אני תשושה ומדוכדכת, איך אעשה בחיי מקום לאור ושפע?

אחרי שנולדה בתי השנייה, הדר בת ה-11 חודשים, אחות לעוז בן השנתיים ו-8 חודשים, היה לי קצת קשה להתחבר לטוב בחיי. זה מוזר, קשה ואפילו מביך להודות בזה, כי בעצם הגשמתי את חלומותיי - להתחתן ולהקים משפחה. אבל אולי זו המהירות שבה הכל קרה, אולי שילוב של הורמונים, עייפות, קצת דכדוך לאחר לידה והרבה פחות זמן לעצמי. כך או אחרת, החודשים הראשונים לאחר לידתה של הדר היו קשים מאד עבורי והקושי הזה השפיע על כל רובד בחיי: הזוגיות, הבית, ההורות, הקריירה.

מאז ומתמיד בכל תקופה מאתגרת בחיי, אני בוחרת להגיד לעצמי שאם קשה לי זה רק אומר שזה הזמן לגדול, זה הזמן לרכוש כלים חדשים. היהדות מתייחסת לתקופות כאלה כתקופות שמטרתן ״להרחיב את הכלי״ שלנו, כלומר לאפשר לנו לגדול ולהצליח להכיל עוד אור ושפע בחיינו.

פרשת השבוע, פרשת תרומה, מביאה הדרכה מדוקדקת ומפורטת כיצד להכין משכן לבורא עולם כדי שיוכל ״לשכון בתוכם״, כלומר בתוך עם ישראל. זה תחביר קצת מוזר. מן המתבקש שיהיה כתוב ״לשכון בתוכו״, כלומר בתוך המשכן. אבל זו איננה טעות. השכינה שהיא אור אינסוף, שהיא טוב מוחלט, מבקשת מכל אחד ואחד מאיתנו בכל רגע בחיינו להכין משכן לטוב כדי שהטוב יוכל לשכון ״בתוכם״, כלומר בתוכנו.

הרבי מקוצק אמר שהבורא נכנס איפה שעושים לו מקום, וזו בדיוק מהות הפסוק הזו ״ושכנתי בתוכם״. רוצה טוב? תעשי לו מקום והוא ייכנס.

מה זה אומר? איך מכינים משכן לטוב וכמה זמן לוקח עד שרואים תוצאות?

אשתף אתכם בדברים שעזרו לי להכניס את הטוב לחיי בתקופה המאתגרת שעברתי.

1. ללמוד על החיים: הפסוק בפרשה לא אומר ״סעו ישר ואז ימינה ועוד 50 ק״מ ישר ואז תגיעו לכיכר, תסתובבו והנה... הגעתם לטוב!״ הוא אומר שהטוב נמצא בכל מקום ללא גבול, ללא תנאי, ללא הגבלת זמן. בכל מקום. רוצים להכניס את הטוב לחייכם? רק תעשו לו מקום. זה כמו אור השמש. רוצים להאיר את הבית? תפתחו את התריסים. זה מחזק ומשמח לדעת שהטוב נמצא סביבי וזמין לי בכל רגע ואני רק צריכה לאפשר לו להכנס.

2. לעצור את הלופ: בדרך כלל קושי מביא איתו עוד קושי ועוד קושי ואז מתלוננים ונגררים לעוד תלונה ועוד תלונה וההתדרדרות קלה כמו כדור שלג מתגלגל… זה מה שקרה לי אז באותה התקופה. במקום לנסות ״לתקוף״ את כל מוקדי הקושי ולפתור את כל הבעיות בחיינו, לעשות צעד אחד קטן מחוץ ללופ. אולי להפעיל שיר שמח ולרקוד, אולי להרים טלפון לחברה, אולי לעשות פעילות גופנית של 10 דקות בלבד. משהו אחד קטן מחוץ ללופ. ברגע שמתחילים, נחמד לגלות שנוצר לו לופ חדש של טוב.

3. לקבוע זמנים: כולנו רצים במירוץ החיים במטרה להספיק כמה שיותר ולפעמים אנחנו מגלים ששכחנו את עצמנו בדרך. לעשות משכן בתוכנו לטוב שייכנס אומר לבחור במודע, לקבוע זמן מוגדר מראש שבו אנחנו עושים טוב לעצמנו, לבית שלנו, לזוגיות, לילדים. לקבוע דייט זוגי מראש. לקבוע מראש זמן לבצע פעילות גופנית. לקבוע מראש זמן איכות עם הילדים, לקבוע מראש זמן להקשיב לאיזה פודקאסט או שיעור שמחזק את הלב והתודעה.

בעברי, כשהייתי מאמנת כושר, הייתי אומרת למתאמנות שלי שהתקשו להתמיד: ״אל תחכי שהחיים יפרשו בפנייך שטיח אדום בצורת זמן פנוי. זה לא יקרה לעולם. פשוט תקבעי את הזמן הזה והחיים יתאימו את עצמם״.

4. ללמוד על הטוב: פרשת השבוע מציגה הוראות מדוקדקות להפליא בקשר לבניית המשכן. בתור מישהי שגדלה על טלנובלות ושירים אמריקאיים קיטשיים, חשבתי שדברים טובים קורים מעצמם. מתחילים זוגיות ומיד הכל טוב. נולדים ילדים ומיד אני הופכת לאמא המושלמת. אני פותחת עסק ותוך חודש פותחת גם רשימת המתנה של לקוחות. אבל פרשת השבוע מלמדת אותנו שאם רוצים לחוות טוב שהוא לא זמני ורגעי, אלא טוב אמיתי בצורת ״ושכנתי בתוכם״, אנחנו צריכים ללמוד עליו, לדייק בפרטים, להתמיד בו, להתעקש לפעמים, לא להתפשר, עד שמצליחים.

5. לבחור לבחור לבחור: הבחירה בטוב היא לא אוטומטית ולרוב היא גם מרגישה בתור האופציה שהכי קשה לבחור בה, אבל היא הכי משתלמת. אם אני רוצה שיהיה לי טוב, אני צריכה להשתדל לשאול את עצמי כמה שיותר במהלך היום: איך אני חושבת טוב? איך אני מדברת טוב? איך אני עושה טוב? ולעקוב אחרי התשובות שעולות מבפנים. הן יודעות הכי טוב :)

אני עדיין נמצאת בתוך אחת התקופות המבורכות ועם זאת המאתגרות בחיי, אבל משתדלת להמשיך ללמוד על החיים, לחזק את התודעה והגוף שלי בכל מה שמיטיב איתם ולהתחבר בכל רגע שאני יכולה לטוב. גם כשאני לא מצליחה, אני יודעת שהטוב נמצא סביבי ורוצה בכל מאוד לשכון בתוכי וזה… זה עושה לי טוב :)