"על איזה ביחד מדברים פה? אני לבד!"

מה עושים עם הלבד הזה?

לפני כמה ימים ראיתי סרטון של בחורה רווקה שאומרת שכל הסיסמאות האלה, מאז תחילת המלחמה, שקוראות לאחדות ול"ביחד", מאוד מעציבות אותה. 

"איזו אחדות? איזה ביחד? אני לבד!" היא אמרה. 

אני זוכרת את הלבד הזה טוב מאוד. אני זוכרת עד כמה הוא החריף בתקופה דומה, כשכל העולם הזדעזע מתופעה עולמית כמעט כמו זו שקורית עכשיו. רק שאז, אולי למזלי, הקריאה העולמית הייתה לא להתאחד, לא לא לא, להיפך! להתרחק עד כמה שאפשר זה מזו. זה היה בקורונה.

כולם כל כך חששו להתקרב אחד לשני אבל הלב שלי כבר היה צמא ועייף, הוא כבר לא היה מסוגל לחכות יותר, הוא רק רצה להתקרב. והלבד, הוא הרגיש חזק מתמיד.

אל תנסו להגיד למחפשת הזוגיות "את אף פעם לא לבד" או "זה יבוא כשזה יבוא, תשחררי".

לדעתי, זה רק יחריף את תחושת הבדידות. כי הנה, עכשיו גם אף אחד לא מבין את הכאב שלי... אין לו מקום...

אז מה כן נוכל להגיד לה? מה עזר לי להתמודד עם תחושת הלבד הזו אז, וגם היום כשאני כבר בכלל לא לבד, נשואה באושר עם שני קטנטנים ועומס מטורף בחיי?

תורת ימימה.

ימימה אביטל ז"ל, שייסדה את שיטת החשיבה ההכרתית, הדריכה את מחפשת הזוגיות ובכלל את כל מי שהבדידות דופקת לה בדלת - להודות.

היא אמרה: כשאת מודה, את לא לבד.
כשאת מודה, את נעשית שייכת.

כשאת מודה, את מתחברת לשמחת עולמים.

ימימה לא מבטלת את תחושת הלבד ואת כמיהת הלב העזה להכיר כבר את האחד המיוחל. היא לא אומרת לך: תפסיקי להתעסק בזה, שחררי.

היא מציעה, מצד אחד, לכבד את התחושה הזו שעולה ולעשות לה מקום.

מצד שני, להודות. להודות על מה שיש לנו עכשיו בחיים וכך להתחבר למאגר בלתי נדלה של שמחה, של שייכות, של טוב.

זה בכלל לא אוטומטי... כשמשהו כואב או קשה לנו, אנחנו לא רוצים להסתכל על מה שיש לנו, אלא על מה שחסר. אנחנו יצורים הישרדותיים, אנחנו מתוכנתים לחפש את החסר ולנסות למלא אותו. אבל המציאות מגלה לנו שדווקא ההתעסקות במה שיש לנו עכשיו, היא זו שתאפשר גם לחסר להתמלא.

ככל שהתאמנתי על ההודיה, במיוחד ברגעים הקשים של הלבד, כך בעצם זכיתי גם לרגעים טובים ושמחים יותר בדרך לאחד שלי. וגם ובעיקר, זכיתי לחזק שריר: שריר ההודיה.

זה שריר שכל כך חשוב לחזק, במיוחד כשהזוגיות המיוחלת מגיעה. הרי האחד שלי, האחד שלך, הוא לא תמיד יצליח למלא את החסר. לא תמיד הוא יהיה זה שיפיג את הבדידות. כדי לאפשר שהזוגיות המיוחלת תהיה טובה, שזו תהיה זוגיות עם איש מופלא ולא עם ממלא תפקיד "מפיג-הבדידות של חיי", כבר עכשיו צריך לנצל את ההזדמנות להתאמן ולחזק את שריר ההודיה. לכבד את הקושי והחוסר כשהוא עולה אבל גם להתבונן על ה-יש ולהודות עליו.

בזמן שכולם מרימים שלטים של אחדות,

ואצלך זה מחריף את תחושת הבדידות,

תעשי מקום לרגשותייך.

עוד יגיע לך המון טוב לחייך.

תבחרי לראות בקושי הזדמנות מפוארת,

להתאמן על שריר ההודיה ולעשות את עצמך כבר עכשיו שייכת.

'אחת שיודעת' על הבדידות:

 

 

 

 

View this post on Instagram

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

A post shared by Vlu (@vlu.co.il)