לעבוד בהיי-טק או להיות מוזיקאי? אני לא מצליח להחליט!

שאלה:

אני קרוע בין השכל והרגש, ולא יודע להכריע ביניהם. עכשיו ספציפית זה בהחלטה בין לימודי מוזיקה לבין עבודה בהיי-טק, אבל זה עולה בהרבה נושאים אחרים. למשל בהיכרות זוגית, כשהמח מושך לכאן והלב לכאן. יש איזו נוסחה איך מחליטים ביניהם?

תשובה:

זו ''שאלת מיליון הדולר'' בין החוקרים, בניסוחים שונים, ועסקו בכך רבות בפסיכולוגיה המודרנית. בחוכמת היהדות כתובים דברים רבים בנושא זה, ואביא כאן את דעתו של רבי צדוק הכהן מלובלין, המבוססת על הגמרא. רבי צדוק הכהן היה מגדולי ההוגים ביהדות, אולם חידושיו לא נודעו בעולם הרחב, שחוכמת היהדות לא כל כך נגישה לו. גם בעולם הדתי הוא מוכר פחות, בגלל שפת הכתיבה שמניחה ביסודה את היכרות הקורא עם כל התלמוד הבבלי הענק, כל התנ"ך ועוד תכנים נוספים. כתיבתו מרומזת ועטופה במקורות רבים, אבל אחרי פענוחה היא יכולה להוות חידוש גדול לדור שלנו.

בספרו "רסיסי לילה" (פסקה ב') הוא משיב לשאלתך: אדם צריך להכיר בכך שיש לו שני מנהיגים, והם השכל והרגש (בלשונו: הרצון). הניסיון להכריע ביניהם אינו נכון, משום שאי אפשר לוותר על אף אחד מהם. אלו הם שני מנהיגים שצריכים להיות מתואמים ביניהם. כשאנחנו אומרים שני מנהיגים אנחנו חושבים ישר על ממשלות אחדות כושלות או מפעל עם שני מנכ"לים. אבל ר' צדוק מדמה את שני המנהיגים לאבא ואמא, כשלכל אחד מההורים יש תפקיד קריטי. השכל והרגש מנהלים אותנו, כשבדברים מסוימים המוביל הוא האבא ובדברים אחרים המובילה היא האמא.

ובכל אופן, הרי מגיעים למצבים שבהם אדם קרוע בין שניהם! וכאן הוא טוען שהקרע נוצר כשאין אבא ואין אמא. כלומר, כשמרגישים קרע, זה סימן ששני כוחות הנפש הללו חלשים, לא מתפקדים כראוי. הבעיה איננה כיצד להכריע ביניהם, אלא כיצד להכריע כשהם כה חלשים, נעדרים, לא מנהיגים. ובמשל שלו הוא ממשיך אל הפתרון. אם ההורים הפסיקו להנהיג, הרי שההנהגה עוברת לילדים. בשלב מסוים ההורים מתו, והמשך קיום הבית תלוי בילדים. אבל אם יש 4 ילדים, וכל אחד ימשוך לכיוון שלו, לאן תלך העגלה?

ר' צדוק טוען שהמשימה כעת היא לקבץ את כל חלקי הנפש, את כל ה'ילדים', ולתת ביטוי לכל אחד. הפתרון תלוי באחדות שבין הילדים, בשיתוף הפעולה שלהם. הוא טוען שהבעיה הגדולה היא התעלמות מאחד או יותר מחלקי הנפש, והוא טוען שצריך להכיר במקומו של כל חלק. אדם מתעלם מאחד מקולות נפשו בגלל הדחקה, בגלל פחד, בגלל מגננה, אבל הוא יודע בתוך תוכו לאיזה כוח בנפש הוא לא נותן ביטוי. קיבוץ כל חלקי הנפש אינו רק הכנה לפתרון כי אם הפתרון עצמו. כשיהיו כולם יחד, העגלה תיסע לכיוון הנכון, האיזונים יקרו.

את זה הוא מסביר במשל הלאומי של קיבוץ גלויות ישראל, שזו הגאולה. כל חלק בעם מביא תוכן שהחלק האחר לא יכול להביא. לפני כמאה ושלושים שנה כותב ר' צדוק על הקשיים שיהיו לנו בקרוב בקיבוץ הגלויות, ואיך אנחנו אמורים להפוך את הקושי לא רק לאתגר אלא לאידיאל. המורכבות הזאת היא הפתרון. זה נושא בפני עצמו, אבל נתמקד בנושא הנפשי. אדם יודע להחליט, והקושי שלו הוא בגלל שהוא מרגיש בתוכו שהוא חוסם כוח מסוים מלהביע את "דעתו והרגשתו", את עצמו.

ר' צדוק כופר בעצם מעמד ההחלטה, הוא טוען שהיא מלאכותית. אם אתה מתלבט, תכיר בכך ששניהם כוחות בנפשך, ותכיר בכך שכל הכרעה תהיה מלאכותית. איך מחליטים בדרך כלל? בודקים מי משני הצדדים השקולים מגיע ל51% ומי נותר ב49%. האם ה49% אינם חלק ממך? אז בעולם המעשה צריך לקבל החלטה, אבל חשוב לזכור ש49% לא נעלמו ולא ייעלמו. את החלק הזה בנפשך תצטרך עדיין "להאכיל". גם אם תלך להיי-טק, תהיה מוכרח לתת ביטוי לצורך המוזיקלי שלך, ולהיפך. לא "לזרוק לו עצם", אלא להתייחס ברצינות. החיים קשים ומורכבים. הנחת תהיה כשתפסיק לריב עם עצמך ולנסות לגרום לחלק אחד בנפש להכניע חלק אחר. אנחנו לא במלחמה. נוצרנו בצורה מתוחכמת, מורכבת, ואין להתכחש לכך.

וסוד 'קיבוץ הגלויות' בנפש הוא העמקת ההקשבה לכל כוחותיה. צריך להכיר בזה שיש בתוכנו חלקים שונים, לא להיבהל מסתירות פנימיות. אדגים: נניח ששמך הוא ארבל. ארבל של הלילה אינו בהכרח ארבל של היום. ארבל של יום חול עמוס בעבודה אינו ארבל של שבת. ארבל, הבן של אמא, היצירתי והרגשן, אינו דומה לארבל של אבא, האנליטי והמעמיק. אבל כולם ארבל. שב עם עצמך לגבי ההתלבטות המסוימת, וכתוב בצורה חופשית בשם כל אחד מהארבלים. אתה תראה שתגיע להחלטה. ר' צדוק טוען שצריך להשתחרר מהקונספציה החד ערכית, ולהאזין לכולם. ואולי לפני הכל, כדאי ללמוד להאזין.