אני מרוסקת אחרי פרידה מאהבת חיי. איך קמים?

שאלה:

אני והחבר שלי נפרדנו אחרי שנתיים של אהבה ענקית. אני על הקרשים, לא מצליחה להתרומם. רק אתו הרגשתי בטחון, הוא נתן לי את המעטפת הכי חזקה לחיים. תמיד הוא היה שם בשבילי, משענת לחיים. לפעמים בלילה אני חולמת שאנחנו חוזרים, והכל שוב טוב ונהדר, אבל כשאני מתעוררת אני רק יותר מרוסקת. "מה, הוא האדם האחרון בעולם? אז קשה, אבל קמים וממשיכים", כך כולם אומרים לי, בצדק. אבל למה אני מרגישה שלא תהיה לי יותר בחיים אהבה אמיתית?

תשובה: 

אני רוצה לספר לך סיפור מהתנ"ך, מספר שמואל, מעולם אחר לגמרי, אבל תביני מיד איך הוא קשור לחיים ולמצב שלך. היה איש אנונימי שקראו לו שאול. היו לו יכולות נדירות, אבל הוא לא היה מודע אליהן. מי שגילה לו אותן היה שמואל הנביא. שמואל היה למעשה החונך שלו. הוא המליך אותו למלך על ישראל. שאול היה האיש המתאים ביותר לכך, "ואין איש מבני ישראל טוב ממנו", מעיד עליו התנ"ך. אבל מלכותו לא הצליחה. למה? כי הוא היה טוב מדי. הוא לא האמין שהוא באמת כזה טוב. הייתה לו ענוה גדולה מדי. אם שמואל מצווה אותו, אז הוא נכנס לתפקיד, אלא שלאורך כל הדרך הוא לא באמת נעשה מלך. מלך חייב להנהיג, להחליט, להוביל, והוא נותר תלוי בשמואל.

כשזה הגיע למשבר בפעם השנייה, א-להים "פיטר" אותו מהמלכות, התאכזב ממנו, והודיע לשמואל שזה נגמר, שהחניך שלו לא ימשיך במלכותו, סופית. שמואל מגיע לשאול, שבור לב, אחרי בכי של כל הלילה, ומודיע לו את ההודעה הקשה. שאול מנסה לשכנע את שמואל, מבקש הזדמנות נוספת, "ושוב עמי", בא נלך לבית המקדש, נחדש את המלוכה, אבל דבר לא עוזר לו. הפעם, אחרי ההזדמנות השנייה, שמואל אומר שלא יוכל לבוא אתו. שאול לא מרפה. כתוב שם: "ויחזק בכנף מעילו ויקרע". שאול הוא כמו ילד קטן שמחזיק בבגד של אמו, לא מוכן להיפרד, לא מסוגל להיפרד. שמואל רואה בזה ענין סמלי, ומגיב לקריעה: "קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך". הכוונה היא לדוד המלך, מחליפו. ומאז נעשה לשאול עוד יותר קשה. הוא רודף את דוד. לשמואל היה קשה, וגם לשאול. זו הייתה פגישתם האחרונה עלי אדמות. הם לא יכלו להתראות יותר.

מה היה "סוד הכשלון"? התנ"ך יבאר בהמשך הסיפור, ואגב כך יפזר לנו רמזים חשובים לחיי כל אדם. זמן קצר אחרי האירוע הזה, שמואל מת. צערו של שאול איום ונורא. שאול ממשיך אל תקופת ההנהגה האחרונה שלו. התנ"ך מספר שהאויב הפלישתי מתכנס כדי להילחם בישראל. שאול מפוחד כולו, הוא מבין שאין לו מספיק כוחות להילחם. הוא חושש שהמערכה אבודה. הוא לא מצליח לקבל החלטות. הוא מנסה להתייעץ, ואין מי שייעץ לו. במצוקתו הוא הולך ועושה דבר שהתנ"ך אסר. הוא מתחפש, והולך ל"בעלת אוב", אישה שמתקשרת עם נשמות של מתים. הוא מבקש ממנה שתעלה לו את נשמת שמואל המת. כך היא עושה. שמואל כועס עליו על כך, שואל למה העלה אותו, ושאול מצטדק ומסביר את מצוקתו הגדולה בגלל המלחמה. שמואל מבשר לו שהוא הולך להפסיד בקרב, ומוסיף: "ומחר אתה ובניך עמי". הגמרא מסבירה ששמואל אמר לו שהוא עדיין מאמין בצדקתו, והוא יהיה יחד עמו, אבל לא בעולם הזה אלא בעולם הבא. שאול לא מספר לאף אחד מה אמר לו שמואל. יוצא לקרב, ונהרג בו יחד עם בניו.

