל, באמצעות טילי שיוט, מל"טים וטילים בליסטיים נגד ספינות – בדרום הים האדום, במעבר במיצר באב אל-מנדב, ואפילו במפרץ עדן ובים הערבי. בעקבות פעילותם התארגנה קואליציה בינלאומית בהובלת ארה"ב שהפציצה בתימן בשבוע שעבר ומתחייבת להמשיך לפעול להגנת נתיבי הסחר הבינלאומיים.

מי הם החות'ים?

החות'ים שייכים לשבט, שמקורו במחוז צעדה שבצפון מערב תימן. הם ארגון שיעי-זיידי אליו משתייכים, לפי ההערכות, כ-15% מאוכלוסיית המדינה. לאחר האיחוד בשנת 1990 בין צפון ודרום תימן, פתחו החות'ים בהתקפות וב-2014 הצליחו להשתלט על העיר צנעא. מלחמת האזרחים בה פתחו, נמשכת עד היום. איראן השיעית תומכת בחות'ים, כאשר האיראנים וחיזבאללה מספקים לחות'ים הכשרות, מומחיות טכניות וכלי נשק מתוחכמים, ביניהם רחפנים וטילים בליסטים.

החות'ים ויהודי תימן

בשנת 2021 דיווח העיתון הסעודי "א-שרק אל-אווסט" ("המזרח התיכון") כי  המיליציה הפרו-איראנית של החות'ים, הביאה לסוף הנוכחות היהודית בתימן בגירוש המשפחות האחרונות מהמדינה השסועה. על פי הדיווח, מדובר במשפחה בת 13 נפשות, גברים ונשים, שהבטיחה לעזוב בתמורה לשחרור אחד מבני העדה, לוי סאלם, שהיה אסיר בכלא של מנגנוני המודיעין של החות'ים מזה שש שנים. בעקבות כך, נשארו בתימן כנראה רק ארבעה יהודים קשישים בלבד.

על פי העיתון הסעודי, המיליציה הציבה לעצמה יעד לגרש את הקהילה היהודית, החיה שם מזה אלפי שנים, למרות שעד לאחרונה, המשפחות התנגדו ללחץ שהופעל עליהם וסירבו לעזוב.

"הבחירה שלנו הייתה בין להישאר כתובת להטרדות ושהם לא ישחררו את לוי סאלם מהכלא, או לעזוב והוא ישוחרר", סיפר אחד היהודים שעזב את תימן. "לכן נאלצנו לעזוב. ההיסטוריה תתעד אותנו כאחרוני המשפחות היהודיות התימניות שעדיין דבקו במולדתן עד הרגע האחרון. סירבנו לפיתויים גדולים בתקופות רבות, אבל היום אנחנו מוכרחים".

העזיבה מכורח הנוכחית של אחרוני היהודים בתימן, מסמלת את קיצה של אחת הקהילות היהודיות העתיקות והמפוארות ביותר באזורנו. במשך מאות שנים, אחד המרכזים היהודיים השוקקים ביותר בתימן התקיים בעיר הנמל עדן שבדרום המדינה.

קהילת יהודי עדן

יהודים התגוררו בעדן החל מתקופת המשנה (שנת 200 לספירה). במסמכי "גניזת קהיר" נמצאו התכתבויות מן המאה העשירית בין סוחרים יהודים מהעיר עדן לעמיתיהם במצרים. באותה תקופה, עדן החלה לפרוח כמרכז סחר בין הים התיכון, הודו והמזרח הרחוק. יהודי עדן עסקו במסחר בינלאומי וכך יכלו לתמוך בישיבות בבל, מצרים וארץ ישראל. מהמאה ה-10 עד המאה ה-13 הפכה עדן למרכז החיים היהודיים בתימן. מנהיגי הקהילה גרו בעדן ומשם הובילו את הקהילה היהודית כולה בתימן. במאה ה-15 נאמר על יהודים שהגיעו מעדן לירושלים, כי "כולם, מגדולים ועד קטנים, בקיאים ברמב"ם כי אינם עוסקים אלא בו".

