האם עשירי ירושלים בימי בית שני השתמשו ב"קערת פיצוחים"?

באיזה כלי השתמשו עשירי ירושלים בימי בית שני כדי להגיש 'פיצוחים'?

תיבת אבן נדירה בעלת תשעה תאים קטנים, המתוארכת לימי בית המקדש השני - לפני כאלפיים שנה, נחשפה לאחרונה במסגרת החפירות שמבצעת רשות העתיקות בעיר דוד, אתר הנמצא בגן הלאומי סביב חומות ירושלים העתיקה. כשמסתכלים בה היטב, התיבה מזכירה מאד כלים מודרניים שימושיים ודקורטיביים, בהם מגישים גרעינים, שקדים ואגוזים בסוף הסעודה, והיא גם עשויה להיות כלי אחסון ותצוגה לתכשיטים ולחפצים קטנים המיועדים למכירה.

התיבה היא מרובעת, בינונית בגודלה (30X30 ס"מ) ועשויה מאבן גיר רך (קירטון) שעובד במפסלת. היא מחולקת לתשעה תאים רבועים, דומים בגודלם ובנפחם, והתגלתה בחפירות לאורך הרחוב המדורג שבעיר דוד בתוך שכבת חורבן משלהי ימי בית שני, כאשר דפנותיה מושחרים. כפי הנראה, הכלי נשרף בזמן אירועי המרד הגדול, שהוביל לחורבן ירושלים. התיבה נחשפה בתוך שרידי מבנה, שניצב לצד הרחוב המדורג, אשר שימש כחנות.

בחפירות בהן התגלה הממצא הנדיר, נמצאו גם חפצים רבים נוספים המעידים על הפעילות המסחרית התוססת שהתרחשה לאורכו, כמו כלי אגירה מחרס וכלי זכוכית, מתקני ייצור ניידים ונייחים, מתקני בישול, כלים למדידה של נפחים, מטבעות ומשקולות אבן רבות, בערכים שונים. כל אלה מעידים על פעילות מסחרית של שוק עירוני תוסס שפעל לאורך הרחוב, אשר היווה רחובה הראשי של העיר לפני אלפיים שנה. הרחוב שימש את עולי הרגל וחיבר בין בריכת השילוח לבין הר הבית. אורכו הכולל של הרחוב הוא 600 מטרים ורוחבו כ-8 מטרים. עד כה, במסגרת שנות החפירות הארכאולוגיות, נחשף חלקו הדרומי של הרחוב, באורך כולל של כ-350 מטרים. הרחוב המפואר רוצף בלוחות אבן גדולים, כמקובל בבניה מונומנטאלית ברחבי האימפריה הרומית.

אזור של עשירים

במהלך חפירות הרחוב הראשי והמבנים שנחשפו לאורכו, הופרכה תפיסה שהייתה רווחת במחקר עד אז, לפיה תושבי גבעת עיר דוד, המוכרת מכתבי יוסף בן מתתיהו כ"עיר התחתונה", היו דלי אמצעים. הממצאים הרבים שהתגלו (שולחנות מעוצבים, תכשיטים, בקבוקוני חרס ועוד ועוד), מעידים כי האוכלוסייה שהתגוררה באזור בימי בית שני הייתה דווקא אמידה ובעלת אמצעים. והנה עוד גילוי מעניין: מתברר כי המלך הורדוס הגדול לא היה האחראי הבלעדי על מפעלי הבנייה הענקיים של ירושלים בשלבי ימי בית שני. חשיפת הרחוב הראשי מעידה כי הוא נבנה אחרי ימיו של הורדוס, בחסותם של הנציבים הרומיים של ירושלים – ככל הנראה בימיו של הנציב הרומי פונטיוס פילטוס (המוכר גם כמי שגזר את דינו של ישו לצליבה).

הרחוב המדורג בעיר דוד . צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות

המערכת הכלכלית והמסחרית שהתנהלה בירושלים של ימי הבית השני הייתה דומה באופייה לזו שהתרחשה בשאר הערים בעולם הרומי. זו הייתה כלכלה שהתבססה על ייצור מקומי של מוצרי צריכה ומכירתם בשווקים, לצד יבוא של מוצרים אחרים, חלקם אף אקזוטיים. בתוך כך, היו גם היבטים מיוחדים למסחר בירושלים, שהתנהלה כעיר מקדש, ובמיוחד הייתה ידועה ההקפדה היתרה של תושבי העיר ופרנסיה על דיני טומאה וטהרה. בין הממצאים הארכיאולוגיים המובהקים שמייצגים את התופעה, בולטים מקוואות הטהרה וכלי האבן שאלפים מהם התגלו כמעט בכל אתר יהודי בארץ ישראל מסוף התקופה החשמונאית וגם בחפירות העיר הקדומה של ירושלים וסביבותיה.

פרצה טהרה בישראל

הסיבות לשימוש בכלים עשויים אבן נעוצות בהכרה ההלכתית שאבן, בניגוד לכלים עשויים חרס ומתכת, איננה מקבלת טומאה. בשל כך, אף ניתן היה להשתמש בכלי האבן לאורך זמן ובמחזוריות. בהקשר זה, ידועה אמרתו של רבי שמעון בן אלעזר: "בוא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל" (תוספתא שבת). קו פרשת המים בהקשר זה היה שנת 70 לספירה, עם חורבן הבית, כפי שנאמר: "מיום שחרב המקדש, אין טומאה וטהרה" (תשובות הגאונים, שערי תשובה). כל עוד בית המקדש היה קיים והתקיים הפולחן במקדש כסדרו, גם היקף שמירת הטהרה בעיקר בירושלים וסביבתה, היה נפוץ מאד וזאת התקופה ש-"פרצה טהרה בישראל". אחרי חורבן הבית, אמנם שמירת הטהרה המשיכה להתקיים אך היא הייתה קטנה באופן דרמטי וכבר לא כל כך נפוצה ורווחת.

ובחזרה לממצא הנדיר. למה שימשה התיבה בעלת תשעת התאים? מתברר כי שברים של חפץ דומה התגלו לפני כחמישים שנה על ידי הארכיאולוג נחמן אביגד בחפירות הרובע היהודי, וכונו על ידו בהומור "קערת פיצוחים". הכינוי הזה "נדבק" לחפץ... מאז התגלו שברים נוספים של טיפוס כלי זה, כולם בירושלים, ובמיוחד בחפירות עיר דוד. התיבה שהתגלתה לאחרונה, היא הדוגמה השלמה היחידה שנמצאה עד היום!

האם שימשה התיבה להצגה של סחורות בכמות קטנה ומדודה? או אולי השתמשו בה  בסעודות פאר ככלי הגשה של מזון כלשהו? בשלב הזה, זאת עדיין חידה.