זה סיפור טראגי, אבל זה גם שיעור חיים. ננסה לבודד את כל המושגים שלא קשורים אלינו, כדי להבין מה התנ"ך והגמרא רצו לרמוז לנו, בדרך אגב, לחיים שלנו היום. שני אנשים יכולים להיות בקשר הכי טוב שיש בעולם, אבל אם מתפתח ביניהם קשר של תלות, זה יהפוך להיות הקשר הכי הרסני שיש. לפי מה שאת מתארת, זה מה שהיה ביניכם. אהבה גדולה לא יכולה להחזיק מעמד עם תלות. הם הופכים להיות ישות אחת. זה קשר קרוב מדי, כמו שאדם יאהב את עצמו בלבד. אהבה צריכה להיות מפגש בין שני בני אדם, שבו כל אחד הוא אישיות לכשעצמה. שמואל הנביא אומר לשאול: אתה כל כך מתעקש להיות עמי ולא להיפרד? אז תקבל, תהיה אתי כאן למעלה. בעולם הזה לא תוכל להמשיך ולהנהיג, כי אתה לא מוכן להיפרד מההנהגה שלי. זהו הסוף הטראגי של שאול ומלכותו, אבל השיעור עבורנו צריך להיות שמח. סוף סוף תוכלי לעמוד בפני עצמך, ורק אז תגיע אהבה אמיתית, שאותה כנראה לא טעמת במקרה הזה.

בתלמוד הבבלי (מסכת נידה דף ל"א) נטען שטוב לאיש ואשה להתרחק מעט זה מזו מדי תקופה, בין היתר כדי שלא תתפתח תלות, ואזי תמות אהבה. רק מי שיכול להתרחק יכול גם להתקרב, לאהוב ולהיות נאהב. רק מי שלא זקוק למשענת האהבה מוצא זוגיות, ומוצא אהבה בזוגיות הקיימת. 

ומה רע באמת במשענת ובתחושת בטחון? - זו איננה אהבה. הרי את רואה שבסוף המשענת הזאת נשברה, אז היא לא כל כך יעילה. גם אצל האדם שמפתחים כלפיו תלות הקשר לא מחזיק מעמד. אולי הוא נהנה מההערצה שלך כלפיו לתקופה מסוימת, אבל הוא רצה אהבה, ולא להיות משענת.

אהבה היא מצב בנפש, גל שעליו מכוונים. שאלת מושא האהבה, "את מי" "את מה", היא המשנית. "איש האהבה" יכול להיות באהבה גם אם יגור על אי בודד, לבדו, או במדבר, כי הוא הגיע לתיקון האהבה. זה אמנם לא טוב, כי אין לו למי לתת, וזה מתסכל. אבל הוא לא ייפול מדרגתו, הוא כבר איש של אהבה.

איך מגיעים לזה? זוהי עבודה שלימה על תיקון המידות, עבודה על תכונות הנפש, על החוזק והעצמאות שלה. "אז למה אני מפתחת תלות?", תשאלי בוודאי. התלות היא תוצאה של הרגל לחפש פתרונות בחוץ, בלב של מישהו אחר, או במחוזות אחרים ורחוקים. התלות היא הרגל מחשבתי לכך שהגאולה שלי תלויה לגמרי במשהו או במישהו חיצוני לי. התנ"ך רומז לנו גם שיחסי איש ואישה, למשל, אינם כיחסי אב ובת. בניגוד לכל היגיון ולמושגים המוכרים, אהבה צריך לחפש דווקא בפנים, לבנות ולפתח את האהבה בנפש. החוץ יבוא רק אחרי האהבה הפנימית, ואז הוא יגיע מאליו, ללא מאמץ גדול.