ט"ו בשבט מלמד אותנו: שחררו שליטה ותתחילו לחיות

שאלה

הזמנתי כרטיסים להצגה שבוטלה בגלל המלחמה. היינו אמורים לטוס לחו"ל, וזה בוטל. משגע אותי שאי אפשר לתכנן כלום. גם בקורונה קרו לי מקרים דומים. לחבר שלי הלכה שנת לימודים באוניברסיטה בגלל המילואים, ועם כל ההבנה, הוא מבואס לגמרי. הכל משתבש ואתה גם לא יודע מתי זה ייגמר. איך מתמודדים עם תחושת חוסר האונים הזאת?

תשובה:

היום בערב ומחר נחגוג את ט"ו בשבט. "סדר ט"ו בשבט" כמובן לא דומה ל"ליל הסדר" של פסח, ואין לו מקור בתנ"ך או בגמרא. זהו חידוש של מקובלי צפת, מלפני כמה מאות שנים. יש בו מנהג של אכילת פירות רבים מפירות הארץ, 15 סוגים שונים, ויש אפילו שמהדרים ומקפידים על 30 סוגים. המקובלים טענו שיש בכך תיקון לחטא האכילה מעץ הדעת. כיצד? ומה זה אומר לי?

נזכיר: א-לוהים שם את האדם הראשון בגן עדן. הוא אומר לאדם שהוא יכול לאכול מכל עצי הגן, אבל מעץ הדעת לא לאכול בשום אופן. היו שם כל סוגי העצים, והיה שם אפילו "עץ החיים", שהאוכל ממנו לא ימות. אבל האדם ואשתו בחרו לאכול דווקא מהעץ האסור. זהו תיאור של התנ"ך להתמודדות הקבועה של האדם, לניסיון שלו: האם לאכול מעץ הדעת או מעץ החיים? הדעת היא השליטה. אני רוצה לדעת ולהבין כי כך אני יכול לשלוט בחיי, לנהל אותם. הטענה שמשכנעת אותם לאכול מעץ הדעת היא: "באכלכם ממנו, ונפקחו עיניכם, והייתם כאלהים יודעי טוב ורע". כלומר, כדאי לכם לאכול ממנו כי אתם תהיו כמו א-לוהים. האם בא לך לפעמים להיות כמו א-לוהים? כנראה שכן. זהו הרצון לשלוט בחיים שלנו. אנחנו נאבקים יום יום כדי להשיג יותר דעת, יותר שליטה, להיות מוגנים מכל הפתעה, וכדי שהכל ישתבץ יפה במשבצות שלנו, שנבין למה דברים קורים, שנדע את עתידנו, שנהיה בשליטה. אנחנו מתמסרים למרדף הזה לגמרי.

ואז, פתאום אנחנו מקבלים איזו כאפה. קורונה, טבח, מלחמה, פינוי מהבית, אובדן קרובים, והחיים שלנו משתנים בן רגע. אבל הרי היו לנו תוכניות! משהו לא עובד לפי התוכנית. זה נורא! אז מה שוות תוכניות? הסופר עמוס עוז ב"מיכאל שלי" מתאר תגובה של אדם שהרופא הודיע לו שהוא חולה בסרטן. האדם מתקומם: לא, זה לא יכול להיות. הרי אני אדם הגון, עושה ספורט, משלם מס הכנסה, נאמן למדינה ולמפלגה, אוכל בריא וכו'. זה לא יכול להיות! לא מסתדר בהגיון שלי.

למה זה כל כך מקומם? כי אנחנו נאלצים להכיר בחולשה שלנו, אנחנו מרגישים אבודים, חסרי שליטה. הייתה לי נסיעה לחו"ל, קבעתי אותה שנה מראש, אז מי מחליט פתאום לבטל לי את הטיסה?

מהי ההצעה של התיקון לאכילה מעץ הדעת? אולי לשנות כיוון ולאכול יותר מעץ החיים, המקבילה הטובה יותר לעץ הדעת. בעוד שחטא האכילה מעץ הדעת הוא להיות בעולם במעמד של בוחן ומשקיף, חוקר חמור סבר, מתכנן ומוחק, שיפוטי ומנהל, הרי שהאכילה מעץ החיים משמעה לחוות את החיים מבפנים, להיכנס לכל חוויה. מכירים את האנשים שאף פעם לא נכנסים לחדר, ותמיד עומדים על הפתח? הם לא עוזבים אבל גם לא נכנסים. הם בהמתנה, הם רוצים לראות מה קורה, להסביר, אבל לא להיות חלק מזה.

ההצעה של הפרק הראשון בתנ"ך, לכל אדם, מזכירה תשובה של אדם בן 85 לשאלה מה הוא היה עושה אחרת, אילו הוא היה יכול לחיות את חייו מחדש:

1. הייתי מעדיף לראות הרבה יותר זריחות ושקיעות, מאשר לסיים כמה תארים.
2. הייתי מעדיף להיות עם ילדי הרבה יותר מאשר לעבוד למענם כמו חמור כדי ש"לא יחסר להם כלום".
3. הייתי נושם עמוק יותר, רץ פחות אחרי הזנב של עצמי, מרוויח פחות, נהנה יותר מההנאות החינמיות של הטבע (ההנאות הגדולות ביותר בחיי האדם לא עולות כסף, כך כתב המשורר אורי צבי גרינברג).
4. הייתי לומד כל מה שאני לומד בחיות יתירה, בהתלהבות, בחיבור אישי לתוכן, ולא כסיכומים אינפורמטיביים.
5. הייתי בקשר אהבה עמוק עם אשתי במקום בהתנצחויות אינסופיות.
6. הייתי משנה את כל סדרי העדיפויות שלי, חי יותר בענווה כלפי הטבע והמציאות. הייתי מחובר יותר לטבע, להר ולגיא, לשירת הציפורים, ברמת החוויה ולא ברמת הידיעה.
7. הייתי אמן במקום להיות מבקר אמנות, חי במקום להיות מבקר חיים.

בנוסח התפילה היהודי יש ביטוי לכל חוויה אנושית, כדי שלא נסתפק בלעמוד לידה בלבד. עומד אדם נפעם מול היום הגווע, הגוונים היפים של השמים בשקיעה, הדעיכה ההדרגתית של האור, צאת הכוכבים והלבנה. בנוסח העתיק של תפילת ערבית נתנו לכך ביטוי בדימוי של וילון שנפרש. האור שם, מסתתר כעת, והוא יתגלה שוב בבוקר. כעת א-להים גולל את האור מפני החושך, ומסדר כל כוכב במשמרתו.

אדם נלהב ממה שהוא אוכל, והוא מברך על הנאתו ברכה ייחודית. חוויית האכילה לא עוברת לידו תוך כדי עיסוק במשהו אחר. הוא עובר ליד תופעת טבע מדהימה, הוא פעור פה, ללא מילים. במשנה ובגמרא יש ברכה יפה לכל תופעת טבע, לכל מפגש עם אדם מרשים במיוחד, לכל אירוע משמעותי בחיים. יש ביטוי להתרגשות.

כשנאכל בט"ו בשבט מהפירות, נחשוב על תיקון חטא האכילה מעץ הדעת שלנו. נכוון לאכול יותר מעץ החיים, בכך  שלא נניח לחיים לעבור לידינו. ננסה להקשיב ממש לפעימות דופק החיים. כך יהיה לנו קל יותר לקבל גם את הפתעות החיים. נוריד קצת פרופיל, ולא נבהל כל כך משינוי התוכניות. לא מספיק להרפות מהרצון לשליטה, צריך גם לבחור במשהו אחר. לבחור בחיים.