האימפריה הבריטית כבשה את עדן ב-19 בינואר 1839 ושלטה שם עד 1967. שיעור האוכלוסייה היהודית בעיר היה באותו זמן כמחצית מכלל האוכלוסייה, שנהנו מהחיים תחת השלטון הבריטי לעומת השלטון המוסלמי, מה שמשך מהגרים יהודים משאר חלקי תימן אל עדן. בעדן עצמה התגוררו כ-5000 יהודים ובפרברי העיר עוד כ- 2000. לפני מלחמת העולם השנייה היו בעדן שבעה בתי כנסת, כשהגדול שבהם - "מגן אברהם", נבנה ב-1858 והיה גדול דיו להכיל כ-2000 מתפללים. בסמוך לבית הכנסת הוקמה ישיבת "התורה והמצווה" שהשיעורים בה התקיימו 24/7 ללא הפסקה, במשמרות מתחלפות.

קהילה של יהודים משאר חלקי תימן התפתחה במאה ה-19 במושבה הבריטית עדן, בעודם מחכים לאישורי עלייה לישראל. אלו השתלבו בחיי הקהילה ועשו חיל במסחר ובשירות הציבורי, הודות לגישה הליברלית של השלטון הבריטי. רוב יהודי עדן קיבלו אזרחות בריטית והם ראו את עצמם כנתינים בריטים. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעדן כ-10 אלף יהודים. אבל, לא לעולם חוסן.

שלושה ימים לאחר ההכרזה על מדינת ישראל בכ"ט בנובמבר 1947, התחוללו בעדן פרעות קשות נגד יהודים. ההתפרעויות החלו לאחר האשמה שקרית שהופצה על יהודים שרצחו כביכול שתי בנות מקומיות. הפוגרום היה קטלני: 82 יהודים נרצחו ו-76 נפצעו; 106 מתוך 170 החנויות היהודיות בעדן נשדדו. ארבעה בתי כנסת נשרפו ו-220 בתי יהודים נשרפו או נבזזו (למרבה הזוועה, הנתונים האלה מצלצלים לנו מוכרים...).

בעקבות האירועים הטרגיים, החליטו יהודי עדן לעלות לישראל במסגרת מבצע "על כנפי נשרים" או להגר לאנגליה. הקהילה התחסלה באופן סופי ב-1967.

בימים אלו, ימים של מלחמה, לרובנו לא מתחשק לצאת ולטייל, ומוזיאונים רבים סגורים בשל המצב או שפעילותם פחתה מאד. אם בכל זאת חשקה נפשכם להתאוורר מעט, ברחוב לילינבלום 5 בתל אביב, בשכונת נווה צדק, נמצא מרכז מורשת קהילת יהודי עדן, שהכניסה אליו חופשית. המרכז נמצא בתוך בית הכנסת "קול יהודה", שיש לו סיפור מרתק בפני עצמו.

הקרקע עליה נבנה בית הכנסת נרכשה בשנת 1925 בידי אחד ממנהיגי ועשירי קהילת יהודי עדן – יהודה מנחם משה מיסה, שנהג לתרום ביד רחבה לבנייתם של מוסדות דת וקהילה בעדן. בימי תפארתו, בשנות ה-40, ה-50 וה-60, גדשו את ספסלי בית הכנסת מאות מתפללים. בית הכנסת נחנך בשנת 1938 ומי שתכנן אותו היה האדריכל יהודה מגידוביץ', שתכנן לאורך 30 שנה סדרה של בתי כנסת בתל אביב וגם בתים רבים בעיר. הסגנון של בית הכנסת היה ייחודי לזמנו - סגנון מודרני לחלוטין הכולל פתחים  מלבניים ושימוש בגושים קופסתיים ואטומים.

בקומת הקרקע של הבניין שוכן כיום, כאמור, מרכז מורשת יהודי עדן, המציג תצוגת קבע של תצלומים מקוריים, חפצים, ספרים, חפצי יודאיקה, פריטי לבוש ומסמכים נדירים המספרים את תולדותיה של הקהילה העדנית. פינה מיוחדת מוקדשת לנרצחי פרעות עדן הידועות לשמצה.

ההיסטוריון ובן הקהילה דני גולדשמיד, שסב סבו רכש את המגרש לבניית בית הכנסת בשנות ה-20, מציע סיורים במקום, בהם הוא מספר על תולדות בית הכנסת והמבנה שבו הוא שוכן ועל תולדות הקהילה.

מומלץ מאד לבקר! יש לתאם את הסיור מראש.