"אני חייב לנסוע לחו"ל ולא יודע איך להתמודד עם כל העויינות כלפי ישראל"

שאלה:

אני חייב לנסוע לחו"ל מטעם העבודה. אני לא פוחד שיקרה לי משהו אבל מרגיש לא נוח עם כל השנאה, ההרגשה שכל העולם מסתכל עלי כעל פושע ברצח עם, הרגשת הזרות והניכור. מה לעשות עם התחושה הזאת?

תשובה:

טסתי בטיסה ארוכה מדרום אמריקה לאירופה. לידי במטוס ישב אדם בערך בגיל 55-60, אירופאי, אדיב. אני יושב וקורא בגמרא גדולה. הוא כנראה הסתקרן מאד, שבר את מחסומי הנימוס שלהם, ושאל בשלוש מילים באנגלית: ?Is that Quran, דהיינו: האם ספר הקודש שאני קורא בו הוא הקוראן המוסלמי? עניתי לו שלא, ושזהו ה"תלמוד בבלי", והוספתי הסבר קצר מהו התלמוד. הוא לקח את זה כאי-דיוק קטנטן, סוף סוף אנחנו אלה מהמזרח התיכון שרבים ונלחמים זה בזה כל הזמן. הוא שאל אותי מה ההבדל ביניהם, ואחרי שהשבתי לו הוא קלט את טעותו, ואמר שבעצם הוא התבלבל. כעת הוא בחן את עצמו לוודא שהבין נכון את ההסבר שלי: "אה, אז זה הפוך, אתה מהמדינה של אלה שכובשים והורגים את אלה שעם הקוראן". הוא אמר את זה בתמימות, לא בהתרסה, כעובדה. לא נזקקתי ליותר מ- 10 דקות כדי לעשות לו סדר ולהסביר לו מי נגד מי, למה, ואיך זה עובד. הוא התנצל, אמר שמעולם הוא לא שמע הסבר כזה, כי בתקשורת אצלו בהולנד מסבירים תמיד שהיהודים הם אלה שכובשים והורגים את המוסלמים. מעניין איך זה שהוא מעולם לא שמע את הצד הזה בתקשורת אצלם, הוא תהה. לדבריו, הוא היה בטוח שהטרור זה מהיהודים, לא מהמוסלמים.  אציין שזה היה לפני השביעי באוקטובר, אבל אני בכלל לא בטוח שזו עובדה משמעותית.

אכן נפגעה לנו תחושת הבטחון בנסיעה לחו"ל, ולאו דווקא תחושת הבטחון הפיזי. מישהי אמרה לי שהיא יותר לא נוסעת לחו"ל, ולא בגלל סכנה, אלא משום שכל העיניים מופנות אליך בתור חלק מהג'נוסייד הישראלי, ולך תסביר להם שהאמת הפוכה ממה שהם חושבים.

אבל זה לא רק בנסיעות. רבים מאיתנו עובדים מרחוק עם אנשים בחו"ל, ויש מבוכה גדולה ב"סמול טוק". לפעמים הם יוזמים ואומרים לך שהם תומכים במדינת ישראל, אומרים שזכותכם להגנה עצמית, ורק בסוף מוסיפים איזו תוספת קטנה - תשתדלו לא להרוג חפים מפשע. לפעמים הם מוסיפים משהו על "משני הצדדים". ואתה מתפוצץ על כל העולם.

בלעם, בספר במדבר, מברך את ישראל במילים "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". אנחנו נאחזים בזה, מתייאשים מהעולם, מחזקים את עצמנו פנימה. לרב לורד יונתן זקס, שהיה הרב הראשי לבריטניה, שיש ספר שמוקדש כולו לנושא הזה. "בלשון עתיד" – חזון ליהודים וליהדות בתרבות הגלובלית". טענתו היא שאסור לנו להתחפר פנימה בלבד, שזו יותר מקללות בלעם מאשר מברכותיו, משום שיש לעם היהודי שליחות מוסרית לעולם. אבל איך מקיימים אותה מול השנאה? זה די מייאש לחשוב על כך שהעולם לא התקדם בכלום מאז מלחמות העולם, מאז השואה, ושגם אין תקווה לתיקון עולם כלשהו.

הרב זקס מתאר שתי אפשרויות תגובה: א. תחושת קורבנות מוצדקת, שתייצר פחד, שמייצר היאטמות או תוקפנות (כולל דיבור נוקשה). ב. היצמדות עקשנית לתודעת הייעוד שיש לנו בעולם. הוא בוחר בשנייה. לטענתו, "היהודים, בישראל ובכל מקום, צריכים לשקם את תודעת הייעוד". אבל כלפי מי? תומכי הטרור?

אני חושב שהסיפור שבו פתחתי נותן כיוון אופטימי וכיוון למחשבה. הוא משקף את המנעד הרחב שבין שני הקטבים: התכנסות של "לבדד ישכון" לעומת ייעוד ושליחות עולמית. תחושתי היא שרוב הציבור העממי בעולם הוא כלי די ריק למה שמלעיטים אותו. 10 דקות זה הזמן שצריך כדי להסביר לאדם הגון שהעובדות הפוכות, זה הכל. איש חברת תוכנה, שנוסע הרבה בעולם, אמר לי שהוא מספר להם עובדות פשוטות, מסביר מבלי להתלהם שנתנו להם מידע מוטעה. ואז הוא עושה איתם תרגיל: מציע להם להיכנס לנעליים שלנו ולתת פתרון לבעיות. כששואלים אותו הוא מעביר את השאלה אליהם, במקום לענות. -"מה אתה היית עושה במקומנו?" ברגע שהם מסתבכים קצת, הם מתחילים להבין אותנו. זה כל כך פשוט! ההסברה הטובה ביותר היא להעביר את הכדור למגרש שלהם, שיתמודדו בהיגיון. עם ההגונים זה יעבוד.

ועוד משהו. בספר משלי נאמר: "מענה רך ישיב חמה", כלומר – אתה מתפוצץ להשיב, לענות לכסיל כאיוולתו, אבל מענה רך ירגיע. הגמרא (ברכות י"ז) מייעצת על פי זה, ומוסיפה רשימת המלצות: "מענה רך  משיב חמה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נוכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה, ויהא מקובל על הבריות. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום מעולם ואפילו נוכרי בשוק". רבן יוחנן בן זכאי היה מנהיג ישראל בזמן חורבן הבית, הוא חווה את הפירוד בתוכנו, את החורבן, את האנטישמיות, את האכזריות של העולם נגדנו. ולמרות זאת, בכל חייו הסוערים על תהפוכותיהם, היה לו עוגן יציב של הקדמת שלום לכולם, של הארת פנים לכל, לבני עמו ולגויים. הוא יזם במקום להגיב. אף אחד לא הספיק לאחל לו שלום לפניו. השפה הטובה ביותר היא אותה הבעת פנים. אתה בא בלי פחד, וגם בלי מרירות וכעס. כשאתה שלם עם עצמך, אתה משדר שלמות לאחרים שאיתם אתה נפגש.

אנשים מדמיינים מרחוק את ''הרעים'' בתור מפלצות מוזרות. כשהם רואים אותך כאדם מאיר פנים, הם מרגישים שאתה כנראה לא מהרעים. הם אפילו עלולים להתבלבל ולחשוב שאתה מהטובים...

אמנם נוסע לעבוד, אבל כדי להסיר תחושה לא נעימה, כדאי לנסוע גם עם תודעת שליחות קטנה: לנסוע שלם יותר עם הזהות שלך, עם צדקת דרכנו. המילים האלו נשמעות גדולות, אבל זו הדוגמא האישית הפשוטה שלך שתגשים אותן.